הבלוג של מאיה רענן

אובדת בבית

כותבת. מגייסת. מייעצת. עוסקת בגיוס כ"א וייעוץ תעסוקתי בעשר השנים האחרונות וכמובן שכותבת. כותבת על עולם העבודה, חיפוש עבודה, על צד המגייסת וצד המחפשת, ולא עוצרת שם. כותבת על הכל.

עדכונים:

פוסטים: 217

החל מספטמבר 2010

23/07/2014

עוצמת עיניים ועפה. עפה הרחק מכאן, לשדות ירוקים זרועי כבשים אטומות מבע. הן לא מפחדות. ממה יש להן לפחד? רק ירוק סביבן וים, ירוק וכחול ובאמצע חיוכים, אדיבות. יש מקום כזה. יש מקום שבו הנחלים זורמים בשקט, בלי היסטוריה כואבת, בלי שאריות דם על האבנים. יש מקום כזה. בחלומי.

עוצמת עיניים ועפה. עפה למקום שבו מותר לדבר, לפרוק, לכאוב, לאהוב באלפי דרכים ולא רק בזו שהאומה אישרה. לאהוב עם ביקורת, לאהוב בכאב. עוצמת עיניים ועפה למקום אחר, מקום שבו אף אחד לא נשפט על דעה, גם אם נאמרה ברגע לא נכון או לא מתאים. עפה למקום בו אין נכון ולא נכון, אין מתאים או לא מתאים. עפה למקום אחר. עפה למקום בו אין שנאה. לא עצמית ולא כזו המופנית כלפי חוץ. מקום בו יש אהבה. מותר לחפש אהבה גם בזמן מלחמה? צריך לבדוק את זה.

עפה למקום שבו יש הבנה שכשמחפשים אחדות ותמיכה אי אפשר לתקוף ולהשאיר פירורים מהאדם שלא פעל לאחדות, זה מפלג ומפצל באותה המידה בדיוק. שנאה היא שנאה היא שנאה והיא פוגעת ואוכלת כל פינה טובה בלב שלנו.

עפה למקום בו אין דעות ואין התנגדויות. עפה למקום בו אין פרשנויות ואין טעויות הרות גורל, מקום בו אין אחדות כפויה או פילוג זועם , מקום בו אין חובה לאהוב או לשנוא, מקום בו פשוט מותר להיות. סתם ככה להיות, בלי בושה או גאווה או כל רגש אחר שמותר או אסור להרגיש. כי אין מותר ואין אסור ואין חייב וצריך.

עפה למקום שאין בו טילים, אין בו פצצות, אין בו קלישאות,  אין בו חדרים ממוגנים או מנהרות תופת. מקום בו השלווה איננה מחסה לאימה רוחשת, אלא רק שלווה, כזו צלולה, שקופה ונקיה.

ואז אני חוזרת.

כי זה הבית.

אבל אני חוזרת שותקת. בלי דעה כזו או אחרת. מנסה להביא לפה את הטוב משם. את השלווה, את הקבלה, את האהבה. ככה סתם. להיות. בתוך הפחד והטירוף, כי על זה חתמנו לפני עשרות שנים, חתימה חוצת דורות. ואין ברירה אלא להיות.

ים

עוד מהבלוג של מאיה רענן

תצוגה מקדימה

קבלה

אני מוצפת. מוצפת הצעות לשיפור עצמי, להתפתחות, לשינוי, להצלחה. מוצפת ביקורת מוצפנת מאנשים זרים שאומרים לי "את לא טובה מספיק, את יכולה יותר". מה שהם לא יודעים, האנשים האלה, זה שהם לא הראשונים שאומרים את הדברים האלה והם גם לא...

תגובות

פורסם לפני 9 years
תצוגה מקדימה

סתימת פיות

הגיע הרגע, עברתי את סף המראה ודילגתי בלי לשים לב לסף הבריאות. עברתי גם אותו. אין ברירה אלא לסתום את הפה ולהפסיק לאכול. אין ברירה גם אלא להתחיל להתעמל. כן, הגעתי למצב מביך. אני מחפשת קבוצות תמיכה ולא מוצאת. לא רוצה קבוצות...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

לא ככה גדלנו

לא גדלנו ככה, גדלנו אחרת. ההורים שלנו היו בבית. אני יודעת, אני יודעת, אני לא הראשונה לדבר על זה ולא הראשונה להתלונן. זו לא תלונה, אלו הן עובדות- לא גדלנו ככה. ההורים שלנו גידלו אותנו, את הדור שלי. ההורים שלנו עבדו במשך שנים...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה