הבלוג של מאיה רענן

אובדת בבית

כותבת. מגייסת. מייעצת. עוסקת בגיוס כ"א וייעוץ תעסוקתי בעשר השנים האחרונות וכמובן שכותבת. כותבת על עולם העבודה, חיפוש עבודה, על צד המגייסת וצד המחפשת, ולא עוצרת שם. כותבת על הכל.

עדכונים:

פוסטים: 217

עוקבים: 105

החל מספטמבר 2010

09/12/2013

חורף, גשם מכה בחלונות. בחוץ קר ובבית חם ליד התנור. אני בת תשע או עשר, חוזרת מבית הספר בבגדים ספוגי מים, מתחממת מול התנור ולוקחת ליד את הספר האהוב עלי- אורי. בתוך דקות אני נסחפת בעולם אחר, שונה מכל מה שאני מכירה. עולם שמתקיים בעיר שבה אני מתגוררת, עשרות שנים מוקדם יותר, בשנים שבהן הדודים שלי, הסבים והסבתות שלי חיו בעיר הזו שבכלל היתה אז מושבה קטנה מוקפת פרדסים. בתוך הפרדסים רוחש הלב, רוחשות סערות של נפש ושל לאום, מדינה בדרך וילדים שמתבגרים מוקדם מדי. לא פשוט לילדה בת תשע לקחת לידיים ספר עב כרס העוסק בתקופה אחרת, בחיים אחרים, במונחים שהיא לא מכירה ובכל זאת לבלוע כל מילה בשקיקה, בהנאה עצומה.

הספר הוא “אורי” והסופרת היא אסתר שטרייט-וורצל שהלכה שלשום לעולמה. המילים שלה הצליחו לעניין ילדה בת תשע בנושא זר ורחוק. המילים האלה פתחו בפני עולם ספרותי שעד היום הוא חלק בלתי נפרד ממני. קראתי הרבה גם לפני “אורי”, אבל זה היה הספר הראשון שגרם לי להתאהב גם בסופרת. מיד אחרי שסיימתי את הספר, רצתי לספריה ולקחתי את “אליפים” ומאוחר יותר גם קניתי אותו, כי הבנתי שזה ספר שצריך לקרוא שוב ושוב, ממש כמו אורי. עד היום אני זוכרת רגעים מתוך הספר. עד היום, בשבתות גשומות, אני אוהבת להתכרבל בשמיכה ולוותר על תנור, ממש כמו אורי והמשפחה שלו. עד היום אני נזכרת בספר כשאני אוכלת חביתה עם פטריות (הפטריות שליקטו אורי ועופרה שומסקי ואח”כ טיגנו אותן במחבת עם ביצה מקושקשת). ריחות פרדסים וגשם מזכירים לי את התחושות שליוו אותי כשקראתי את הספר הזה. ביקורים ברחוב הראשי של פתח תקווה מזכירים לי את הספר הזה.

“אורי” היה הספר הראשון שאהבתי, אהבתי באמת. אחריו היו “אליפים”, “מכתבים לצופיה” קורע הלב ו”בן ערובה”.

בכל פעם שאני לוקחת ליד ספר חדש, אני מנסה לשחזר את ההתרגשות וההנאה שהיתה לי מספרים, כילדה. עברו שנים מאז, קראתי ספרים נפלאים מאז ובכל זאת – את אותה התחושה אני לא מצליחה לשחזר. את הידיעה החד משמעית שברגע שאתחיל לקרוא אשאב מיד לעולם אחר – את הידיעה הזו איבדתי. הבת שלי בת תשע ואני רוצה שהיא תיקח את “אורי” לידיים ותשאב גם היא לעולם ההוא, אבל אני לא יודעת אם זה יקרה. אני יודעת שאם זה לא יקרה, זה יסדוק לי קצת את הלב.

תודה לך, אסתר שטרייט וורצל, על רגעים קסומים, תודה לך, על חיים שלמים של קריאה ואהבת ספר.

עוד מהבלוג של מאיה רענן

תצוגה מקדימה

קבלה

אני מוצפת. מוצפת הצעות לשיפור עצמי, להתפתחות, לשינוי, להצלחה. מוצפת ביקורת מוצפנת מאנשים זרים שאומרים לי "את לא טובה מספיק, את יכולה יותר". מה שהם לא יודעים, האנשים האלה, זה שהם לא הראשונים שאומרים את הדברים האלה והם גם לא...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

סתימת פיות

הגיע הרגע, עברתי את סף המראה ודילגתי בלי לשים לב לסף הבריאות. עברתי גם אותו. אין ברירה אלא לסתום את הפה ולהפסיק לאכול. אין ברירה גם אלא להתחיל להתעמל. כן, הגעתי למצב מביך. אני מחפשת קבוצות תמיכה ולא מוצאת. לא רוצה קבוצות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

לא ככה גדלנו

לא גדלנו ככה, גדלנו אחרת. ההורים שלנו היו בבית. אני יודעת, אני יודעת, אני לא הראשונה לדבר על זה ולא הראשונה להתלונן. זו לא תלונה, אלו הן עובדות- לא גדלנו ככה. ההורים שלנו גידלו אותנו, את הדור שלי. ההורים שלנו עבדו במשך שנים...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה