הבלוג של מיה גרינברג

mayag

ישראלית בעמק הסיליקון מעט יותר משש שנים, אמא למתבגרת, שחקנית ב״במה-עברית״ שבעמק, בעל בהיי-טק, מנסה להבין איפה הרגליים שלי יותר, פה או שם ולמצוא את הסיפור שלי דרך הכתיבה.

עדכונים:

פוסטים: 12

עוקבים: 1

החל מיולי 2017

חוויות מצפייה בדוקו של מיכל כהן “בתפקיד עצמם” על אנסמבל ציפורלה.

26/08/2017

בעולם שבו האגו ורגישות היתר דוחקים שחקנים רבים אל מחוץ לתחום או פנימה להתבודד בחיק המשפחה וקומץ חברים, מצאו חבורת ציפורלה פיתרון משותף לאגו לרגישות ולאהבת התיאטרון שלהם ובכשרון רב הם מיצרים ביחד, עם דגש על ביחד, אומנות שהפכה לקאלט כבר יותר מעשור. 

למי שפספס, ציפורלה הוקמה בשנת 2005 על ידי עשרה שחקנים בוגרי מחזור מ’ מבית הספר למשחק של “ניסן נתיב”. ראיתי אותם בזמנו ולא היה מי שישב איתי בקהל שלא הרגיש שיש ביניהם משהו מעבר. הסרט של מיכל כהן ״בתפקיד עצמם״ חושף את הצד הסמוי מן העין ומלא המשמעות של אנסמבל ציפורלה.

 קודם כל הם אומנים אבל יש גם טוויסט. הם מקבלים החלטות בצורה קבוצתית, עושים סדנאות ואימונים לעצמם, כותבים את החומר שלהם, מביימים ביחד וגם אמונים על מלאכת השיווק. לכל אחד יש Say.

גם במשפחות הכי טובות היכולת לקבל החלטות ביחד (ובכלל להיות ביחד) לא פשוטה, על אחת כמה וכמה בלהקות אומנות. וציפורלה מצליחים לעשות את זה כבר 12 שנה ובו זמנית גם לעשות תיאטרון.

 וכשאני מדברת על תיאטרון אני מתכוונת שבתקופה בו התיאטרון הוא מדיום שניצב כעת בפני השאלה ״פנינו לאן?״, ציפורלה ממשיכה וכובשת קהל צעיר בכמויות ואפילו מצליחה לעשות זאת ברחבי הגלוב.

בסרט של כהן מגלים שאמנם היצירה שלהם מצחיקה והופכת בקלות לקאלט, אבל תהליך העבודה מלא כנות ועומק. הם משרטטים בגופם וקולם מראה חברתית וביקורת עוקצנית בשפה ייחודית שלהם וזה, אני חושבת, מה שתיאטרון נכון ונצחי אמור להיות.

image

״לכל מקום שאני באה, אני באה עשרה״ – לוטוס אתרוג

הסרט מציג את המהות של ציפורלה, האנשים. כאילו בחרו אותם בפינצטה. עומק ואידאלים ואהבת תיאטרון אמיתית וכישרון נדיר וכאריזמה ורצינות וחזון וחוש הומור עם חן ושארם, כמו עשרה קבין של יופי שנחתו באנסמבל אחד. 

הם עוצמים עיניים, מחזיקים ידיים במעגל ומשחקים את משחק המספרים. והם שמחים כשהם מצליחים כאילו עשו זאת בפעם הראשונה בחייהם הקבוצתיים ולא בפעם האלף. היכולת לגרות תדיר את בלוטות היצירה ולהנות מהפרטנרים שלך, היא כנראה סוד כוחה של ציפורלה.

הם באים ללא ציניות, בשיח פתוח ומאוד רציני שגרם לי פשוט לדמוע. ציפורלה כאילו שמרה עליהם, למרות הקילומטרז׳ של כל אחד מהם הם נותרו תמימים (במובן הטוב) בדיוק כמו בוגרי בתי ספר למשחק שהשתן עוד לא עלה להם לראש ולא התייאשו עדיין. זכים ורעבים, אופטימיים ותאבי יצירה בדיוק במצב הצבירה האידאלי לשחקן. והם עוזרים אחד לשני לחזור למצב הזה.

הסרט לא חוסך מאיתנו גם את האתגרים שמעמיד המותג ציפורלה למשתתפיו. זה התחיל כשציפורלה הפכה מקבוצת אנשים יצירתיים שיוצרים ביחד למען עצמם לציפורלה שהקהל רואה ורוצה ומצפה.

אז גם אני מצפה ורוצה לראות עוד, אבל גם מרגישה ומבינה אותם יותר.

לציפורלות אומר, אתם השראה ואני בטוחה שכל מי שיראה את הסרט יקבל אתכם במתנה לשעה ויתענג מכל רגע. הביחד שלכם נדיר ואני מאחלת לכם שהוא ימשיך לשאת פירות.

ותודה מיכל כהן שעשית את הסרט הזה, מאוד חשוב ומשמעותי לדעת שאפשר גם ככה. הוכחה שהשלם והבאמת מושלם תלוי באהבה בין כל חלקיו.

image

״בתפקיד עצמם״ – בכורה בסינמטק ת״א 31.8.17

לעמוד הסרט בפייסבוק

image

עוד מהבלוג של מיה גרינברג

תצוגה מקדימה

תהלוכות של שנאה

חמישים גוונים של פחד אני לא מחשיבה את עצמי אמיצה במיוחד. למעשה הייתי ילדה מלאת פחדים. כל לילה, מרוב פחד, הייתי באופן דמיוני מחליפה דיסק בראש כדי שלא יהיו בו חלומות מפחידים. היה לי דמיון מפותח, במיוחד ליצירת אפשרויות פחות...

תצוגה מקדימה

בימים ההם בזמן הזה

עוד אחד מהימים האלה שהרשימה שרשמתי לעצמי של ״צריך לעשות״ מרגישה כמו המלצה ממש לא דחופה שדוחפים לאחרי החגים....מממ.. חנוכה? אני נמרחת עוד קצת בתוך הטלפון, מחפפת את הכלים בכיור אל תוך המדיח. עושה לי טוב כשהאיש שלי לוקח את...

תגובות

פורסם לפני 2 weeks

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה