בחירות

בחורה עם מחשב נייד

זה היה שבוע עמוס בבחירות. אני פחות מדברת על בחירות לפוליטיקה, גם זה היה, ובחרתי..רק שעדיין לא ידוע מה עלה בגורלנו ממש.

השבוע חגגנו ליובל יום הולדת 9 בכיתה ולליאם יש בשבוע הבא יום הולדת 10. ימי ההולדת של הילדים מציפים עבורי את ההיזכרות בלידות שלהם, בכניסה שלהם לעולם שלי, כאדם, כאמא.

אצל ליאם הבחירה היתה מכוונת, החלטתי בגיל 31 שהגיעה העת לעבור לשלב הבוגר בחיי ולהפוך לאם. מעט אחרי…ממש מעט, ליתר דיוק 5 חודשים אחרי, גיליתי שאני שוב בהיריון, ומזל טוב. בעודי חווה דיכאון קשה אחרי לידה, "נבחרתי" להתמודד עם לידה נוספת, דכאון ברובד נוסף ללידה השניה והופ…הנה אני כבר אמא לשניים.

ביום הולדת של יובל השנה היו לי מחשבות רבות על עצם היות הבחירה.

אני יודעת שהוא בחר בי. אני מאושרת ומודה לאל שהוא בחר דווקא אותי. מכל האמהות שיכלו להיות לו. ולא רק הוא, גם ליאם ואמה. עם זאת, הוא במיוחד.

אפשר לומר שהאמהות שלי מעולם לא היתה "סדנדרט-ה", מה שנקרא. הגעתי בשלה לתהליך, אחרי אין סוף טיולים סביב העולם, שירות צבאי מדהים ומשמעותי, נישואים ראשונים, מגורים בארה"ב, נישואים שניים, עבודה שאהבתי בכל ליבי ולא משנה באיזו חברה עבדתי, תמיד עסקתי במה שאוהב ליבי – בהדרכה.

מסע האמהות לקח את כל אילו בסיבוב, והשאיר אבק מאחור להכל.

זה מסע מופלא, עמוק ויותר משמעותי, עצמתי ומלמד מכל תואר שעשיתי בחיי, אה, וגם זה, כבר שלושה תארים מאחוריי.

בכל יום הולדת מחדש של הילדים אני מבינה עד כמה אני בוחרת איזו אמא להיות עבור ילדיי, אילו בחירות אני עושה, גם ובעיקר כשלסביבה יש מה לומר ולבקר.  זה משהו מבפנים שלקח לי זמן, הרבה זמן לתת לו מקום להרגיש ולהסכים לעשות אחרת, להבין שהלב שלי יודע מה נדרש לילדיי וכל חזקותיי יאפשרו להם את הקרקע לכך. להסכים בתוכי שזה שהילד שלי קוף ואוהב לטפס, לקפוץ על כל דבר ובכל מקום ולהשתולל זה לא אומר שהוא לא מחונך, זה פשוט מעיד על כך שיש לו צורך אחר מאשר בגבולות והתקבעות בתוך קופסה. ולא, זה לא קשור לחינוך או לאופי, כי בכיתה הוא יושב נפלא והוא תלמיד מדהים, קשוב ורגיש. מעידה המחנכת שיש לו שלוות נפש יוצאת מגדר הרגיל. הייתם מאמינים?? הייתי צריכה לשמוע את זה שנה אחרי שנה באוזניי על ידי מורות שונות בכדי להאמין להן ולא ל"מבקרים".

שזה שהבן שלי לא מוכן לשבת בשולחן ארוחת הערב בקידוש בערבי שישי זה כי לא אני אמא לא טובה ולא יודעת לחנך לערכים וכבוד. העיניים שלי כבר יודעות לזהות מתי קשה לו כשיש עומס של אנשים, גם כשאנחנו רק 5 סביב השולחן וזה עבורו קשה מנשוא בסוף היום. אז אני מוציאה לו כרטיס צהוב. וגם לי. כי יש מספיק התעקשויות  בכל מקום אחר, בכל רגע ביום.

יש אינספור דוגמאות במהלך השנים, שהלב שלי החמיץ לראות ילדים אחרים ולהשוות ולשמוע בעיקר ממכריי הקרובים. הלב שלי כבר מזמן לא מחמיץ. הלב שלי מלא. שלם ומאוד בוטח בדרך. לכן אני שמחה על הדרך. כשהסכמתי ללכת בה, ללא נודע, רק להקשיב לקצב פעימות הלב שלי ושל אהוביי, למדתי להיות שלמה. שלמה בהורות שלי, באמא שאני ובאדם שהפכתי להיות בעקבותיה.

אני לא אותה שרון שהייתי שנים אחורה. אני אוהבת אותה והיא חלק בלתי נפרד ממני, לשמחתי. חלק אהוב ויקר שלי שפוסע עמי בדרך החדשה.

אין תחליף לתהליכים שעברתי בדרך, לשנים שהבשילו בי, לשריטות שבדרך ולמליוני תובנות והבנות שחתמתי ונצרבו בנפשי.  תודה לאל על כל אילו. כל שריטה נצרבה בכבוד, השפיעה וטופלה.

למדתי לתת מקום לרגשות שלי, לתת ביטוי למחשבות שלי ובזכות ההיכרות המחודשת עם עצמי  חוויתי ריפוי מופלא ועצמתי.  זה מסע בלתי פוסק. זו פסיעה בלתי נגמרת. כמה טוב שכך.

היום אני יוצאת לבחירה מחדש, בדרך משלי. דרך ששנים אחורה נשבעתי שלא אלך בה, שלא אהיה עצמאית לעולם. עברתי  תהליכים של שחרור עצמי מהכבלים ששמתי שם פעם בדרך.

אני יוצאת לדרך מבחירה חדשה – אני בוחרת לממש את השליחות הכי גדולה של חיי.

אני שרון כליף חסון, מנחת קבוצות לתמיכה רגשית, ליווי והדרכה של משפחות מיוחדות.

עבורי, אני עושה את הלא ייאמן. אני משחררת שליטה, ופוסעת בבטחה בלא נודע.

מי שמכיר אותי קצת יודע, כמה הבשלה נדרשה ל"לידה" הנוספת לקרות.

1