הבלוג של מאיה כהן בן שלוש

מאיה בארץ הפלאות

אישה, ישראלית, נשואה ל ד', אמא ל 3 ילדים, הגדול, המתבגרת והקטנה. אני מרצה בתחום התפתחות רוחנית. בלוגרית בסלונה, כותבת טור קבוע במקומון רמת גן פור יו. עברתי המון אתגרים בחיי וכל כך הרבה שינויים והיום אני הכי אני שאי פעם... +עוד

אישה, ישראלית, נשואה ל ד', אמא ל 3 ילדים, הגדול, המתבגרת והקטנה. אני מרצה בתחום התפתחות רוחנית. בלוגרית בסלונה, כותבת טור קבוע במקומון רמת גן פור יו. עברתי המון אתגרים בחיי וכל כך הרבה שינויים והיום אני הכי אני שאי פעם רציתי להיות. אתם.ן יותר ממוזמנות ומוזמנים להציע לי חברות בפייס, אני חיה שם וגם כאן. תודה והמון אהבה ממני.

עדכונים:

פוסטים: 58

עוקבים: 14

החל מפברואר 2011

הייתה לי מאמנת יפה וחטובה ,היו לה שרירים במקומות הכי לא צפויים שיכולתי לחשוב עליהם ,היא כל הזמן אמרה לי לחשוב על מדונה “תדמייני את מדונה, את תהיי מדונה ” , מי רוצה להיות מדונה בכלל? אמרתי לעצמי ,עם כל הכבוד ויש לי המון כבוד לאישה אני לא מעוניינת בגוף מלא בשרירים, אין לי זמן לזה ואני לא מתפרנסת מהגוף שלי …אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי להיות רזה וחטובה באופן נשי ולא מוגזם!!!

30/04/2011

 

בשנים האחרונות עברתי שינויים משמעותיים שהשפיעו גם על המראה החיצוני, כאשר הרגש עובר שינויים זה כמו שרשרת של שינוייים בכל הרבדים . תמיד הייתי רזה , בהגדרה תמיד הייתי חתיכה מאין מעצבנת כזאת סביבתית ,רזה שאוכלת ושותה קולה… הכל היה טוב ויפה עד ההריון של הבכור איתו העליתי 28 קילו שירדו בלי יותר מדי מאמץ עם עבודה רוחנית (אפרט בהמשך) וקצת הליכות, בשנה וחצי השלתי מעליי את הכל, כאילו לא היה, למרות שנשארו סימני מתיחה (ששום קרם או פילינג לא ימחוק אותם) וצלקת של ניתוח קיסירי שנקראת “המרפסת” היא יוצרת הפרדה בין הפלג העליון של הגוף לתחתון, אין מה לעשות ילדים זה שמחה… שנה ועשרה חודשים לאחר מכן אימי היקרה עליה השלום נכנסה לבית חולים,הובחנה כחולה סופנית ולא נתנו לה יותר מארבעה חודשים,כמו שהרב פירר אמר לי בקור רוח ובלי רגשות, באיזו שהוא מקום קולו היה מרגיע  “תתפללי שזה יגמר כמה שיותר מהר! ” .

אני זוכרת אותי צנומה עם שיער ארוך ועיינים עצובות יושבת שם במדרגות בית החולים שבין המעבר לקניון , המעבר שמבדיל בין חיים לחולי ומוות. יושבת שם והזמן נעצר,מה שעובר לי בראש עכשיו זה שאני חייבת לאכול משהו על מנת לעכל את המידע האכזרי הזה, אין מצב שאני לא נוסעת לפונדק… תוקעת איזה חומוס עם פיתה שרופה מלאה בשום, איזה שיפוד קטן, המון צ’יפס,כמובן שבקבוק קולה לייד ולבסוף אקנח בבוואריה.

האוכל החל לנחם אותי.כל הזמן אמרתי לחברתי ק’ האוכל מנחם אותי ,סותם לי את החור הגדול הזה שיושב שם במעמקי הבטן (לימים הבנתי ששם בדיוק יושבת המערכת הרגשית) ורק כאשר אני אוכלת (בהתחלה חיפשתי “תירוצים” לאכול ובעיקר אוכל שמזכיר לי את אימא וסבתא) אני מרגישה רוגע ונחמה.

שבועיים לאחר מכן היא נפטרה והיה עליי להתמודד עם כל כך הרבה גרורות מסביב לפרידה הכואבת ממנה.  בנוסף גיליתי שאני בהריון. הכל היה קשה מנשוא .

בהריון של הסנדוויצ’ית שלי עליתי רק 16 ק”ג, ההשמנה באה בעיצומה אחרי הלידה העליתי עוד 11 קילו. בהתחלה לא ממש הרגשתי רע עם זה כל היום הייתי עסוקה במה אני אוכל היום ואיפה וכמה ומה אחרי זה… כל היום התנהל סביב מה אני אוכל, רעב רגשי שלא מסופק. לאחר זמן מה כמה מבטים לא נעימים והערות מהסביבה הקרובה התחלתי להבחין באמת בעצמי ולאן הגעתי ,אני זוכרת שכל הזמן התפלאתי ואמרתי   ” יואווו ככה הופכים להיות שמנים”! מבלי שום בעיה פשוט קונים מכנסיים גדולים יותר וחולצות ….

 אני זוכרת שבעלי מאוד הכיל אותי  ופעם אחת נפלט לו ” שתביני הכל בסדר אבל רק תעדכני אותי עד לאן את מתכוונת להגיע?” , באותו הזמן  דוגמנית בלונדינית שדופה ומהממת (אז היינו חברות לרגע, מקשרי עבודה)העלתה לאויר שאלה בדיוק שהחניתי את האוטו בכניסה לאירוע השקה של איזו חברת תכשיטים ,( היא הסלב שבא לכבד את האירוע לפזז מול הצלמים ולקבל מתנה ואני נראית כמו גרופית מתלהבת שנשרכת אחריה ,מחכה לה שתצטלם, תדבר עם כל מיני ופעם ב.. תיזכר שאני שם ותזרוק חיוך, אבל אני נהניתי באירועים האלו והייתי הכי אני גם עם כשמנה (קבלתי את עצמי כמו שאני). אני שתיתי וחייכתי ושוחחתי עם קולגות  מהתעשייה …) ואז שנייה לפני שיצאנו מהמכונית שלי(כי סלבים צריך להסיע ) היא בלי גמגומים והיה לה ממש נעים היא פלטה את זה , “זה לא מפריע לך להיות ככה? לא בא לך לרזות?” ,היא שאלה מתוך אהבה ודאגה…אני זוכרת שעניתי לה  ”לא, אני מרגישה אישה סקסית”, היא ענתה “טוב אם כך את מרגישה זה מצויין ,אז זה ממש בסדר.. ” היא בכל זאת הציע שאלך לתזונאית ואמרה: “בשבילי התזונאית שלי היא יותר מפסיכולוג…”.

חשבתי קצת על הדברים והבנתי שכדאי שאני אעצור את הגלגל הזה ואעשה בדק בית עם עצמי וגופי….

נרשמתי לסטודיו C ולתכנית ההרזיה עם התזונאית , היא אמרה שהבעיה שלי שאני בטוחה שאני עדיין רזה ואוכלת כך…. היא הייתה בהריון עם בטן ענקית ושאר גופה היה רזה ודק ,אחרי כל מפגש איתה היה לי צורך לתקוע איזה מקדונלד או פונדק או סביח של עובד ממש מרד ,באיזשהו שלב נתקעתי והבנתי שמשהו חסר הרי לא יכול להיות שירדתי רק חמישה קילוגרם ומעכשיו אני תקועה…. הבנתי שהכל במחשבה ושיש מצב שאני הכנסתי לתת המודע שלי שלעולם לא אהייה רזה יותר…. חברתי ק’ ציטטה אותי ואמרה “מה את מתפלאת כל התקופה של מות אימך הצהרת ברבים” : “האוכל מנחם אותי ולעולם לא אהייה רזה” .

טוב אז מה עושים עכשיו, ניסיתי כבר הכל: שיטת הנקודות ,תזונאית, סטודיו C אתקינס ועוד… פתאום הבנתי שמה שאני לא עושה זאת עבודה רגשית ורוחנית ,כשהרגש פצוע והאכילה היא רגשית גם המשקל נתקע בגוף ולא יעזור שאכלתי רק 16 נקודות או רק חלבונים… התחלתי להגיד משפטים לעצמי (עד היום ) אני רזה ,אני רזה…. עברתי טיפול רגשי ורוחני ששיחרר אותי מהמון כאב שישב שם עמוק בבטן… ,

במקביל נרשמתי  למכון כושר ושם הייתה התמודדות עם המין הגברי, קצת כמו בגיל ההתבגרות בתיכון שאת יוצאת להפסקה וכולם לוטשים עיינים “הנה סחורה חדשה הגיעה” וביקורת המון ביקורת…. התלבשתי דווקא  בחוסר טעם שלא קשור לשום בגד ספורטיבי אופנתי…. כך התעסקתי רק בלעבוד על הגוף שלי . הייתה לי מאמנת יפה וחטובה ,היו לה שרירים במקומות הכי לא צפויים שיכולתי לחשוב עליהם ,היא כל הזמן אמרה לי לחשוב על מדונה ”תדמייני את מדונה, את תהיי מדונה ” , מי רוצה להיות מדונה בכלל? אמרתי לעצמי ,עם כל הכבוד ויש לי המון כבוד לאישה אני לא מעוניינת בגוף מלא בשרירים, אין לי זמן לזה ואני לא מתפרנסת מהגוף שלי …אני רוצה להרגיש טוב עם עצמי להיות רזה וחטובה באופן נשי ולא מוגזם!!!

ואז נכנסתי באופן מפתיע ולא מתוכנן  להריון שלישי ועדיין לא הורדתי את כל השאריות של ההשמנה הרגשית שלי, כל כך נלחצתי והחלטתי שאם העבודה הרוחנית עובדת והצהרות לתת מודע עובדות אז כמו שהשמנתי ואחר כך הצלחתי לרדת אז בהריון הזה אני אהייה רזה ואני לא עולה יותר מ-9 קילו עד הלידה! הרי בהריון הראשון עליתי 28 ק”ג ובסוף יצא לי תינוק במשקל 2.45 ק”ג אז זה לא שווה את כל העלייה המיותרת וגם ראיתי את כל הנשים המהממות שלא עולות בכלל חוץ ממה שצריך וזה נתן לי כוח , וגם חמותי שתיבדל לחיים ארוכים, תמיד אומרת שהיא בהריונות שלה העלתה רק 6 ק”ג ,אז אמרתי לעצמי אני אנסה ……

אכלתי הכל ושמרתי על איזון אבל מה שהיה הכי חזק זאת עבודת הדימיון וחשיבה שעשיתי…. כל היום דמיינתי את עצמי רזה עם בטן ענקית והחלטתי שאין לי חשקים לכלום ורק אם ממש בא לי משהו מיוחד אני אתכנן את סדר היום שלי לפיו וזה יבוא על חשבון אוכל אחר בתפריט היומי … דמיינתי שאני תוקעת המבורגרים וצ’יפס וכל מה שרק רציתי וזה יצר אצלי את תחושת השובע. כל פעם שנלחצתי מאכילת יתר הייתי בודקת במחשב את החישוב של כמה אני אמורה לעלות בחודש הנוכחי  והייתה לי כמובן את ק’ ששפכה אור על התהליך ותמכה בי לאורך כל הדרך. שתיתי המון מים ….

בסוף ההריון העליתי 7 קילוגרם ,עשיתי את הבלתי ייאמן מבחינתי ,כל הזמן קבלתי מחמאות על המראה שלי (היו כאלה שהציעו שאשאר בהריון לנצח) הרופא שלי היה גאה בי ובעיקר אני הייתי גאה בעצמי ובתהליך שעברתי,  הוכחתי לעצמי שהכל אפשרי ושעבודה על החשיבה ודמיון עובדת נקודה!

אז זהו היום נשאר לי להוריד עוד קצת ובגדול אני מרוצה מעצמי ואין לי שאיפות להראות במראה אנורקטי או שחיפי וגם אין לי דחף לאכול עד זוב דם כי אני יודעת שאוכל לא ממלא ולא באמת מפצה על שום דבר זאת רק אשליה , הסיפוק לקנות ג’ינס חדש במידה קטנה יותר כייפי מלתקוע בעוד מסעדה….היום אני אוכלת אוכל טעים ובריא אך הוא לא מרכז החיים שלי .

 לצערי ראינו מלא אנשים שירדו עשרות קילוגרמים והעלו אחרי תקופה את הכל בחזרה…

כשעובדים על גוף ,נפש,רגש וחשיבה משיגים תוצאות לטווח ארוך.

 

בהצלחה והמון אהבה מאיה….

©כל הזכויות שמורות.

 

עוד מהבלוג של מאיה כהן בן שלוש

נשות הועד

טוב אז במקום לשבת ולראות דה וויס, (אופס), אקס משהו או במקום ללמוד על הפילוסופים הגדולים (ובעיות המוסר שהם העלו) למבחן הקרב ובא, אני עמוק בענייני הוועד ובמקרה שהיה השבוע. מחר שביתה, כל תלמידי רמת גן (כמעט כולם )יתחילו את...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תנוחי, אחותי, תנוחי....

הי מה שלומך? לא כתבתי פה שנים ויש להוסיף שגם לא בשום מקום במיוחד, בזמנו כשפתחתי את הבלוג לא ממש הבנתי מה אני עושה אבל הרגשתי שאני חייבת לכתוב ועכשיו אחרי כמה שנות גלות כתיבתית שהילדים קצת גדלו יש לי המון זמן, אפילו מנוחת...

תגובות

פורסם לפני 3 years

" יתומה חסרת מנוח "

הי מה קורה? באמת שאני מתעניינת בכן ורוצה לדעת מה שלומכן, איך עבר החופש המאוד גדול? אז זהו שאני רק עכשיו מתחילה לנשום, מאוגוסט שלושתם היו בבית, אין צורך להוסיף נכון? אז לא , רק אציין בקטנה שזה שנתנו לנו כמה ימי חסד להתארגן...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה