הבלוג של מאיה כהן בן שלוש

מאיה בארץ הפלאות

אישה, ישראלית, נשואה ל ד', אמא ל 3 ילדים, הגדול, המתבגרת והקטנה. אני מרצה בתחום התפתחות רוחנית. בלוגרית בסלונה, כותבת טור קבוע במקומון רמת גן פור יו. עברתי המון אתגרים בחיי וכל כך הרבה שינויים והיום אני הכי אני שאי פעם... +עוד

אישה, ישראלית, נשואה ל ד', אמא ל 3 ילדים, הגדול, המתבגרת והקטנה. אני מרצה בתחום התפתחות רוחנית. בלוגרית בסלונה, כותבת טור קבוע במקומון רמת גן פור יו. עברתי המון אתגרים בחיי וכל כך הרבה שינויים והיום אני הכי אני שאי פעם רציתי להיות. אתם.ן יותר ממוזמנות ומוזמנים להציע לי חברות בפייס, אני חיה שם וגם כאן. תודה והמון אהבה ממני.

עדכונים:

פוסטים: 54

עוקבים: 13

החל מפברואר 2011

הנייד המקרטע שלי לא הפסיק לקבל הודעות ושיחות, ניסיתי להשתלט עליו ועל עצמי. י. אמרה לי שנייה לפני שנרדמה ” אמא, הילד יהיה בסדר” , התבוננתי בה ורציתי לשאול אותה מאיפה היא יודעת, פתאום בשנייה קבלתי כוח, שאבתי ממנה תקווה שזה כן יכול לקרות ושהכל ביידי השם ועלתה לי המחשבה שאם מספיק אנשים ידליקו נר ויתפללו יקרה פה נס!

13/06/2015

טוב אז במקום לשבת ולראות דה וויס, (אופס), אקס משהו או במקום ללמוד על הפילוסופים הגדולים (ובעיות המוסר שהם העלו) למבחן הקרב ובא, אני עמוק בענייני הוועד ובמקרה שהיה השבוע.

מחר שביתה, כל תלמידי רמת גן (כמעט כולם )יתחילו את הלימודים בשעה 10:00 כמחאת הזדהות במאבק נגד החלטת משרד החינוך לאחד כיתות ולחזור למתכונת של 40 תלמידים בכיתה. אז החלטתי לשכתב פוסט שתכננתי להעלות בשבוע שעבר כי הרבה דברים התרחשו מאז שהוא נכתב החלטתי לשלב בו את המקרה… יש קשר….  וכל מה שאני רוצה, זה להגיד  תודה.

תכף אפזר תודות….

 אחרי שבוע סוער של הפגנה וישיבות והתכתבויות ושיחות עם מלא אנשים, קרה מקרה קשה ביותר, שהוביל לנס גדול. היינו בבריכה במתחם הבנינים בשכונה, הוזמנו ע”י חברה מוועד כלשהו (ממש לא משנה מי, למרות שיש כאלו שעסקו בשאלה הכל כך לא חשובה) היינו בברכה, המון נשות וועד מכל מיני וועדים, בזמן המקרה ממש שמתי לב לזה ( “יום כייף לועד”), שרוב מי שנכחו במקרה היו גם במקרה, נשות הועד.

בן של חברה טבע, עמד אל מול המוות, אנחנו ראינו את המוות בעיניים, פחדתי כמו שלא פחדתי בחיי, אני לא אמשיך לפרט כי זה היה טראומטי עד כדי כך שלא הפסקתי לבכות 3 ימים, אני וכל נשות הועד שהיו. עברנו טראומה, מה תגיד האם! היא עדיין מעכלת את הנס הגדול והגלוי שהתרחש. (כולם יודעים עד כמה היא אם אחראית ומשקיענית להפליא).

האמבלונס הגיע דיי מהר, המציל לא תפקד,  שני אבות ואמא נוספת קפצו על הילד והחלו בנסיונות החיאה, אמא אחרת קראה לרופא, במקרה הרופא היה בביתו, במקרה הניידת טיפול נמרץ הייתה בקרבת מקום והגיעה תוך שתי דקות.

אנחנו שכונה קטנה ומלאה באנשים מיוחדים וטובים, יש כאלו שתמיד שמחים לעזור ולתת יד או לתמוך גם אם אין להם זמן….

הניידת עמדה באמצע הרחוב והמון אנשים יצאו למרפסותיהם וחוו יחד עם כל מי שהיה בבריכה את הטראומה, הניידת לא נוסעת. במשך 20 דקות מנסים להציל את חייו של הילד הקטן והחייכן, עומדים כמו בגיהנום, מחכים לנס, מחכים לגמור עם זה ולהמשיך הלאה, מחכים לראות את ההורים נושמים לרווחה.

הפרמדיק הגאון והאדיר, החליט להרדים את הילד ולחברו למכשיר הנשמה מלאכותי ובכך להרוויח זמן ולטוס לאיכילוב.

ברגע שהאמבולנס טס מהשכונה כולם התפזרו לבתיהם, אני וילדיי הלכנו הבייתה, אני רעדתי כל הדרך, מחזיקה את עצמי להיות חזקה אל מול ילדיי והתמונות הקשות שראיתי לא עוזבות אותי, הפחד של איך זה הולך להיגמר כמעט גמר אותי. הרגשתי כאילו זה הילד שלי, לא רק אני הרגשתי ככה , כל האמהות שהיו שם הרגישו כך.

“אמא מה נעשה עכשיו ?” , שאל הגדול ואני עניתי , “נעלה הבייתה להתקלח ולהתפלל”,  רציתי שייכנסו למיטות ושאני אוכל לנסות לעשות משהו, לא ידעתי מה אני יכולה כבר לעשות אבל ככה הרגשתי.

ד. היה בעבודה באמצע חזרה  ואסור להפריע לו, יותר נכון עדיף שלא ישמע אותי במצב, איפשהו בתת מודע זכרתי שגם לו יש ברקע סיפור טביעה בים שהיה ילד קטן.

הנייד המקרטע שלי לא הפסיק לקבל הודעות ושיחות, ניסיתי להשתלט עליו ועל עצמי.  י. אמרה לי שנייה לפני שנרדמה   ”אמא, הילד יהיה בסדר” , התבוננתי בה ורציתי לשאול אותה מאיפה היא יודעת, פתאום בשנייה קבלתי כוח, שאבתי ממנה תקווה שזה כן יכול לקרות ושהכל ביידי השם ועלתה לי המחשבה שאם מספיק אנשים ידליקו נר ויתפללו יקרה פה נס. רעדתי וסימסתי ל מ. חברה בועד הודעה מנוסחת רע, “צריך נס תדליקו נר תתפללו וכו..” היא הפיצה ברבים….

 ש. חברה בועד לא הייתה בבריכה אבל קלטה שמשהו רע קרה, ניסתה להתקשר גם אליי וגם ל ר. שתינו לא ענינו לניידים. כשהתקשרתי אליה חזרה בכינו שתינו והיא אמרה שתפעיל קשרים, היא הפעילה חצי מדינה, התקשרה לאחיה הרב והוא הבטיח שכל בני-ברק מתחילה לעבוד על הילד.

במקביל אני סימסתי לשתי צדיקות, אחת גרה בטבריה והשנייה ברמת גן, שתיהן קיבלו את הנוסח המפחיד ” תעשי שיקרה נס… תצילי את הבן של חברה שלי….” אחרי כמה דקות אחת מהן ענתה בשאלה  ”היכן הוא נמצא?” , נרגעתי והתחלתי להאמין שהיום נזכה לנס, עדיין רעדתי ורציתי לתת לעצמי סטירות להתעורר מהפחד ולהחזיק באמונה שיקרה נס, “כל שניית אמונה פה חשובה” אמרתי לעצמי.

כל כך הרבה אנשים התפללו, אפילו בלונדון (אנשים מהקהילה היהודית) התקבלה הבקשה וישר נכנסו לפעולה…. חצי מדינה קבלה על עצמה בשעתיים הקשות להתפלל ולהדליק נר ולהאמין לנס.

ל. באה אליי לשמור על ילדיי ואני ועוד שתי נשות ועד נסענו לאיכילוב, כשחיכיתי למטה שיאספו אותי, ראה אותי א. ונבהל, אמר לי ” חיים ארוכים יהיו לך, אני בדיוק מספר לאחי איזה לבנה היית שחזרת מהבריכה… והוסיף אל תקווי שיקרה נס, מותק, תאמיני בנס!!” נפרדתי ממנו עדיין מוכת הלם וצועקת לעברו “אני מאמינה, יקרה נס”!!!

טסנו לבית חולים, בדרך לשם קבלנו את הבשורה כי הילד מתחיל לנשום לבד וליבו חזר לפעום, הוא מתעורר, כשהגענו הוא כבר ענה על שאלות לאימו ולרופאים.

 הנס כל כך גדול שאפילו ד. הסכים לבוא לבית הכנסת היום בבוקר לברכת הגומל ולסעודה מרגשת לישתבך שמו לעד!

אנשי הוועד הם אנשים מקסימים, לא יכולה להתעלם מהעובדה שבמקרה כמעט כל מי שהייתה במקרה וכל מי שנתנה יד בבית וטיפלה באחיות של הילד בערב הקשה, הן נשות ועד.

בפוסט שרציתי להעלות לפני המקרה כתבתי כמה אני בעצם לא יורית רגילה, או כמה אני שונה מכל היורים שאני מכירה, פשוט כל הזמן אומרים לי את זה. אז זה נכון אני שונה מהם אבל דבר אחד בטוח משותף לי ולכל היורים ולכל אנשי הועד, אנחנו אנשים שאוהבים להשפיע, לעזור, לעשות למען הסביבה שלנו ולמען ילדינו, שיהיה יותר טוב.

אני יכולה להבטיח לכם  שהמאבק שעכשיו מנהל וועד ההורים הארצי, מתנהל בזכות כמה הורים שזיהו שאם לא יעשו משהו לטובת הנושא, החוק יעבור בשקט ויאחדו כיתות וילדים ישבו כסרדינים בקופסה.

תדמיינו לכם  שאם עכשיו קשה ללמוד בכיתה של 30 תלמידים אז מה קורה בכיתה של 40 ילדים.

 אני יכולה להתחייב שההורים שנמצאים בועד העירוני בעירי הם אנשים נהדרים, ברובם עובדים קשה בתפקיד ללא שכר וטובות הנאה, הם, הם האנשים שהגישו התנגדות לפרוגרמה על הבנייה בעיר, הם יושבים ואוספים חומר ושואלים שאלות על המתרחש עם ילדינו בכל התחומים, בתוך בתי הספר והן ברמה העירונית והארצית. הם אלו שיושבים בוועדות ודופקים על שולחנות ( טוב זה יותר מתאים לי ) . אני יכולה להבטיח לכם שגם אם יש בניהם כאלו שרוצים בפוליטיקה וג’ובים ( אני לא באמת יודעת באופן אישי) הם אלו שעושים את תפקידם נאמנה ומזיזים דברים ודואגים לבטיחות ולרווחת הילדים .

יש לי צוות מדהים בוועד בית הספר שלי, פועלים כבר שנתיים יחד.

אני אוהבת את השכונה שלי ואת אנשיה…..

אז תודות-

תודה לך בורא עולם על הכל.

 ערבות הדדית יכולה להציל חיי אדם. תודה לכל המתפללים והצדיקות שקבלו את ההודעות ונתנו את הנשמה שלהם ברצון עז לראות נס.

שעתיים אחרי, שלחתי בידיים רועדות מהתרגשות בהודעות נפרדות לשתיים ולעוד את ההודעה,  ”תודה, תודה, תודה, הנס הצליח הילד יצא בריא ושלם!!!”

תודה לכל החברות שלי.

 תודה ל ד. שתמיד יודע לנשום כשאני לא.

תודה לכל חבריי וחברותיי לועד מכל הועדים ומכל הועדות.  הכרתי אנשים מדהימים שאילולא היותי בועד לא הייתי מכירה אותם ואת היכולות המדהימות שלהם להזיז הרים ולשנות סדרי עולם.

זהו, שלא נצטרך עוד ניסים, רק נס אחד לעם בבקשה, נס -אהבת חינם.  כשנחייה באהבת חינם אמיתית הכל יסתדר לנו מעצמו…..

תודה ובשורות טובות….

עוד מהבלוג של מאיה כהן בן שלוש

תנוחי, אחותי, תנוחי....

הי מה שלומך? לא כתבתי פה שנים ויש להוסיף שגם לא בשום מקום במיוחד, בזמנו כשפתחתי את הבלוג לא ממש הבנתי מה אני עושה אבל הרגשתי שאני חייבת לכתוב ועכשיו אחרי כמה שנות גלות כתיבתית שהילדים קצת גדלו יש לי המון זמן, אפילו מנוחת...

תגובות

פורסם לפני 2 years

" יתומה חסרת מנוח "

הי מה קורה? באמת שאני מתעניינת בכן ורוצה לדעת מה שלומכן, איך עבר החופש המאוד גדול? אז זהו שאני רק עכשיו מתחילה לנשום, מאוגוסט שלושתם היו בבית, אין צורך להוסיף נכון? אז לא , רק אציין בקטנה שזה שנתנו לנו כמה ימי חסד להתארגן...

תגובות

פורסם לפני 2 years

באהבה לכל האמהות שהשאירו בתינוקייה את המגניבה שבהן.

  היום (שבת) רכבתי על האופנים עם י. כפי שהבטחתי לה , אכן לקחתי ברצינות את נושא רכיבת האופנים וכן כן גם בשבוע שעבר רכבנו, אבל למה שזה "ירכב" לי בקלות, למה? אז אני הרפתקנית ולפני שאחזור למה קרה ברכיבה של היום אספר בקצרה על...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה