הבלוג של מאיה כהן בן שלוש

מאיה בארץ הפלאות

אישה, ישראלית, נשואה ל ד', אמא ל 3 ילדים, הגדול, המתבגרת והקטנה. אני מרצה בתחום ההתפתחות והעצמה האישית בגישה רוחנית. בלוגרית בסלונה, חיה ונושמת יצירה, עשייה ותרומה לקהילה. עברתי המון אתגרים בחיי וכל כך הרבה שינויים... +עוד

אישה, ישראלית, נשואה ל ד', אמא ל 3 ילדים, הגדול, המתבגרת והקטנה. אני מרצה בתחום ההתפתחות והעצמה האישית בגישה רוחנית. בלוגרית בסלונה, חיה ונושמת יצירה, עשייה ותרומה לקהילה. עברתי המון אתגרים בחיי וכל כך הרבה שינויים והיום אני הכי אני שאי פעם רציתי להיות. אתן/ם יותר ממוזמנות ומוזמנים להציע לי חברות בפייס, אני בערך חיה שם וגם כאן. תודה והמון אהבה ממני.

עדכונים:

פוסטים: 49

עוקבים: 12

החל מפברואר 2011

היא לא אוהבת יותר מידי גינה ורחבה, היא רוצה להיות בבית, שלא כמו אחיה ואחותה הגדולים והם כבר דיי עצמאיים. אז לפעמים אני נחה … מה נחה ? צועקת עליי חברה שלי בטלפון שהיא בשיא של הבלאגן ואני צוחקת ואומרת לה כן, כן זה יגיע גם אלייך, גם את תנוחי …..

26/04/2015

הי מה שלומך? לא כתבתי פה שנים ויש להוסיף שגם לא בשום מקום במיוחד, בזמנו כשפתחתי את הבלוג לא ממש הבנתי מה אני עושה אבל הרגשתי שאני חייבת לכתוב ועכשיו אחרי כמה שנות גלות כתיבתית שהילדים קצת גדלו יש לי המון זמן, אפילו מנוחת אחה”צ. כן , כן זה יקרה גם לך, אם את אמא צעירה את אכן בשנים העמוסות ביותר. לקראת שלישי, אחרי שני,  בהפרשים קטנים או גדולים, אצלי ההפרשים קטנים, טוב הכל יחסי,  אז קטנים ביחס להפרש הגילאים ביני לבין אחיי, אחי הגדול מנישואיו הראשונים של אבי גדול ממני בשבע שנים ולא ממש גדלנו ביום יום יחד אלא אח לסופשים וחגים ואילו אחי הקטן נולד כשהייתי בת 11, בקיצור המון שנים הרגשתי בת יחידה ובודדה , כבר אז אמרתי לעצמי שאהייה אמא אני אעשה ילדים  בהפרשים קטנים, כמובן שלא ידעתי במה זה כרוך וכשזה אכן קרה, שמעתי את עצמי יותר מפעם אומרת שבגלגול הבא אשקול את נושא המרווחים בין הילדים אם אזכה לעוד גלגול…. אני לא מצטערת לרגע אלא להפך שמחה בטירוף ותכף ארחיב על הטירוף. אז הכל התחיל בעצם לפני שנתיים, הייתי בת 35 בתחילת משבר גיל הארבעים, כן כזאת אני תמיד הייתי בוגרת לגילי והקדמתי את זמני .הלכתי למטפלת רוחנית שתרגיע אותי והיא ממש הגדירה את מצבי כמשבר גיל הארבעים , מה שאני כבר הבנתי לבד,  היא עשתה אחלה עבודה , עזרה לי להוציא את האמת שלי החוצה מבלי לפחד.  המשבר הביא לי מנה גדושה של “כמה שלא עשיתי עם עצמי כלום ותכף החיים נגמרים וכאן במדינה הקסומה שלנו נשים בשוק העבודה מילד שלישי כבר לא נחשבות  ומה לי ולשוק העבודה אני עצמאית נועדתי לעצמאות ובכלל העולם שייך לציעירים”. מרדתי כמו שבת מזל דלי יודעת למרוד, מרדתי בכביסה, מרדתי בכלים , מרדתי בבישולים, מרדתי באבי ובאימי המנוחה , מרדתי בבעלי ובילדיי מרדתי בהכלה ובהאכלה, חשבתי שדיי חוץ מלהיות אמא נוכחת לילדיה שעוזרת לחברותיה ומפעילה את כולם לחגים ולשמחות ולעזרה אין לי שום דבר .
במשך ארבע שנים תיזזתי בין חוגים למורה פרטית עם שלושה ילדים, ללא עזרה , ללא סבתות , בעל עובד לא בבית רוב הזמן (כמו הרבה אבות), אני והם באחריותי והשפעתי המלאה רוב הזמן , וככה כמו הרבה אמהות שמתזזות ופעילות ולוקחות עוד חברים אחהצ ועושות הפנניג שלם לכולם כי ככה אנחנו האמהות הישראליות רוצות לעשות כייף לילדים שלנו , ככה במשך ארבע שנים בין השעות ארבע לשבע בערב אנחנו שוטטנו אני וילדיי המתוקים ברחובות השכונה הקטנה שלנו, מאחר ובחרתי להיות בבית ולגדל אותם ולהכין להם ארוחת צהרים כל יום ולהיות בועד ( הצילו זה הרחיק לכת ואני כבר שנה שנייה יו”ר ועד הורים בבית הספר, אין לי מושג איך קרה הדבר.) הרגשתי בין הבודדות בשכונה שלא קורה איתן כלום, כל הזמן אני בגינה או ברחבה של בין הביניינים , כל מי ששיעמם לו היה מגיע לרחבה כי ידע שלבטח אני וחברתי הטובה מ. נהייה שם עם כל ילדינו, אהבנו לשהות איתם בחוץ כמו בילדותינו של שנות ה- 80   שישחקנו  בחוץ.  אז לפני שנתיים אני ישבתי יום אחד ברחבה וראיתי איך גדלים לי הילדים , א. עלה לכיתה ד’ י. לכיתה א’ והקטנה לגן טרום טרום כל הילדים במערכת החינוך, פרק המשפחתונים נגמר ורוב חברותיי הטובות החלו בהכנות לילד שלישי . בכל פעם שבאתי לבקר את אחת מחברותיי שזה הרגע ילדה הייתה מתכווצת לי הרחם.  ד.  פסק – ” שעוד ילד זה יקר ובחייאת רבאק בואי נחייה, נישן כמו שצריך, 8 שנים לא ישנו לילה שלם  ”  הסכמתי עם הטיעונים והתחלתי להתרגל לרעיון שזהו אני את תרומתי לילודה סיימתי.
אז ישבתי שם ברחבה והיה דיי ריק כי הרבה ילדים גדלו וכבר קשה להוציא אותם סתם ככה מהמחשב לארטיק בפלדמן, ישבתי לי בודדה כי מ. וילדיה הלכו לביקור מחוץ לשכונה וחשבתי לעצמי מה היה קורה אילו אמא הייתה בחיים ואיך הכל היה שונה שלילדים שלי הייתה סבתא צעירה ומדליקה והם היו יכולים לקטר עליי בפניה, ישבתי שם והבנתי שזה תכף נגמר, נפרדנו מהעגלה וכבר אין לי יותר שום סממנים של תינוק בבית.  הבנתי שאם לא אעשה משהו עם עצמי בהקדם חבל לי על עצמי. לא משנה שבאותה תקופה התנדבתי בעמותה עם נשים ממעגל הזנות ולא משנה שהתחלתי לקדם את עצמי כמרצה ולפתח את הסדנאות שלי ולא משנה שתיקתקתי בית ובישולים ואירחתי והייתי אישה למופת. לא ראיתי את עצמי ולא הערכתי את מה שאני עושה כי כולן מתקדמות ומתפתחות בקריירה שלהן ואני לעיניי כולם רק בבית עקרת בית. הייתי מדוכדכת  ואז באחת השיחות שלי עם אחי הקטן והגאון שבא לביקור במולדת היישר מסידני הרחוקה ( שירידתו מהארץ היוותה משבר חזק בפני עצמו) , ישבנו בבית קפה בגבעתיים וסיפרתי לו מה עובר עליי והוא עם חיוך רחב ואוהב שרק אח קטן יכול לאהוב ככה אמר לי – ” את לא נורמאלית , תראי כמה דברים את עושה, מה את משווה את עצמך לאמא ? היא לא עשתה חצי ממה שאת עושה לילדים שלך! ואין לי ספק שאת תצליחי ” . הוא כל כך עודד אותי ובעיקר הוציא אותי מהמקום שמשווה אותי לאמא שלי שבודק איפה היא הייתה בגילי…. אז הפסקתי עם השוואות וחזרתי לחזק את עצמי ואת הבחירות שלי והבנתי שאני מורדת בעיקר בעצמי, במאיה שלא מאפשרת לעצמה ללכת עם עצמה עד הסוף ולהודות במי שאני ולהגשים את החלומות שלי.  הבנתי שאני צריכה להנות מהדרך בהתפתחות שלי  ועוד שנייה הילדים שלי ממש גדולים ויהיה לי המון זמן.

הכל קורה בזמן שלו, מתבשל ויוצא לאויר בזמן הנכון. ואני התחלתי להניע ולהזיז דברים ובזמן שהתפנה לי אני נזכרת  במי אני בעצם ללא הגדרתי כאמא, וזה חזר אליי, אין לי ספק שללא היותי אמא לא הייתי מגיעה להתפתחות ולדרך הזאת אבל עכשיו אני משחררת ומאפשרת לעצמי יותר, יותר עבודה יותר עשייה יותר התפתחות ואני  עובדת ועל פרוייקט שאני מחכה שיוולד לי כבר, מאין מופע שמשלב את השחקנית שבי ( שנכנסה לקיפאון ברגע שנולד בני ) והידע והניסיון הרוחני שצברתי כל חיי.  אני בשלהי ההיריון, זה הריון בלי מספר חודשים ובלי תנאים כי הכל בסופו של דבר זה מלמעלה  ואני מאושרת כי מאז המשבר הכנתי את עצמי ונהנהתי מכל רגע ( טוב כמעט מכל רגע ) במחיצתם של ילדיי היקרים שנכנסים בדילוגים  וצהלולים לגיל ההתבגרות והקטנה כבר ממש גדולה תכף גן חובה.  ועדיין קצת עצוב לי ומשעמם לי ואני מתגעגעת לימים שתיזזתי יחד עם שלושתם ברחובות השכונה,  אני עדיין צריכה להתרגל שבין השעות ארבע לשבע לפעמים אין ילדים בבית והקטנה כל כך אוהבת להיות עם עצמה שלפעמים אני מתחננת אליה שנרד לפלדמן לקנות ארטיק והיא עונה לי – ” אמא תלכי את ואני אשאר פה טוב? “ .  היא לא אוהבת יותר מידי גינה ורחבה היא רוצה בית, שלא כמו אחיה ואחותה הגדולים שאוהבים לבלות מחוץ לבית והם כבר דיי עצמאיים. אז לפעמים מרוב שיעמום  אני נחה ככה סתם צופה באיזו שטות בטלויזיה , כן כמו שפעם האמהות היו נחות בין שתיים לארבע, היום אין את המושג הזה בכלל ואני עצמאית ורוב עבודתי בשעות בוקר וערב ככה שהתרגלתי שכל אחהצ מיועדות לילדיי , אז בינתיים אם אין משהו חשוב והכביסה יכולה לחכות אז אני נחה בשעות האלו (למרות שבבית ילדותי מנוחה הייתה אסורה ולקח לי זמן לפרגן לעצמי ומאחר ו ד. עצמאי גם כן, הוא יכול לנוח אחהצ ולהמשיך לעבוד לתוך הלילה עם השנים למדתי שזה בסדר לנוח. ) .  ” מה נחה ? “  צועקת עליי חברתי הטובה בטלפון, שהיא בשיא של הבלאגן של שעות אחה”צ עם שלושה ילדים שהקטנה בת שנה וקצת, מרווחים כמו שלי (רק שהיא ועוד חברות התחילו שנתיים אחרי ) ואני צוחקת ואומרת לה,  כן, כן, זה יגיע  גם אלייך השיעמום הזה וגם את תנוחי בלית ברירה, אחותי תהני מהפוגרום בבית ומכל החינגות שאת עושה כי יבוא מהר היום ואת תתחנני שירדו איתך לארטיק או סתם לסיבוב בשכונה.
ולך אמא צעירה תזכרי שהכי  חשובה הדרך אל תשכחי את עצמך בין כל המטלות והמשימות, אל תזניחי את עצמך ואת הדברים שחשובים לך באמת.

בשורות טובות ….

עוד מהבלוג של מאיה כהן בן שלוש

נשות הועד

טוב אז במקום לשבת ולראות דה וויס, (אופס), אקס משהו או במקום ללמוד על הפילוסופים הגדולים (ובעיות המוסר שהם העלו) למבחן הקרב ובא, אני עמוק בענייני הוועד ובמקרה שהיה השבוע. מחר שביתה, כל תלמידי רמת גן (כמעט כולם )יתחילו את...

תגובות

פורסם לפני 2 years

" יתומה חסרת מנוח "

הי מה קורה? באמת שאני מתעניינת בכן ורוצה לדעת מה שלומכן, איך עבר החופש המאוד גדול? אז זהו שאני רק עכשיו מתחילה לנשום, מאוגוסט שלושתם היו בבית, אין צורך להוסיף נכון? אז לא , רק אציין בקטנה שזה שנתנו לנו כמה ימי חסד להתארגן...

תגובות

פורסם לפני 2 years

באהבה לכל האמהות שהשאירו בתינוקייה את המגניבה שבהן.

  היום (שבת) רכבתי על האופנים עם י. כפי שהבטחתי לה , אכן לקחתי ברצינות את נושא רכיבת האופנים וכן כן גם בשבוע שעבר רכבנו, אבל למה שזה "ירכב" לי בקלות, למה? אז אני הרפתקנית ולפני שאחזור למה קרה ברכיבה של היום אספר בקצרה על...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה