הבלוג של Edri Maya

ריכוז בהפרעה

סופרת 'סערה מדברית', לומדת לתואר ראשון, רעיה ואמא במשרה מלאה. מאמינה גדולה ב"תהיה האדם שאתה רוצה לפגוש".

עדכונים:

פוסטים: 78

החל ממאי 2014

20140520_183257

מודה – קשה לי.

היום שלי מתחיל מוקדם בשש וחצי בעצם, קצת לפני ,כשהקטנצ’יק מעיר אותי לבקבוק, אבל בשש וחצי אני כבר על הרגליים, התארגנות קלה ואז בצעדים קלילים אני עולה לקומת הבנים ומעירה אותם – מרימה תריסים, מברכת בבוקר טוב ולאט לאט מנערת את הכתפיים הישנוניות.

“די ,אמא אני עייף” מתחיל האמצעי ליילל.. וככל שאני מנדנדת זה הופך מיללה עייפה למשהו צורמני “לא בא לי היום” “אין לי כוח”, “עזבי אותי”…מוכר?

הבן הגדול מתנדנד במיטה מימין לשמאל ואפילו מצליח להירדם בישיבה מבלי ליפול – כישרון!!

ואני מתרוצצת מחדר לחדר – קומו!!

“תקשיבו לי”! אני נעמדת באמצע – מוודאת הקשבה של שניהם כמו מפקדת בבסיס טירונים, “ללכת לישון מאוחר מהרגיל זו הייתה החלטה שאתם קיבלתם כילדים בוגרים, עכשיו עם ההחלטה הזו אתם צריכים להתמודד הבוקר, הקרבתם שעות שינה בשביל תכנית טלוויזיה / משחק, עכשיו לקום!” אצלי בפנים אני יודעת שהשפעתו הממושכת של הכדור קצת מקשה על ההירדמות בלילה אבל אין מה לעשות. חייבים לקום.

עברה כבר חצי שעה..בין לבין אני מלהטטת בין הכנת כריכים וארגון הקטנצ’יק לגן, גם הוא עייף, גם הוא דורש זמן פינוק בוקר. מדליקה לו טלוויזיה כדי שתתפוס את מקומי בזמן שאני שוב רצה במעלה המדרגות לוודא שכולם שם זזים. – זזים.

מכינה שתי כוסות פטל ליד הכריכים – ריטלין וקונצרטה לפי מרשם רופא.

“קדימה, קדימה ,קדימה”..אני מפקדת על השלישייה ,אולי יקרה פה איזה נס ונספיק להגיע עם הצלצול, והם מתרוצצים ..”רגע שכחתי את התיק למעלה”, “רגע הבקבוק מים”, “רגע השרוכים”…

השעון ממשיך לתקתק, לא משנה כמה הקפדתי על התארגנות מהערב, בבוקר זה עדיין קשה- לחץ.

הצלחתי להבין מאיפה נובע תסכול הבוקר של הבנים (תודות למאמנת אישית נפלאה שיש לי! בעלת הפרעת קשב בעצמה ודיסלקטית גאה)

אני מבינה שיש צורך לפשט את מטלות הבוקר כדי למנוע מהילד לחץ מיותר הרי גם ככה הוא בלחץ לקראת יום הלימודים ,כי יום לימודים עבור ילד עם הפרעת קשב אינו פשוט בכלל, רוב היום מורכב ממטלות ומשימות הן הדבר השנוא ביותר על ילד עם הפרעת קשב ( אלא אם מדובר במשימה ב -X BOXׂ).

לכן כדי להימנע מתסכולים בבוקר אני דואגת שרוב ההתארגנות תהיה כבר בערב, מה בכריך? מערכת שעות מסודרת, בגדים. כך שבבוקר כל מה שצריך לעשות זה לפקוח עיניים בשמחה להתלבש ,לרחוץ פנים ולצאת.

צהריים – איסוף מבתי הספר , ארוחת צהריים, מנוחה קלה ושיעורי בית .. אהממ..שיעורי בית? הם בדרך כלל נדחקים לשעות מאוחרות יותר, לפעמים אפילו לא מכינים, מודה – לפעמים לא מכינים.. הכל תלוי בהלך הרוח ,הם יכולים להכין שיעורים ב- 20 דק’ ולפעמים יכולים למתוח זאת על גבי שעות ,מלבד זאת, אם השפעת הכדור פגה זו הרי מלחמה ועצבים לחינם – שום נס לא יקרה פה שיעורים לא יהיו מוכנים – עובדה. ניסינו.

ערב- אני משתדלת להתחיל מוקדם ככל האפשר עם ההתארגנות ליום המחרת ,כיוון שדחיינות הינה חלק מאופייה של הפרעת הקשב ונורא קשה למשוך את תשומת ליבו של הילד למה שחובה לעשות, לעומת מה שכייף לו לעשות, כייף לצפות בטלוויזיה מבאס להתקלח, כייף לשחק במחשב מבאס לסדר את החדר .עוד דוגמאות? הבנתם.

בדרך כלל הערב דורש ממני הרבה אנרגיות לפעמים גם נקיטת אמצעים כגון ניתוק המחשב / כיבוי הטלוויזיה וכמו שאני אומרת “מי שלא מקשיב למילים יקשיב למעשים”.

אתכם הסליחה.

בכי, צעקות לא יעזרו פה…מזמן היה צורך לזרוק את הנשק הזה.

בסיום ההתארגנות אני מכנסת אותם באחד החדרים ומשוחחת איתם על כמה דברים , המטרה לבדוק שאין משהו חשוב ששכחו לספר לי (כמו טיול שנתי למחר), והשני לתת להם כלים להתמודד עם הפרעת הקשב שלהם – כמו למשל דחיינות ( רגעעעע אמא.)

ככה זה הולך -האם כשאתם “מושכים” את התארגנות הבוקר היא משרתת את המטרות שלכם? האם באמת עוד 5 דקות שינה תורמות לערנות שלכם? האם כשאתם מגיעים באיחור לכיתה נעים לכם שהמורות נוזפות בכם? או שהחברים מודעים לכך שאתם מאחרים? האם בעתיד כשתתבגרו ותתגייסו ,הצבא יאשר לכם התנהלות זו? והחברה שלכם תהיה מרוצה מאיחורים לפגישות? והבוס בעבודה?

הם מבינים. ואז למחרת ,כשאני מעירה, אני גם משננת באוזניהם האם זה משרת את המטרות שלכם? יש הקשבה ,פתאום כולם מאוד משתדלים.. (לפחות לכמה בקרים זה עבד כמו פלא) ואז צריך שוב להזכיר.

אני מחייכת לעצמי בסיפוק ,כי יש התקדמות והתקדמות היא דבר נפלא שיצרתי בעצמי, הם מקשיבים לי, אני מחנכת בדרכי, נוגעת בנפשות הצעירות שלהם ומדריכה אותם לבגרות אחראית , אז נכון הם לא תמיד מכינים שיעורי בית והם לא תמיד מגיעים בזמן לכיתה, אבל הם יודעים שיש להם בבית אימא שהיא חומה בצורה ומקום מבטחים ואם קשה להם ,יש להם ממי לבקש עזרה ועם מי לשוחח .

לשמחתי הם מתגנבים מידי פעם לחדרי ומספרים לי סודות או סיפורים ורכילויות שהם שמרו במהלך היום ,לטוב ולרע אני תמיד שם והם יודעים זאת – זה השקט שלי.

לסיכום- קשה ,אבל מספק.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של Edri Maya

תצוגה מקדימה

הבלוגים האבודים שלה.

  "את לא מבינה .זה באמת משמים." אמרה לי אילת סווטיצקי בשיחתנו אתמול בלילה. אחרי שהתפרצתי עליה שעת לילה מאוחרת ללא שום התחשבות בשעה, רק הדחף העז שתפס אותי לנער...

תצוגה מקדימה

אישה ללא הפסקה

"אני חייבת לצאת, אז תבואי עכשיו, יש לי רק כמה דקות " כך היא מאיצה בי להגיע לראיון לפני שהיא רצה אל התור שקבעה למספרה, איילת מצליחה לדחוק לתוך לוח הזמנים העמוס שלה גם כמה דקות...

תגובות

פורסם לפני 4 years

חמותי ואני - סיפור אהבה

   בבקשה בלי הרמת גבות ,אין פה שום נימה של הומור, בחיי, סיפור אהבה. חוץ מאשר נושא אחד – האוכל, בעלי וילדיי תמיד יטענו שהיא מבשלת טוב יותר ממני, אופה טוב יותר ממני, וזוהי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה