הבלוג של Edri Maya

ריכוז בהפרעה

סופרת 'סערה מדברית', לומדת לתואר ראשון, רעיה ואמא במשרה מלאה. מאמינה גדולה ב"תהיה האדם שאתה רוצה לפגוש".

עדכונים:

פוסטים: 78

החל ממאי 2014

20140513_085604

החלטתי לספר את הסיפור הזה בשמם של כל ההורים לילדים היפראקטיבים.

כדאי שתשבו!

בגיל חמש, אני מכניסה לגן חובה ילד עם תספורת פטריה גולשת, רזון, חייכני, יפה בצורה יוצאת דופן, קורא (קמץ פתח), כותב אותיות ומספרים ילד שופע אנרגיות ותבונה.

קצת חרדה למען האמת.. היה לנו מקרה לא נעים עם הסייעת לפני שנה כשהוא השליך לעברה כיסא באמצע התקף זעם, בנס נגמר בשלום, מאז זה לא חזר על עצמו .. כולי תפילה ,שלא יחזור.

כמובן שלגננת לא לקח הרבה זמן לקלוט את ה”בעיה”, הרי היפראקטיביות זה לא בדיוק דבר שנסתר מן העין / מהאוזן ,תוך שבוע היא כבר ציינה בפניי שהוא קם בזמן שצריך לעבוד ,מתפרץ, נוגע בילדים (מחבק), מפריע בזמן המליאה ( קם ממקומו), לא מסיים מטלות, לא מצייר מסגרות בתמונות (תהרגו אותי אם אני יודעת מה זה אומר) וחייב לטפל, חלק מהטיפול – אבחון של פסיכולוגית הגנים, באה הפסיכולוגית ראתה מה שראתה -כולם מזועזעים עד עמקי נשמתם מבני בן החמש.

מרגע אבחנתה ועד לסוף השנה התחולל לו סיוט נוראי שבמהלכו האימהות שלי נחבטה בחוזקה לרצפה ככלי חסר ערך, שנה שבה נלחמתי להסיר מהגננת את מסיכת הסטיגמה של הילד הרע שעטפה אותה ,עשיתי כל שביכולתי כדי שתאמר לי פעם אחת מילה טובה על הילד ,כל מאמציי לשווא והוא לאט לאט נסגר, מילד שרץ בבוקר לגן כדי לפגוש את החברים קיבלתי זעקות אימה עוד בדרכנו אל הגן ,ההורים היו עומדים ומביטים בסיטואציה מאוד לא נעימה לכל הדעות ,תתארו לכם ,צעקות, השתטחות, בכי .

ואותי -מחבקת ,מרגיעה מנסה לעודד: יהיה כייף בגן, החברים מחכים רק לו , שהכול יהיה בסדר…

במהלך השנה, הזעיקו אותי לבוא להוציא את הילד מוקדם מהגן כי אי אפשר להשתלט עליו. איך? איך אי אפשר להשתלט עליו? זה ילד בן חמש. לאט לאט התבררו לי  כל מיני דברים שהיא הייתה נוהגת לעשות כמו למשל  להשאיר אותו בתוך הגן כשכולם בחצר רק כדי שלא יפריע לשאר הילדים (בהמלצת הפסיכולוגית כך נאמר לי) תיארו בפניי סיטואציות בהן הוא נכנס מתחת לשולחן ומסרב לצאת ושהדרך היחידה להוציאו היא כשכל הילדים יוצאים מהגן ומתעלמים ממנו ,לא יודעת אם זה מה שעזר …בדקו איתי מה הילד אוכל בבוקר ומה הוא שותה שחס וחלילה זה לא מכיל שוקולד כי זה משפיע על הטמפרמנט שלו. אם התנהג לא כראוי היה נענש בפינת מחשבה שהוקדשה רק בשבילו במקוריות תמוהה היה זה מחסן הציוד.

הוא היה מגיע לבית סחוט נפשית ורגשית ובכל בוקר כשהבאתי אותו לגן הוא היה מתחנן בבכי וצעקות לא להיכנס לשם, לא לא לא!!

הפתרון היה: “אולי תיקחי אותו לבית”- מידי פעם באמת לקחתי.

ההרגשה שהבן שלי הוא שק חבטות משום שיש לו בעיה שהיא ברורה לכולם, היא פשוט מזעזעת, אני חושבת שזו השנה שבכיתי בה הכי הרבה במהלך חיי, התחננתי לשמוע פעם אחת שהיה יום שהיא הייתה מרוצה ממנו, כל מה שקיבלתי היה פרצוף עקום ומקסימום – “ככה ,ככה..” הייתי נכנסת לגן ומחפשת ציורים שלו תלויים, אף פעם לא היו ציורים שלו תלויים..אף פעם.

במסיבות של החגים היא תמיד הייתה מצמידה אותו אליה ,כי הוא חייב השגחה וכאשר סוף סוף התחבר לאחד הילדים שהוא מאוד אהב בגן, הגננת, נציגת משרד החינוך, פנתה לאימא וציינה בפניה כי כדאי שתרחיק את הבן שלה, משום שהבן שלי עלול להשפיע על הבן שלה לרעה ( זאת שמעתי מהאימא עצמה!)

ילד אחד, היפראקטיבי, שאף אחד לא מסוגל להכיל ,לחבק, להבין ללטף ולהרגיע, כמוני ישנה עוד אימא אחת בגן. אני מזהה אותה לפי המבט שלה המושפל ,הנעלב החבוט.

יום אחד החלטתי שדי! הלכתי לאחראית הגנים בעירייה וביקשתי פגישה עם המפקחת.

המפקחת נכנסה אישה מאוד מרשימה ורצינית, אך ברגע שהזכרתי את שמה של הגננת היא נשמה עמוק עצמה עיניה ואמרה לי ש”מדובר בגננת עם ניסיון של שלושים שנה!” ושכנראה משהו אצלי לא בסדר כי אני לא משתפת פעולה.

בידיים כבולות נשלחתי חזרה , לא עלה בדעתי להחליף לו גן באמצע שנה, אני אימא סה”כ שמונה שנים הבן הגדול בכיתה ג’ והקטן בגן חובה, לא ממש משופשפת מול האנשים המיומנים האלו בעלי ניסיון של שלושים שנה, ידעתי שמשהו לא בסדר לכן פניתי עד למפקחת ,אבל ברגע שאלו הדברים שנאמרו לי התחלתי לחשוד גם בעצמי או שאולי הילד שלי לא בסדר וצריך להתמודד.

איכשהו התמודדתי, השנה הסתיימה.

בכיתה א’ התעקשתי על מחנכת שידועה באהבתה לתלמידים, אני רוצה אהבה! לקרוא הוא יודע, מספרים הוא מבין, עכשיו שיאהבו אותו!!

שלוש מחברות קשר ניהלתי עם המורה האוהבת! הוא לא הביא מחק, הוא לא הביא מפית, הוא לא הכין שיעורי בית , הוא שכח דף עבודה ועוד ועוד ועוד…אוי לא עוד הפעם!לא שוב המסיכה הזו שמכסה את העיניים, לא שוב הראייה המוגבלת הזאת שמראה רק את מה שבחוץ ולא את מה שיש בפנים, למה אף אחד לא מסתכל פנימה?

היא הייתה מחבקת אותו, קוראת לו בן שלי, מלך שלי, וכל מה שראיתי היה ההפך, אחרת לא ייתכן שהיא לא מצאה בו דברים טובים. היא דרשה ממנו את מה שלא יכול היה לתת. לא ראיתי שהיא בונה אותו ,ראיתי רק איך היא מנסה לזכות בהערצתי על התייחסותה הרבה כלפינו.

שוב מערכת החינוך זלזלה בהחלטות שלי כאם ציינה כמה שאני עושה לו הנחות והקלות , לא מציבה גבולות, לא מכינה אתו שיעורי בית .. “ושימי לב שהוא צריך להשלים מעמוד 50 -97 בסדר? חייב להשלים!! ” ואני יושבת עם ילד בוכה שהוא לא יכול, “אימא אני לא יכוללל”. ארבע שעות אני יושבת להכין שיעורי בית עם ילד בוכה וצועק – גם אני רוצה לצעוק.

שוב הופניתי לאותו נוירולוג ידוע באזור הדרום, התחלתי טיפול תרופתי בכיתה ב’ שלא ממש עזר, משהו בי לא הצליח לדחוף קדימה – נאטמתי.

התמלאתי שנאה כלפי מערכת החינוך, כלפי המורים, כלפי התלמידים המצוינים , כלפי עצמי.

מצד שני ,האמנתי בעצמי,ביכולות שלי, באימהות שלי , בילדים שלי ורציתי לעשות שינויי ,החלטתי שאני חייבת לעשות שינויי!

קמתי מן התחתית מנערת שאריות עלבון ובושה ואספתי את עצמי למען ילדיי מפה הדרך היא רק לפסגות חדשות.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של Edri Maya

תצוגה מקדימה

הבלוגים האבודים שלה.

  "את לא מבינה .זה באמת משמים." אמרה לי אילת סווטיצקי בשיחתנו אתמול בלילה. אחרי שהתפרצתי עליה שעת לילה מאוחרת ללא שום התחשבות בשעה, רק הדחף העז שתפס אותי לנער...

תצוגה מקדימה

אישה ללא הפסקה

"אני חייבת לצאת, אז תבואי עכשיו, יש לי רק כמה דקות " כך היא מאיצה בי להגיע לראיון לפני שהיא רצה אל התור שקבעה למספרה, איילת מצליחה לדחוק לתוך לוח הזמנים העמוס שלה גם כמה דקות...

תגובות

פורסם לפני 4 years

חמותי ואני - סיפור אהבה

   בבקשה בלי הרמת גבות ,אין פה שום נימה של הומור, בחיי, סיפור אהבה. חוץ מאשר נושא אחד – האוכל, בעלי וילדיי תמיד יטענו שהיא מבשלת טוב יותר ממני, אופה טוב יותר ממני, וזוהי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה