הבלוג של Edri Maya

ריכוז בהפרעה

סופרת 'סערה מדברית', לומדת לתואר ראשון, רעיה ואמא במשרה מלאה. מאמינה גדולה ב"תהיה האדם שאתה רוצה לפגוש".

עדכונים:

פוסטים: 78

החל ממאי 2014

מצוידת בשני ילדים עם הפרעות קשב החליטה מאיה באומץ רב לנתק אותם מהמסכים ל-24 שעות. החלטה אמיצה ומעייפת במיוחד.

30/03/2015

 

file0001290170872

מה חשבתי לעצמי? שאלתי (את עצמי) שעה אחת בלבד אחרי שקיבלתי על עצמי את האתגר.

האתגר: לנתק את הילדים מן המסכים ל-24 שעות. (מסכי מחשב, אייפון, טלוויזיה, אייפד wii וכד’)

וואלה? נשמע מעולה! הפצתי הילה של אופטימיות סביבי תוך התעלמות מוחלטת מן העובדה ששניהם בעלי הפרעת קשב. התלבטתי ארוכות איך להודיע לבני ה- 11+15 על ההחלטה. אז החלטתי פשוט לא להודיע (כי למה לי כל העצבים האלה?) אתן ליום הזה פשוט לזרום ונראה איך הם מתמודדים עם הניסוי הזה. בבוקר יום הבחירות  הערתי אותם וסיפרתי שאנחנו נוסעים לתל אביב.

20150322_155907

יוצאים לדרך. שעת יציאה מביתנו אשר בדרום: 10:30

הסוללות בטלפונים הניידים לא היו מלאות עקב השימוש שנעשה בהן ערב קודם, לכן במהלך הנסיעה, בזמן שהטלפונים נטענו בסוללות גיבוי (מערכת הנשמה ניידת, כך אני מכנה אותן), ראיתי אותם מתפתלים במושב האחורי. רוצים לשמוע סיפור? שאלתי. “אמא אל תתחילי לחפור” הם התחננו.

להעביר את הנסיעה הארוכה: סיפור, מריבה וצעד גאוני של החצי

כמובן שהתעלמתי מבקשתם וסיפרתי להם סיפור על ילדותי הרחוקה. סיפרתי איך בעבר, כשכולנו היינו נפגשים בחוץ, בשכונה היה ילד אחד שנורא נרתעתי ממנו. היו לו פנים שמשדרות אלימות ותמיד התרחקתי מן הילד הזה, איפה שהוא היה אני הייתי כמה מטרים ממנו ותמיד השתדלתי להיות שקטה לידו כמו  בכדי להיבלע. באחד מן הימים כשקצת התבגרתי ניגש אליי אותו הילד ואמר לי ” את יודעת, את מפחידה אותי עם העיניים שלך..” אני? מפחידה? התברר שיש משהו בעיניים הירוקות שלי שהלחיץ אותו כל הזמן ובכל אותה תקופה שאני כל כך חששתי ממנו הוא גם התרחק ממני בדיוק מאותה סיבה.

-” נו.. ו..?” שאל בן ה 11

זהו. זה הסיפור. השבתי.

הבן הגדול החל להרצות בפני האמצעי אודות מוסר ההשכל של הסיפור כשהאמצעי צווח שהוא הבין וככה פרצה מלחמת עולם במושב האחורי על מי חכם מי טיפש ומהי כוונת הסיפור. זה העסיק אותם חצי שעה לפחות.

החצי ביצע עצירת חירום לקניית חטיפים ושתייה כי אין כמו מזון שנלעס כדי להשתיק את פיות בשעת מריבה. האיש פשוט גאון.

הטלפונים עדיין נטענים. הבנים בודקים מדי פעם את מצב הסוללה ומתאכזבים.. (מה? רק 20%?)

תל אביב. שעת הגעה: 12:20. עצבנות שהופכת לקרבת אחים שתענוג לראות 

IMG_0545 (3)

 עצירה ראשונה סיור בשוק הכרמל. נראה כי כולם החליטו לסייר בשוק הכרמל וכשאני אומרת כולם אני מדברת על כל המדינה שצועדת יחד בשביל הצר שבין הדוכנים. אי אפשר לעשות צעד אחד בלי להיתקל במישהו. הצעידה האיטית והמחושבת נעימה לי אך אינה מתאימה לבנים שרגילים למסכי המחשב שם הכל זז מהר כמו המוח שלהם שזקוק לגירוי עכשיו ומיד. אמנם הם נהנים להביט באוצרות הטמונים בכל דוכן, אך הלחץ של האנשים הנדחקים זה בזה מתחיל להעיק עליהם ואני שמה לב לעצבנות הולכת וגוברת.

מצד שני שהבחנתי שהם כבר לא רבים. הם מתקשרים ביניהם, מתייעצים מה כדאי לקנות ומה לא. זה מבקש את עזרתו זה, הגדול משגיח על כולם שאף אחד לא ילך חלילה לאיבוד במקום הומה האדם הזה.

תחנה שניה: נמל ת”א – הם ממש משוחחים ביניהם!

להפתעתי הרבה אף אחד מהבנים לא בדק את מצב הסוללה, אלא התעסק עם השקיות העמוסות שלל קניות, שיחת חולין התנהלה בנוגע ליום החם, הבנים דואגים להרבות בשתייה, ומשוחחים ביניהם. הם ממש משוחחים ביניהם!!!

אם חשבתי שבשוק הכרמל היה עמוס אז טעיתי לחלוטין הנמל עמוס עוד יותר, מופעי רחוב הנעימו את זמנם של הבנים, טיילנו איתם לאורכו של הנמל התבוננו יחד במי הים, החצי סיפק להם הסבר מלומד על דוברה שעבדה בסמוך..

בדרך הביתה. השעה: 16.00. ההתשה השתלמה

זו הייתה נסיעה שקטה משום שבמושב האחורי ,כולם ישנים אחרי יום חם ומתיש.

עד כה הניסוי המאתגר הזה עובד לא רע בכלל, נכנסנו לבית עייפים ומרוצים, זה היה יום יפה, צחקנו יחד שוחחנו זה עם זה ומה כבר נשאר לסיומו של היום הזה? 5.5 שעות.. זה שטויות! או שככה לפחות חשבתי כי מיד אחרי המקלחות החלו להישמע צלילי וואטסאפ מהנייד של הבוגר וקולות של טלוויזיה מן החדר הסמוך.. אוי לא. אני לא מוכנה להיכשל.

נעמדתי כמו שוטרת בין שני החדרים, מסבירה כי זה היה יום ארוך וכדאי שיוותרו על המסכים לטובת שינה בריאה הם בתמורה העניקו לי הרצאה על תעזבי אותנו בשקט כל היום הסתובבנו והשתעממנו וסוף סוף יש קצת זמן לדברים מעניינים וחוץ מזה איך אפשר להירדם בלי טלוויזיה? (ניסחתי בעדינות את דבריהם).

אז אפשר לסכם  ולומר שזה היה יום לא רע בכלל הילדים היו ללא מסכים כ-10 שעות(!) מן היום הזה הם הרוויחו גיבוש משפחתי, למדו קצת על סבלנות (בשוק הכרמל) ועל כך שאפשר לנשום עמוק ולתת לחיים לחלוף לאיטם ולא במסלול המהיר כפי שמכתיבה להם הטכנולוגיה.

 המסקנה העיקרית שהגעתי אליה היא שאמנם ניתקתי אותם מן המסכים ,אך הצלחתי לחבר אותם לחיים האמיתיים, אלינו ההורים וביניהם האחים, חיברתי אותם לאוויר צח ולנשימות עמוקות ממאמץ- מבחינתי, אני באתגר הצלחתי.

עוד מהבלוג של Edri Maya

תצוגה מקדימה

הבלוגים האבודים שלה.

  "את לא מבינה .זה באמת משמים." אמרה לי אילת סווטיצקי בשיחתנו אתמול בלילה. אחרי שהתפרצתי עליה שעת לילה מאוחרת ללא שום התחשבות בשעה, רק הדחף העז שתפס אותי לנער...

תצוגה מקדימה

אישה ללא הפסקה

"אני חייבת לצאת, אז תבואי עכשיו, יש לי רק כמה דקות " כך היא מאיצה בי להגיע לראיון לפני שהיא רצה אל התור שקבעה למספרה, איילת מצליחה לדחוק לתוך לוח הזמנים העמוס שלה גם כמה דקות...

תגובות

פורסם לפני 4 years

חמותי ואני - סיפור אהבה

   בבקשה בלי הרמת גבות ,אין פה שום נימה של הומור, בחיי, סיפור אהבה. חוץ מאשר נושא אחד – האוכל, בעלי וילדיי תמיד יטענו שהיא מבשלת טוב יותר ממני, אופה טוב יותר ממני, וזוהי...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה