הבלוג של matycohen

matycohen

ברוכים הבאים לבלוג שלי. גילוי נאות - השפה העברית אינה שפת אם שלי. אי לכך יתכנו טעויות כתיב ועל כך אבקש את סליחתכם. מקווה שהתוכן כן ינעים את קריאתכם. הערות, תיקונים והמלצות יתקבלו בברכה. תבורוכו.

עדכונים:

פוסטים: 23

החל מאפריל 2014

בבוקר בעלי אומר לי ” את יודעת, שבוע שעבר בזמן הזה בדיוק המתנת על קו הזינוק. היית מאמינה שעבר שבוע?” בארוחת הערב החתן שואל אותי :”מתי, איך הייתה הריצה שלך במרתון?” האמת, לא ידעתי מה לענות לו…. זה לא יהיה עוד פוסט על הצלחה אדירה, על ניצחון הרוח על מגבלות הגוף. זה פוסט של תעשה ואל תעשה מניסיון קצרצר של חובבנית מוחלטת שרוצה יום אחד לרוץ מרתון.

07/03/2015

בבוקר בעלי אומר לי ” את יודעת, שבוע שעבר בזמן הזה בדיוק המתנת על קו הזינוק. היית מאמינה שעבר שבוע?”
בארוחת הערב החתן שואל אותי :”מתי, איך הייתה הריצה שלך במרתון?”
האמת, לא ידעתי מה לענות לו. באמת עבר שבוע ואני לא יודעת מה בדיוק אני מרגישה לגבי הרגע שכל כך חיכיתי לו .

בקבוצות של הרצים בפייסבוק כתבתי שאני מרגישה מאוכזבת. למה מאוכזבת?
בחודש האחרון רצתי את המרחק הזה פעמיים-שלוש בשבוע וזה נתן לי את הביטחון שהכל יהיה בסדר.
דמיינתי את עצמי מרחפת מעל האספלט הרותח, מוקפת אלפי רצים בחולצות סגולות, חוצה את קו הסיום בקלילות.

אך לא כך היה. כבר אחרי שלוש מאות מטרים הראשונים הרגשתי איך החום גומר אותי, הצמאון השתלט , היה לי קשה, קשה מאוד.
כל הכאבים שהתעוררו כשבועיים לפני הכריזו מלחמה ברגעיים האלו. רציתי לשתות, רציתי להפסיק ורק לשבת בצל, חשבתי לעצמי שבטח השתגעתי שבכלל הגעתי למקום הזה. התחושה של תסכול ממש שיתקה אותי. האכזבה לא ויתרה לי גם כן. אוי, כמה קשה.

אבל אז ראיתי נכים בכיסאות גלגלים עם חיוך של אושר ושמעתי את עצמי מורחת ומעודדת אותם. נזכרתי כמה רציתי את הרגעים האלו, כמה חלמתי. נזכרתי כמה ממוקדת מטרה היתי, ממש כמו לוחמת קומנדו. נזכרתי בכל הפעמים שכאב לי ולא ויתרתי לעצמי, קמתי במוקדם בבוקר והגעתי לאימון, גם בגשם וגם בקור.
אז נכון שהיו קטעים שהלכתי בהליכה מהירה אבל מה זה משנה, העיקר שהיתי שם, חוויתי חוויה אדירה, הרגשתי שאני מסוגלת למרות הכל.
אז נכון שזה לא היה מושלם אבל זה חלק מהתהליך שאני עוברת.

זה לא יהיה עוד פוסט על הצלחה אדירה, על ניצחון הרוח על מגבלות הגוף.
זה פוסט של תעשה ואל תעשה מנסיון קצרצר של חובבנית מוחלטת שרוצה יום אחד לרוץ מרתון.

אין חשיבות לסדר בו הדברים נכתבו, בעיניי הכל חשוב. אני כותבת לפי סדר כרונולוגי בחוויה האישית שלי.

1. חייבים לצבור שעות שינה - לא מספיק לילה קודם להיכנס מוקדם למיטה, נדרש משטר שינה כבר שבוע – שבועיים לפני.
במיוחד זה נכון אם את עובדת משרה מלאה, אם יש לך ילדים שזקוקים לך, אם יש עוד עיסוקים שגוזרים זמן. חייבים תכנון זמן מדוקדק.
שעון
2. מאזן נוזלים – להתחיל לשתות מיים בצורה מבוקרת כבר יום – יומיים קודם, ממש כמו לפני כיפור.
לא להסתמך על נקודות לחלוקת מיים לאורך המסלול אלא לקחת מיים לריצה עצמה. אני בתמימות חשבתי שיש מיים לאורך כל הדרך אבל לא כך היה. כבר בהתחלה הרגשתי צמאון שלא איפשר לי לפתוח את הפה כדי להוציא אוויר, ממש דבק מגע הרגשתי.
לפעם הבא אני יוצאת עם בקבוק מיים ביד.Maty Cohen's photo.Maty Cohen's photo.

3. להגיע לבד או עם רצים אחרים - אני מאוד רציתי שהבנות שלי יבואו איתי, רציתי שהן יהיו חלק מהחוויה. לא לקחתי בחשבון את ההתרגשות שלהן , את השאלות האין ספור שישאלו וזה דרש ממני להיות פנויה להן וגרם לי “להתפזר” ולאבד מיקוד.
בפעם הבאה אני אגיע לבד והן יבואו לעודד בקו הסיום.

4. ללמוד שיטות הרגעה על מנת לא ליפול בפח של התרגשות יתר. אני דווקה טיפוס שכן יודע ומצליח לשלוט ברגשותיו אבל כאן אפשרתי לעצמי ללכת עד הסוף… דבר הזה גרם לי להיות עייפה ביום עצמו.

5. לא להנמיך ציפיות מעצמך – יש מטרה  – לרוץ 5 קילומטר! אין לחשוב “העיקר להגיע לקו הסיום גם עם זה בהליכה” אסור לחשוב כך.
למרות הקשיים האובייקטיבים אסור לחשוב כך!!! לי לפחות זה מוריד מוטיבציה ומשתק אותי. בתנאי החום שהיו ברור שהיה עדיף לסיים בהליכה מאשר על אלונקה אבל עדיין…

6. לא לעשות פעילויות יום קודם – ביום לפני המרתון התקיים מיני מרתון ילדים ואנחנו עם הבנות נסענו לתל אביב. הגענו מוקדם כדי להמנע מעמידה בפקקים. לפני הריצה שלהן היה הפנינג וריקודים. ריצה, שתייה, מנוחה, ארטיקים ועד שחזרנו הביתה היה כבר ערב, ארוחה, מקלחות ואופס השעה 22:00. היתי גמורה ונרדמתי מחוסרת הכרה מעייפות.
הבנות עם מדליות 2

7. להתאמן גם בשעות החמות  של היממה על מנת להכיר את התגובות של גוף וגם להתרגל למאמץ בחום. ריצה התאמנתי תמיד בבוקר מוקדם או בערב מאוחר לכן היה לי מאוד קשה הריצה בחום.

אי אפשר להמשיך בלי לסכם מה קיבלתי בתמורה

להגיע לתחנת רכבת ולראות עוד הרבה אנשים לובשים את החולצה הסגולה עם המספר על החזה זה מראה מדהים.
מספר רץ שלי

להגיע מוקדם לקו הזינוק כשנמצאים שם רק כמה בודדים ,לעשות מתיחות בהמתנה להזנקה ולראות את הרצים מגיעים בהמוניהם ואני הופכת להיות חלק מים הסגול הזה – זו חוויה נשכחת.
start
לשמוע את ההזנקה, לרוץ, לנסות לספוג את האווירה, לנסות לקלוט תמונות של רצים שמגיעים מולנו, לראות נכים שמשתתפים ולצעודד אותם בכוחות אחרונים, לראות רץ איוור עם המלווה שלו עוקבים אותי ולקבל זריקת אדרנלין ולהסתער על קו הסיום ולהתפרץ בבכי ,בכי של שמחה שזה נגמר, בכי של עצב כי זה נגמר, בכי של אכזבה כי לא הצלחתי לרוץ את הכל, בכי מהתרגשות כל כך גדולה ואודיה שאני חלק מזה.

בחמשת החודשים האחרונים קמתי בשעות מוקדמות, התאמנתי בקור, כל פעם רצתי עוד קצת ועוד קצת.
נתתי את כל כולי לקראת המתרון הזה – זה לא התנהל בדיוק כפי שרציתי אבל נשאר בי טעם של עוד.
ממשיכים הלאה. למרתון הבא.
בקו הסיום
יש לכם טיפים לרצים מתחילים כמוני? אשמח לקרוא.
רוצים לשתף איתי את חווית הריצה הראשונה שלכם? תספרו לי על כך
רוצים לקבל עדכון כשמתפרסם פוסט חדש – תרשמו ,למעלה בכפתור הורוד.

 

 

 

 

 

 

עוד מהבלוג של matycohen

תצוגה מקדימה

איך לקום על הרגליים אחרי שנופלים - נחום תקום או אמא אדמה

כבר תקופה ארוכה אני מרגישה כאילו משהו כבה בתוכי. אני עושה הכל כרגיל - עובדת, לומדת, מטפלת, מתחזקת בית - בישולים, ילדים, כביסות, ניקיונות  אבל משהו חסר לי ואני לא מצליחה לכתוב. אני כותבת אבל זה נשאר בגדר טיוטה בלבד. סיפרתי על...

תגובות

פורסם לפני 4 years
תצוגה מקדימה

איך לחגוג יום הולדת?

היום יום הולדת , היום יום הולדת, היום יום הולדת לבלוג שלי... האמת כמעט שכחתי שעברה שנה מאז פתחתי את הבלוג הזה. לפני שנה וקצת בהמלצתה של חברתי הטובה שרית חיים השתתפתי בקורס "בלוגינג מתחביב למקצוע" של ...

תצוגה מקדימה

זו אני ואלה הפנים שלי

זה יהיה פוסט עצבני במיוחד. די,  נשבר לי. למה לעזאזל כל אחת חושבת שהיא יכולה להתעסק עם איך שאני נראית ? או קיי, בואו נשים את העובדות על השולחן: # בשנה האחרונה עליתי במשקל מספר קטן מ 10 אבל עם נוכחות בהחלט. כן,כן ,אני יודעת וגם...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה