פוסט נוסף בהמשך לסיור הקולינארי בנצרת
ג'וליה, ערביה נוצריה תושבת נצרת, היתה בת 46 שנים כאשר בעלה נפטר והותיר אחריו (מלבד אשתו ג'וליה וילדיו) מפעל טחינה – טחינה אל ארז.
ג'וליה, שעד אז לא היתה מעורבת כלל בפעילות במפעל, החליטה לא לוותר על הירושה. עזבה את עבודתה במערכת החינוך ופנתה לנהל מפעל יצרני.
אשה בין גברים, בוודאי במגזר אליו היא משתייכת, חסרת ניסיון עסקי וניהולי, אך מלאת מוטיבציה – היא עשתה את זה, ובגדול!!!
ג'וליה מספרת לנו על תהליך ייצור הטחינה. גרעיני השומשום מיובאים מאתיופיה. המפעל עובד בשיטות מסורתיות. הקליה נעשית באדים (תהליך ארוך, המשמר את צבעה הלבן של הטחינה), את הגרגרים טוחנים באבני ריחיים, והתוצר הסופי משובח במיוחד, מוביל, אם לא ראשון, בתחומו.
ג'וליה היא אשה מעוררת השראה. בצנעה ובענווה, בגילוי לב אמיתי היא מספרת על הדרך שעשתה, משתפת באתגרים שעמדו ועומדים בפניה בניהול המפעל, בקשייה (כמנהלת, אשה ואמא) וגם בהצלחותיה, ואלה אינן מבוטלות – ייצור ברמה הגבוהה ביותר (לאחרונה החלו לייצר במפעל גם חלבה מעולה שבמעולות), שיווק בכל רחבי הארץ, ואף ייצוא בהיקף נרחב, בעיקר לארה"ב.
אנחנו מסיירים במפעל נפעמים ובסיומו של הסיור אין אחד שלא קונה לעצמו קופסת חלבה וצנצנת טחינה, אותה אנחנו מקבלים חמה-חמה, היישר מפס הייצור.
רגע לפני שאנחנו עוזבים את המפעל – בהשראת סיפורה של ג'וליה, הניחוחות, הטעמים והמקום, אני ניגשת למשרדה. "ג'וליה", אני משתפת אותה ברעיון, "אני רוצה להכין לך עוגיות טחינה אל-ארז". אני רואה אור בעיניה. הרעיון מתקבל בברכה.
בו במקום אני רוכשת דלי גדול של טחינה (17 ק"ג ולא גר' אחד פחות), ועם שובנו לקונדיטוריה אני ניגשת לעבודה. המתכון הקבוע שלנו לעוגיות טחינה, אבל הפעם, עם טחינה אל ארז. התוצאה הסופית לא מאכזבת. העוגיות בהירות, כמעט לבנות, והמרקם נימוח ומשובח במיוחד.
למתכון המלא של העוגיות – לחצו כאן
מחפשים מתכונים מעניינים נוספים? מוזמנים לבקר בבלוג האישי או להצטרף לדף הפייסבוק.