הבלוג של Marak

marak

צייר, מייסד 'מרק לוינסקי'.

עדכונים:

פוסטים: 1

החל מדצמבר 2013

פתרון התעלומה > מי באמת עומד מאחורי מחאת הרבבות המדהימה של הפליטים? על עליית מפלס האיומים על חיי ושגיאוט קטיב.

06/01/2014

בשבוע האחרון עלה מפלס האיומים על חיי באופן דרמטי, על רקע פעילותי למען הפליטים. אבל אני ממש לא מודאג – קשה להתייחס ברצינות לאיומים המתפרסמים עם שגיאות כתיב מביכות שכאלה. יש לי נטייה לצחוק למראה בעבוע האלימות בשרשורי הפייסבוק של מתלהמים עילגים, או כשאני מקבל מכתב נאצה הזוי בתיבת הדואר הפייסבוקית הנושאת את השם ההולם כל כך ‘other’.

יש צד קומי בלתי מודע לעברייני המקלדת האלה – ששפתם, טיעוניהם ועמדותיהם חופפות לתנועות ניאו פאשיסטיות נפוצות אחרות בעולם. בדרך כלל הם מסתפקים בצרור ניבולי פה ובפניית פרסה בחזרה אל השטרודל ממנו בקעו לרשת. אתלונן במשטרה ביום שתוקם היחידה הארצית לטיפול בשגיאות כתיב.

אני מניח שעם הזמן, יפסיק שמי ושמם של מתנדבים רבים אחרים להוות הכתובת לפורקן הגזענים, משום שמאז הפגנת עשרות אלפי הפליטים בכיכר רבין בתל אביב – כולם כבר יודעים שמחאת הפליטים בישראל זקפה ראשה, ופניה אינן פנים ישראליות. זהו מאבקם של הפליטים שברחו מדיקטטורת אריתריאה, ממלחמה ורצח-עם בסודאן, ופניהם אפריקאיות למראה.

הגזענים מהימין יאלצו להתמודד ישירות עם הפליטים, לאחר שהסתבר שפליטים מסוגלים לשבות ולהתראיין בעברית באופן עצמוני, לנעול נעליים בכוחות עצמם, לערוך קניות, ואפילו לשבות רעב. כשכולאים אותם, או כשהם ממש עצובים – הם דומעים – ממש כמו בני אדם! פשוט סנסציה.

ישראלים רבים כבר פקחו את עיניהם מזמן, והם מסוגלים ממש לראות – מבעד לשקרי הממשלה – את בני האדם המעונים שמאחורי המושג הקבוצתי האטום ‘פליטים’. אתה יודע שאתה רואה – כשיש לך חבר פליט, כשאתה בן בית אצל משפחת פליטים, כשלפניהם יש שם ובני משפחה, כשאתה מאזין לגעגועיהם אל מולדתם, כשאתה שומע את צחוק ילדיהם, את בדיחותיהם וסיפורי הזוועה שחוו, כשאתה יודע שיש להם תקוות וחלומות, וגם להם יש חיים שניתנו להם במתנה, ועליהם לחיות אותם היטב.

ציור שלי > דיוקנו של אדם (פרט), אקריליק על קנווס.

אדם הוא ניצול רצח העם בדארפור שהתגורר אצלי בסטודיו למשך 5 חודשים ואנחנו בקשר הדוק מאז פגשתי אותו בפברואר 2012, כשעוד התגורר בצפיפות בלתי נתפסת, יחד עם עוד 150 פליטים נוספים במה שכונה ׳מקלט׳ – חלל טחוב וחסר חלונות בשטח 80 מ”ר, ברחוב נווה שאנן. כתבתי על הזוועה הזו בזמנו, תענוג עליו נאלצו הפליטים לשלם שכר דירה של 12,000 שקל לחודש.

אדם היה איש הקשר שקיבל את תרומת המוצרים שהבאנו למטבח שהוקם שם: שקי אורז, פחי שמן, סוכר, קמח. כשפוזר אותו “מקלט” לא רציתי שאדם יצטרף לגרים ברחוב או בגינת לוינסקי והזמנתי אותו שיבוא לגור בסטודיו. באחת הפעמים שסיפר לי על ילדותו הטראומטית בהן אביו ואחיו נרצחו לנגד עיניו – שוטטנו בעזרת Google Maps מעל הכפר שלו. חשבתי שידעתי למה לצפות, אך הזדעדעתי. אוסף בקתות חרבות ללא גג, בלב שממה מוחלטת, ללא כל סימן לתשתיות, כמה קילומטרים ממקור מים דליל.

לאחר כמה חודשים בסטודיו, אדם השתקם ומצא עבודה למשך מספר חודשים בבית אריזה באזור אשדוד. לאחר מכן חזר וחלק דירת חדר עם עוד 5 חברים בשכונת פלורנטין. לאחרונה עבר לגור עם פליט נוסף בדירת חדר, הוא למד מעט אנגלית והוא שולט בעברית בסיסית. פגשתי אותו בהפגנה בכיכר רבין אתמול – החזיק שלט שכתב בעצמו והיה לבוש בחגיגיות, ראיתי אותו וגרוני נחנק דמעות.

לפרופיל שלי בפייסבוק

עוד מהבלוג של Marak

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה