הבלוג של מיכל יפה

עניינימים

שונאת לכתוב, אוהבת לערוך ומתמחה בלראות את התמונה הקטנה

עדכונים:

פוסטים: 155

החל מאוגוסט 2011

דון טילמן הוא פרופסור לגנטיקה. הוא גבר חכם, מסודר, עם עבודה טובה ומכניסה, ספורטיבי ומבשל נהדר. לכאורה נשמע כמו שידוך מצוין, אז למה אין לו בת זוג? אולי זה בגלל שלדון יש אספרגר. זה לרגע לא נאמר בספר “פרויקט רוזי”, שדון הוא גיבורו, אבל על הכריכה האחורית ובכל דיווח על הספר בהחלט כן. הנה, גם אני עושה את זה, למרות שאני לגמרי לא בטוחה בכך.

אני מאוד אוהבת ספרים שגיבוריהם נמצאים על הספקטרום האוטיסטי, למשל “המקרה המוזר של הכלב בשעת לילה” של מארק האדון או “מהירות החושך” הנפלא של אליזבת מון. אני אוהבת אותם כי אני מוצאת את עצמי מזדהה עם חלק מהקשיים שלהם, או מה שהחברה מגדירה כקשיים והם לא מבינים מה לא בסדר פה (מה לא בסדר בלדעת מה תעשה במשך כל השבוע? מה לא בסדר בלהיות כנים ולהגיד לאנשים מה בדיוק אתה חושב עליהם? מה לא בסדר בלהיות רציונלי ולא לערבב רגשות בקבלת החלטות?).

ובחזרה לדון. בהיותו אדם רציונלי, הוא מבין שהגיע הזמן שתהיה לו בת זוג, אבל אין לו כוח לכל הנשים הלא מתאימות – המעשנות, המאחרות, המאמינות באסטרולוגיה והצמחוניות. אז הוא בונה שאלון מאוד מפורט, שאותו הוא נותן לכל מועמדת פוטנציאלית, כדי לדלג על בזבוז הזמן.

ואז הופיעה רוזי. רוזי בכלל לא קשורה למה שדון כינה “פרויקט הרעיה”, ובאה להתייעץ איתו בנוגע למשהו שקשור לתחום התמחותו, אבל הוא לא יודע מזה בהתחלה. רוזי לגמרי לא מתאימה לדרישותיו של דון, אבל ככל שהקשר ביניהם נמשך הוא מגלה על עצמו דברים שלא ידע.

זאת, מבחינתי, הבעיה הגדולה של “פרויקט רוזי”. מדובר בקומדיה רומנטית שמצייתת לכל חוקי הז’אנר, וככזאת היא לא מי יודע מה מעניינת, גם בהתחשב בנקודת המוצא המקורית שלה. הרבה יותר אהבתי את החלקים שעוסקים בנושא שבגללו פנתה רוזי מלכתחילה לדון (אני לא מגלה כדי לא לספיילר), בידידות שלו עם הפרופסור לפסיכולוגיה ההולל, עם אשתו הפסיכולוגית של הפרופסור ועם שכנתו הקשישה. עלילות המשנה האלה משעשעות ומרתקות הרבה יותר מסיפור הבחור-פוגש-בחורה-הם-לא-מתאימים-אבל-האם-האהבה-תנצח? של העלילה הראשית.

אגב, לאורך כל הקריאה בספר שאלתי את עצמי האם לגרהם סימסיון, מחבר הספר, יש אספרגר בעצמו, או לפחות יש לו בן אספרגרי. בשום ראיון שקראתי עמו (וקראתי כמה) אף אחד לא שאל אותו את השאלה הזאת. אולי כי כשפוגשים אותו זה ברור שלא זה המקרה, אולי סתם מתוך נימוס. כך או כך מסתמן שהקשר היחיד של סימסיון לאספרגר הוא העובדה שהוא עבד במשך כמה עשרות שנים בתחום של ניהול מערכות מידע, תחום שמושך אליו אנשים עם חיבה למספרים ולסדר.

הבעיה היא שכשמתייחסים ל”פרויקט רוזי” כאל ספר שנכתב על ידי אדם רגיל זה קצת מוריד מערכו והופך אותו לקומדיה רומנטית חמודה, אבל לא הרבה מעבר לזה. כשהספר יהפוך לסרט (הזכויות כבר נקנו) הוא בטוח יהיה להיט מקסים וקראוד פליזר גדול (ההמלצה שלי: ללהק את ראסל קרואו לתפקיד דון טילמן), אבל כספר הוא משהו שמיועד לקריאה חד פעמית והעברה הלאה.

פרויקט רוזי / גרהם סימסיון, הוצאת אחוזת בית

עוד מהבלוג של מיכל יפה

תצוגה מקדימה

עגבניות מיובשות בשמן זית ותבלינים

כן כן, הכי טוב לייבש עגבניות בשמש, אבל למרות שזה יותר רומנטי (וזול), לא תמיד אפשר. מזל, אם כך, שיש תנורים בעולם. וככה זה הולך: לוקחים עגבניות שרי וחוצים אותן לאורך. כלומר אם יש...

תגובות

פורסם לפני 6 years
תצוגה מקדימה

אייל גולן: כמה מטומטם אפשר להיות?

ונגיד שהוא לא ידע. נגיד. כלומר יכולתי לכתוב פה פוסט שלם על למה כשאישה - בכל גיל - שוכבת עם יותר מגבר אחד, ועוד כאלה שלא מכירים אותה, ויותר מפעם אחת, זה בכל מקרה מעיד על בעיה לא קטנה, וכל גבר עם מעט שכל בקודקודו אמור לסרב לעשות...

תגובות

פורסם לפני 5 years
תצוגה מקדימה

וידאו: מי יעזור לילד ברחוב?

יותר מ-20 מיליון איש צפו בסרטון שהציג ניסוי חברתי שבמסגרתו עמד ילד ברחוב בניו יורק בקור של מינוס 15 מעלות, כשלגופו רק ג'ינס וטי-שירט קרועים ובידו שקית ניילון אחת להתכסות בה. העוברים והשבים התעלמו ממנו במשך שעתיים, ואז קרה...

תגובות

פורסם לפני 4 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה