הבלוג של עינב דרומי

גומרות מהצלחת

עינב דרומי

עדכונים:

פוסטים: 5

החל מאפריל 2010

אנחנו מוכנים לסלוח על כל כך הרבה ולו רק לא לכאוב את הבדידות, לא להישאר לבד. זו כניעה, כל כך מובנת אבל כל כך עצובה

17/08/2010

אני יושבת מול המסך, לעוד פרק “בצרות שלי עם נשים” והבטן שלי מתהפכת.

אני יודעת בדיוק, מה תמרה, הולכת להגיד, בעודה מתעוררת לצידו של ארי במיטה, אחרי יום האהבה, אחרי לילה של “אהבה”, אני כל כך רוצה לצעוק לה לא!!!!, רק לא את זה, רק אל תמעדי .

אבל היא אומרת את זה, את המשפט הזה, שנשמע כל כך הגיוני, אחרי תקופת צינון, אחרי שדחו אותך, אחרי שהיית לבד : “אולי הטעות היא שבכלל נפרדנו…”

 

יש משהו כל כך נוח באקס, כל כך נעים ומנחם בתוך הזוגיות הזאת, שאין בה צורך בהיכרות מחדש, שאין צורך שוב להסתיר את השריטות, שאין צורך במשחקים, שאין לך צורך ללמד מישהו חדש, מה את אוהבת במיטה ואיפה לגעת בך.

זה כל כך מפתה. זה מרגיש כמעט אמיתי.

 

בסדרה הוא מסכים. הוא אומר לה כן.

בחיים, לרב, הוא היה מחייך בחוסר נוחות, שותה איתה קפה בשקט מטריד ומסנן את השיחות שלה שבוע, עד שהוא היה אוזר את האומץ (אם בכלל)  לומר לה את המילים המפורשות: “לא, אנחנו לא חוזרים, זו הייתה חולשה ואסור שזה יקרה שוב”.

אבל הפעם, כי הוא היה חלש, כי גם הוא היה פגיע, כי הוא הפסיק להאמין שהאהבה, זו שהוא חולם עליה ונושם אותה בכל רגע מרגעי הערות שלו, אינה יכולה להתממש, הוא אמר לה כן.

 

 

זה כל כך קל לשכוח, את הסיבות לפרידה, זה כל כך קל לשכוח את הכאב, את העצבים, את  חוסר ההתאמה.

אנחנו מוכנים לסלוח על כל כך הרבה ולו רק לא לכאוב את הבדידות, לא להישאר לבד.

 

זו כניעה, כל כך מובנת אבל כל כך עצובה

הקול שלי נשבר כשתמרה אמרה את המילים, כל כך הזדהיתי איתה, כל כך שמחתי בשבילה כשהוא אמר “למה לא?!” למרות שזו כרוניקה של אכזבה ידועה מראש.

עוד מהבלוג של עינב דרומי

הצרות שלי עם נשים - לכי תצטייני

שוב ארי אצל עדינה בביוף, והוא מספר שהוא ציון 7, שהוא לא מצוין בכלום שעד עכשיו הוא היה מסופק ועכשיו הוצבה לו מראה מול הפנים, של הגבר המוצלח, זה שהשיג הכל זה שגם לבטח ישיג הכל. זה שהוא הכי רחוק מלהיות הוא. אני שמחה שזה פתאום לא...

יש ימים שאני קמה שמנה

יש ימים שאני קמה שמנה. לא סקסית, לא נשית, לא מלאה, פשוט שמנה. אני לא יודעת למה זה ככה, אני לא יודעת למה זה קשור. לרוב אני נושאת את עצמי בגאווה, את הקימורים, את החזה השופע, אני צועדת זקופה ברחוב בשיער אדום, במחשוף ובחצאית. אני...

אשה במטבח

מוזר שבחיי היום יום, זה מאוד טבעי, לחשוב עלינו שם. ישר עולה תמונה של אישה מוקפדת לבושה בסינר, מעל חצאית קפלים, בוחשת בסירים. יותר מוזר שזה לא מרגיש טבעי, כשאת במקצוע. לרב את אישה יחידה בתוך חבורה של גברים (מלבד...

תגובות

פורסם לפני 9 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה