הבלוג של לימור שיפוני

לא אובייקטיבית

בלידה של הבת השלישית החלטתי שאני צורחת. ההחלטה הזו שינתה את מסלול חיי. חדורת אופטימיות בעניין הגזע האנושי, אין סיכוי לשנות את דעתי בעניין הזה גם אם חטפתי הרבה מכות ישירות. מה עושה בחיים? המון והכי טוב שאני יכולה באותו... +עוד

בלידה של הבת השלישית החלטתי שאני צורחת. ההחלטה הזו שינתה את מסלול חיי. חדורת אופטימיות בעניין הגזע האנושי, אין סיכוי לשנות את דעתי בעניין הזה גם אם חטפתי הרבה מכות ישירות. מה עושה בחיים? המון והכי טוב שאני יכולה באותו רגע. דואגת ואוהבת לשלוש בנות, חד-הורית שנים רבות וכן, יש מי שנותן פייט ראוי מהצד השני של האנושות.

מנצחת תזמורת, מספרת סיפורים, מאמנת, מנכ"ל The Story Telling Company Inc.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל ממרץ 2010

בכל פעם שאני עולה על הים, משהו משתחרר בי, נושר לתוך המצולות. לב-ים שנראה כמו מלכודת שאי-אפשר לברוח ממנה הוא עבורי רחם אינסופית של נחמה. מה שעבור אחרים הוא סוף-דרך לי היא דרך לעוד מקום. כן, אני יודעת שרחם וים הן מילים בזכר. הרומן שלי עם הים לא ארוך אבל מרגע שהחל, האהבה משחררת חבלים שביני לביני.

בהפלגת בנות-בנות לא הייתי עד השבוע האחרון. איך מתחילות ההכנות להפלגת בנות? בתכתובת מיילים על הקאות. איך הן מגיעות להפלגה? בבגדים הלוקחים בחשבון הקאה אפשרית ועם כל הציוד שיאפשר חיים נוחים ופינוקים לחיך ולעין. כולן סומכות על הסקיפר, אף אחת לא מביאה ארגז כלי-עבודה אישי או מפתח מיוחד שיראה לו מי בעל מקצוע. איך מתפתחת הפלגה כזו? בלי סיפורים על עמידה נועזת חרטום-מול-גלים. כל אחת בקצב שלה ואיך שהוא מסתדר מול פעימות ליבה.

זכינו במה שמכנים הימאים ים ‘שמן’, שטח-פנים חלק לגמרי. היאכטה ‘מיקה’ ובעליה גדי רמון חיכו לנו צמודים לרציף במרינה-הרצליה. אחרי העמסת ציוד והסברים ראשונים יצאנו להפלגה “על חבלים”. זו מן הפלגה בה לא עוזבים את המזח והיא מתאימה ביותר למי שמתכוון לפצוח בטעימת-יין ואכילה. כוסות משופצרות נשלפו, בקבוק ראשון נפתח ומיד אחריו גם אחיו התאום. השמש לא כעסה עלינו, הרוח ויתרה מראש וכל מה שנשאר לנו לעשות היה לדבר, לשתות, לאכול, לצחוק ולהצטלם. כמה אפשר? הרבה.

עיקר היינות שהביאו הבנות מיקבי כרמל היו לבנים. תוך כדי שתייה נזכרנו שאנחנו בעצם חבורה רצינית שיש לה גם כוונת לימוד וסוג של שליחות מטעם הגולשות שאחר-כך תקראנה אותנו. איך שנזכרנו בזה כחכחו מירה ורותי בגרונן המקצועי ונתנו לנו שיעור. למדנו ש’כרמל’ רואה עצמו כיקב שהגיע למיצוי כמעט מלא של יכולת ייצור יינות לבנים טובים. אל יקל הדבר בעיניכן; מסתבר שייצור יין לבן הוא דבר מורכב בשל רגישויות שונות של הענבים, תהליכי ייצור, לוחות זמנים, קירור ועוד עניינים שאחרי הבקבוק הרביעי כבר הפסקתי לנסות לזכור. רק תדענה שהם משתדלים ללא הרף לטובתנו ונראה לי שזה מה שחשוב לדעת.

נכון שלדבר על יין אדום ולשתות אותו זה “נחשב”. בינינו, בחום הארצישראלי, לדבר על יין אדום ולשתות יין לבן זה יותר הגיוני. פחות כבד, יותר קר ומסתדר יפה עם כל מני מאכלים מתובלים ועדתיים שמסתובבים כאן בצלחות. סלקטד ספרקלינג רוזה הוא הימור בטוח ברוב המקרים. כייף של יין ואחרי שמכירים אותו ואת דומיו, אין שום מוגז אחר שכדאי לבזבז עליו מקום. סוביניון בלאן פרייבט קולקשן 2010 הוא יין יבש ומרענן עוד יותר מקודמו. חטפתן פעם שפריץ מממטרה ביום-קיץ מהביל? כזה סוג של מרענן. בינתיים נשנשנו גבינות שהגיעו בנתחים נדיבים, גריסיני וירקות, ענבים ולחמים טריים מהמאפיה. בהפלגות צריך לאכול, אחרת הגוף נחלש ואין כוח לדבר ולהצטלם. חליצת בקבוק שרדונה מאותה סדרה חייבה טבילת לחם בשקשוקה שאחריה ניסינו את הגוורצטרמינר מהסדרה האזורית גליל עליון 2010. לא לבלבל עם אותו יין (איך הוגים את המילה הזו שמישהו יגיד כבר) מכרם-שעל שטעמנו במפגש הראשון. הרבה פחות מתוק ולי הוא היה טעים ביותר.

פתאום אמר גדי, “יוצאים לים?” מה שנראה בשנייה הראשונה כמו “מאיפה הגעת עם הרעיון הזה בדיוק?!”, אבל הים חכמה ובדיוק באותו רגע הייתה שקטה-שקטה. קיפלנו הכל פנימה, השארנו את הכוסות בהישג-יד מחשש הצמא ו’מיקה’ יצאה לדרך. כולן עברו למזרונים על הסיפון הקדמי, היאכטה חלפה על-פני השובר, פגשה ברוח קלילה, הניפה מפרש ראשי ופתאום נהיינו קייטנת כרמל וים על מפרשית. עם כל נשימה של הים הפכנו להיות רכות יותר עד שהיינו לילדות. איכשהו הגיעו גם הכוסות לקדמת כלי השיט והשלמנו את משימת הטעימה – יוהנסברג ריזלינג גליל עליון 2009 ואדום אחד שעם שם כמו ‘כרמל מדיטרניאן’ על הים, אין מצב שהוא לא יהיה נוכח. הלכתי לשבת במקום החביב עלי – קצה החרטום, ממש מעל המים, איפה ששום דבר לא מסתיר את האינסוף; שומעת את שחוק הילדות שמאחורי וחושבת על איך הים עוזרת לנשים להיות שמחות זו בזו.

חזרנו למזח ונפרדנו לשלום. אני, שהגעתי בבוקר עם כאב שיניים מפלח-מוח, הייתי שרויה במן ערסול נעים. לשמחתי הסתבר לי שאני יכולה לחזור עם גדי צפונה, לחיפה. כך נוספו לי עוד שמונה שעות הפלגה שקטות ומבט ארוך על חיפה בלילה מכיוון הים. גדי הוביל את ‘מיקה’ בשקט, בנועם, סקיפר רגוע ומארח מושלם שיודע מתי להיות ומתי להיעלם. כשנכנסתי הביתה שעה אחרי חצות כבר הבנתי שכאב השיניים מעורב בשפעת ושההפלגה לתוך עצמי תימשך עוד כמה ימים. איכשהו, הערסול נשאר והפך את הכל לקצת יותר נוח כשבין כאב לצמרמורת נזכרתי בצחקוקי נשים שמחות ויפות, בשקט החלק של הים, בגלריית יינות לבנים טעימים שחיברו הכל וערבלו אותנו עם הכחול היפה שמסביב ובתחושת הפינוק שיוצרת עבורנו ‘כרמל’ בכל פעם שאנחנו נפגשות. איך אני מודדת? לפי זה שכמעט שכחתי לומר תודה, אז זו הזדמנות טובה. לא להחמיץ את התצלומים של מרב שהצטרפה אלינו וחלקה את המאמץ.

עוד מהבלוג של לימור שיפוני

תצוגה מקדימה

עוד יניב הרבה

אין, המקום עושה את זה. יקב כרמל בזכרון-יעקב על מרתפיו הארוכים, מיכליו הדוממים, הקרירות העדינה והאלגנצה של סוף המאה התשע-עשרה מניב המון דברים טובים. כל מה שצריך הוא חומר גלם משובח ואת השכל לעזור במידה הנכונה ולתת לדברים...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

במטבח של בושי

מתישהו לאורך הערב נזכרתי באנקדוטה המופיעה בספר של דניאלה שמי "מטבח, שני חדרים וסלון לא גדול". דניאלה, שהעידה על עצמה כמי שאינה מתקינה מזון שלוקח יותר זמן להכין אותו מלאכול אותו, הקריבה הקרבה עצומה וחד-פעמית לטובת קוראיה...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

ללכת לקיסריה (עם כוס יין ביד)

מסעדת הצלבנים יושבת בטריטוריה מורכבת: מסעדת-דגים, לא עממית אבל גם לא צריך לשבור תכנית חיסכון בשבילה, על הים, עם הגב לעתיקות, רומנטיקה, חתולים, פגישות עסקים, ארוחות יום הולדת משפחתיות, ארוחות חברים וזוגיות. לאן למיין אותה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה