Saloona

• >> לימור שיפוני, 03/02/2011
• הוסף תגובה
• 0

בעודי צועדת הביתה משקיפה על הנוף ויודעת ששם מאחורי הגבעה משתרעים כרמים מלוא האופק, נזכרתי בסיפור של חברה טובה שגדלה בבית איטלקי-צרפתי עם סבתא שחיה ליד חוף הים בתוניס: יום אחד נכנסה שכנה לבית הסבתא בדיוק בשעה שהמשפחה ישבה לאכול. היא הבחינה בזה שלכולם היה קראף קטן של יין ליד הצלחת, גם לילדים. "השתגעת… את נותנת לילדים לשתות יין?!" קראה. הסבתא השיבה "ומה רצית שאתן להם לשתות… מים?" תרבות-יין היא עניין של חינוך מסתבר.

מועדון הטועמות של סלונה נפגש בפעם הראשונה, שמונה נשים ושמונה יינות בעשר בבוקר זה כבר סיפור והיקב בזכרון-יעקב הוא מארח מושלם להתחלה מסקרנת של מסע שיימשך חצי שנה. מסביב עסוקים בתנופת פיתוח אדירה אבל ליין יש קצב אחר – איטי, חושני, לוקח את הזמן ותוך כמה שעות הקצב הזה השתלט גם עלינו. מהצד של סלונה הדס, ענת, מיכל ואני, מהצד של יקבי כרמל צוות מקצועי נשי מעורר הערכה – מירה, יפעת, נעמה ורותי שהובילה את החוויה בקצב-אש של דברי הסבר ובנחת מחויכת של מי שמבינה שיין הוא חושים, גוף וסקרנות.

אין לי סיכוי וטעם לדחוס את כל החוויה לתוך רשומה קצרה. חוץ מזה, הרי עוד נשוב וניפגש והסיפור יתפתח ובכל זאת: פתחנו בהרמת כוס קריניאנו – יין מתוק מוגז עדין שלפגוש אותו על הבוקר עושה מחשבות פרחוניות ביותר. בזמן הארוחה התגלגלה השיחה להבדל בין גברים ונשים סביב יין. כל מני נימוקים עלו לכאן ולכאן, רותי לא אוהבת את זה שיין הוא עיסוק גברי בעיקר ויין וכרם הם בזכר בזמן שגפן היא נקבה, למירה היה מידע סדור יותר למסור לנו בעניין אבל הדיון סביב השולחן התלבט עד לפואנטה הפשוטה – אין שום סיבה שנשים לא תעסוקנה ותבנה ביין ואם את יודעת מה טעים לך כדי לבחור מה את רוצה לקנות, זה ממש מספק. יין אפשר ללמוד, על יין אפשר להתאמן וכדי לשתות וליהנות פשוט צריך לנסות.

יצאנו לסיור, ראינו מיכלים ליין בוטיק ומיכלים לייצור המוני וכל הזמן דפק ברקע הבאגר שמכין את השטח לבורות יין חדשים, שמענו מספרים על טונות ענבים ומיליוני בקבוקי יין ואז ירדנו למרתפים הטחובים, עלינו בסולם מעוקל על מיכלי הבטון, צעדנו בשורה על גשר תלוי כשלי כמו ילדה קטנה מתחשק לפתוח את כל הברזים ואני נזהרת ממירה שצועדת מאחורי. רותי הובילה אותנו לחדר קטן ושם חיכו לנו ברוט וסיפור מפעם על סליק. ירדנו לאולם עמוס חביות ברנדי, עלינו בחזרה אל פני השטח ומשם ל’כספת’ של היקב – חדר החביות, כדי לפגוש את יפתח היינן ולטעום קברנה סוביניון ישר מה fudre – חבית עץ שכולנו יכולנו לעמוד בתוכה אם היה מותר ואפילו הצצנו לתוך אחת כזו כדי לראות את העץ שדרכו נושם היין ולקבל שוק של ריח משכר.

משם בחזרה למבנה הגדול של היקב ולטעימת-יין. מירה הדריכה אותנו וסילקה במיומנות את אווירת הקדושה העוטפת אירועים מסוג זה. למדנו איך לטעום, זה ממש לא מסובך וככל שמתנסים יותר לומדים מה אוהבים ומה פחות. מה שמצא חן בעיניי היא ההבנה שיין נופל על אסוציאציות ריח וטעם אישיות לגמרי ושחבורת הנשים הקטנה היא קומבינה מעניינת שאוהבת מזון ומשקאות ולא חוששת לשאול שאלות רציניות. טעמנו ארבעה יינות: זינפנדל סמוק 2009, ויונייה 2009 שהשאיר אותי סקרנית, קריניאן 2007 שעורר אצלי את הרצון לגמור את הבקבוק ומדיטרניאן 2007 ששייך לליגה תבונית יותר. הוא לא מעיף לשום כיוון אבל בזה חכמתו העמוקה.

אוי סבלות היהודים אני אומרת לכם, כמה קשה היה להיפרד על כוסית של גוורצטרמינר ורוקפור, פשוט סיוט. אבל בסוף, בדרך הביתה, עליתי על עניין הקשר הנשי ליין: רותי אמרה כמה פעמים לאורך הסיור שלמרות 7,000 ויותר שנות עשיית יין, כשמדובר ביין שעושים בדרך הקלאסית, אין מתכון מדויק. כל הזמן לומדים, מנסים להפיק ממנה (הגפן) את האופטימום והיא מתעתעת, שנה כך, שנה אחר-כך אחרת, לא פשוט להבין אותה, כל בית-גידול (Terroir) נותן בה תוצאות אחרות, ככל שגילה עולה היא מפיקה איכות ויוצרת מסתורין, המזג שלה משתנה והיינן נדרש להפעיל את כוח היצירה והדמיון כדי להצליח לעשות משהו שרק שבע שנים אחר-כך יגלה אם היה טוב באמת. נו רותי, זה לא נשמע לך מוכר? גם אני אם הייתי גבר, הייתי רץ אחריה 7,000 שנה ובתנאי שלא הייתי מצליח לפצח את המסתורין והיו נותנים לי לנשום…

מתארגנות ליציאה לסיור, שומעות את הבאגר?

הדס על מיכלי הניירוסטה והבטון

רותי בסליק עם ברוט ביד

מיכל, הדס וענת (שלא רואים בתמונה) מתחקרות את יפתח היינן

הצוות של כרמל מכין את החדר לטעימה עם מירה

"הכספת" - חדר החבית ומרדכי המשגיח שלידו מותר ללכת רק עם ידיים בכיסים מחמת הכשרות

עברית! עברית!!!

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות