Saloona

• >> לימור שיפוני, 11/04/2011
• הוסף תגובה
• 0

על מדרגות הכניסה של מלון המלך דוד בתל-אביב נבלעתי לתוך המון גברים גבוהים, דוברי גרמנית כולם. אין לי מושג למה הם חיכו אבל לעבור ביניהם היה כמו לעבור ביער דיילות דיוטי-פרי, רק שבמקום להדיף ריח מבקבוקים קטנים הם הדיפו ריח מבקבוקים גדולים. לקונסיירז’ היו מספיק רמזים להבין שאני לא חלק מהעניין ובחיוך רחב הוא הפנה אותי לכיוון הכניסה ל’רפאל’. אני, שבימים אחרים הייתי מתעכבת לראות אם יש במה לשטוף את העיניים, התרחקתי משם לטובת חבורת מועדון הטועמות. ענת, הדס ומיכל יחד עם הכרמליסטיות – יותר מעניין.

חיפשתי את החיוך של מירה, ניסיתי לתפוס באוזן את הצחוק של רותי, אבל כלום. בסוף שאלתי את אחד המלצרים שהפנה אותי לחדר פרטי. חדר פרטי במקרה של החבורה שלנו לא קשור בתחושת יוקרה מתבודדת אלא בהגנה של שלוותם של שאר הסועדים, כך נדמה. נכנסתי ומולי ליד הפתח יושב המכונה עמוס. נכון שרותי הודיעה מראש שהיא תהיה עסוקה באיזו פיצה באיטליה, נכון שהודיעו מראש שיהיה עמוס אבל לראות אחד מול העיניים ולהבין שהוא הולך להעביר איתנו את כל הערב זה כבר משהו אחר. במה זה שונה מיוסי שמפניות? בזה שמספר הנשים בחדר הוכפל ועדיין עמוס היה אחד.

עמוס ונס הריזלינג הגדול

לא רק שהוא עמד במשימה בגבורה, הוא עמד בה בנון שארלנס, לא ויתר על המקצוענות וזרם כמו ריזלינג משובח. המפגש הוכתר "התאמת יין לאוכל" אבל מצד עמוס הוא הוכתר "יין טעים זה מה שאני אוהב". תקראו שוב את המשפט הקודם, אין סתירה אלא הבנה הגורסת שהפילטר של כל חוויה הוא ההעדפה של מי שחווה אותה. לא כמו "שיואו, אני מה זה מקסימה וכל מה שאני אוהבת זה הכי חשוב בעולם" אלא יותר – תתנסו, תחוו, תתעניינו, תבדקו, תלמדו ותוך כדי יתפתח אצלכם הטעם למה טוב עבורכם. טעם במקרה של עמוס, קשור במילה טעים.

יותר מפעם אחת הוא אמר ‘יין טעים’. צמד מילים קצת לא שגרתי בעניין יין ובכל זאת הוא הצליח להוכיח את הפואנטה, יש דבר כזה. מפה התחילה להתפתח ההבנה שהמילה טעים היא אתגר, יותר מאשר איזה יין מתאים לאיזה סוג מזון. שתינו בעיקר לבנים והריזלינג שעמוס הביא איתו שכנע אותנו שיש נס ריזלינג גדול ושכל המדליות, הטרוארים, הפרסים, הדעות, המומחים והפרסומים כבודם לא מבוטל ובמקומו מונח, אבל בשורה האחרונה קובע טעים-לא טעים וזו חוויה פרטית למדי.

הארוחה הייתה מעניינת, בעיניי בעיקר המנות הראשונות ובכל מקרה ניכר שחשבו על כל פרט, כולל סגנון וסגנון יש ב’רפאל’ ביד נדיבה. הרגישות של היינות הלבנים חברה יפה מאוד לעושר הטעמים והתיבולים שהפגשנו בהם את החיך ושאף אחד לא יעז לומר יותר מילה על ‘נחיתות’ שיש ביין לבן. מעתה אמרו ‘רגישות’ אם אתם חייבים לומר משהו שנשמע לכם חכם.

עלילת  משנה

במקביל לרותי נעדרה גם יפעת ובמקומה קיבלנו עוד כרמליסטית שאת שמה למרבה הצער איני זוכרת, יחד עם שתי סלונות ויעל מפורטל יין. לא סתם סלונות (כאילו שיש כזה דבר סתם סלונה) אלא אימי ורונית. בשם הפלטפורמה הן שלפו סמארטפונים ושגרו קרעי מידע אל מרחבי האינסוף החברתי ברשת, מן התלהבות שהתחילה בשצף קצב ונמוגה בעדינות אל ערפילי הריזלינג, טעימת המזון והחברותא שגם גלשה בשלב כלשהו החוצה אל הקור השמור ללילות חורף ליד הים. שם, באופן חגיגי ומצחיק ביותר עלתה התובנה שבארבעת-אלפים הבלוגים של סלונה כותבים על המון דברים אבל דבר אחד חסר במיוחד – סקס. לא סוביניון, קברנה וסירה אלא פשוט סקס. השאלה היא אם לתובנה הזו יש קשר לאירוע שבמהלכו היא נהגתה או לא. לאחר חשיבה מעמיקה, נראה לי שהתשובה היא – לא, אין קשר. עכשיו נראה מה עושים בקשר לזה.

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות