Saloona

• >> לימור שיפוני, 06/08/2011
• הוסף תגובה
• 0

מועדון הטועמות, מפגש מסכם. הפעם לא עזר לנו – כל ניסיון לחלץ מנבחרת ‘כרמל’ מה הן מבשלות לא עלה יפה. הן הגנו כחומה בצורה על הסוד וישבו אחת לשנייה על הפה כדי שלא נעשה להן חלילה תרגיל הפרד ומשול ולא שלא ניסינו. שבוע קודם הגיעה דרישה לתאריכי לידה ושם מלא כפי שנרשם במקור בספרי רשם האוכלוסין. התפקדנו כמו ילדות טובות וחיכינו בסבלנות. הפרט היחיד ששחררו לכיווננו היה ‘נס ציונה’. "נס ציונה?!" חשבתי לעצמי, "זה יותר רחוק מיער יתיר, לא?"

לא נורא האמת. נסענו, הגענו והחלקנו לתוך מבואה נחמדה לחצר של פעם וקבלת-פנים עם יין מוכר בכניסה. לפי הלבוש ומאור הפנים של נשות "בית מעגלים" שקיבלו את פנינו הבנתי ישר שאופס… הגענו למקום של בנות. אם לרוב הנשים זה נשמע על הספתח כמו "סבבה!" הרי שעבורי, מורדת טיפוח ידועה, זה נשמע כמו המחשבה "גבירותיי, אתן לא מודעות לכך שאתן בסכנת חיים וכדאי שיהיה לכן איזה טריק טוב כדי שאני לא אאבד את הסבלנות שלי מהר מדי".

לפני הכל שתינו יין. נכנסנו פנימה לבית הנעים ושמענו על כך שיין יפה לבריאות. לבריאות שלי הוא בטח יפה וגם לבריאותן של שאר הנוכחות – כמה ששתיתי יותר, הסיכוי שלהן להישאר בריאות עד שאני אלך משם – עלה במהירות. "בית מעגלים" כמו שאמרה ורד קורן בעלת המקום, הוא מקום לשמח נשים. יש שם כל מני סוגים של שימוחים וכל אחת יכולה לבחור לעצמה מה ישמח אותה במיוחד וללכת על זה. אנחנו זכינו לכמה טעימות בהחלט טעימות וכדי שכולן תישארנה שמחות ושלמות הקפדתי לבחור טעימות שתשארנה גם את המטפלות במצב שמחה – לק לציפורניים וקרמים/איפור, זה לא בשביל הסבלנות שלי, אפילו עם מזגן ואחרי הרבה יין. לשמחתי, הן לא לקחו את זה באופן אישי.

מה אני אומר לכן? התפתח לנו ערב שקט ומשמח, כשכל אחת בוחרת לעצמה לאן ללכת ובין לבין בצומת שבין החדרים התפתחו שיחות קטנות מלוות בקבוקים משמחים ביותר. לפני כן הספקנו לעטות על ירכינו צעיפים מצלצלים ולענטז בגמישות-פינוקיו. אני חייבת להודות שנבחרת ‘כרמל’ הפגינה יכולת מעוררת השתאות ואני עדיין מנסה להבין מניין… בכל מקרה, המדריכה, איילה מקסימה ומיומנת, העבירה שיעור מלא חן וסבלנות ואף זיכתה אותנו בהדגמה.

התהייה בדבר הדרישה לתאריך לידה נפתרה חיש קל – נומרולוגיה וכירולוגיה. מה, לא נלך? הסקרנות הרי הרגה את החתול וזה בגלל שהוא לא אישה, מסכן. כמו ילדות טובות הלכנו אחת אחת לשולחן שעמד בקצה הגינה וישבנו לשמוע על עצמנו. אחר-כך הגיע הדיון הרגיל לנסיבות כאלה "נו, מה את אומרת, היא טובה? היא אמרה לך דברים נכונים?" האמת שבהחלט דיברה לעניין. השולחן היה מואר בכדור צבעוני שמיכל ואני התלבטנו יותר מפעם אחת אם אנחנו רוצות לבדוק אם הוא שביר או קודם לקחת אותו הביתה ואז לבדוק אם הוא שביר. הדבר היחיד שהפריד בינינו לבין הגשמת אחד הרעיונות היה בקבוק יין מכרם קאיומי שאותו אסור להפסיד אפילו במחיר ויתור על מעשי משובה. גם על הרפלקסולוגיה לא ויתרתי וכנראה שאפילו הספקתי להירדם תוך כדי. קמתי סתורה אבל ישרה כמו סרגל שזה הישג מרשים שייזקף לזכות בעלת הידיים המיומנות שטיפלה בי.

השעה התאחרה וישבנו אל שולחן ארוך שנערך במרכז הגינה. הכינו לנו ארוחה בריאה וטעימה מלווה ביין בריא וטעים וצחקנו הרבה צחוקים בריאים. בשעה מאוחרת למדי נפרדנו מבנות "בית מעגלים" בתחושת הליכה על ענן ואני הצטרפתי לרכב של מיכל שנסעה לכיוון תל-אביב, שם החלטתי לעשות את הלילה. כהרגלי בקודש, התיישבתי לעבוד בקפה לנדוור על כיכר רבין. הקלדתי נמרצות, קראתי מיילים אבל ככל שהתקדמה השעה הבנתי שאחרי כל-כך הרבה יין, פינוקים ואוכל אצטרך לישון. קמתי ויצאתי אל תוך הלילה המהביל ושמתי פעמי לכיוון בית חברים המתגוררים לא רחוק. הדירה הייתה חשוכה לגמרי. שלחתי מסרון – תשובה לא הגיעה. לצלצל להם באינטרקום בשעה כזו – לא בא בחשבון, למרות שלמחרת הם אמרו שכן. בכל זאת, החינוך האנגלי לא נתן לי.

"טוב" חשבתי לעצמי, "אמצא מקום אחר" והלכתי ברחובות העיר, מתבוננת על ספסלים בחיבה מסוימת. הגוף כבר היה מוכן לקרוס אבל המוח אמר "רגע, קודם נמצא מקום הגיוני". הגיוני זו מילה מעניינת… בסוף הגעתי לשדרות נורדאו ומה אני רואה? מאהל מחאה קטן וחביב! שקט, עם הרבה ספסלים פנויים, מה שאי-אפשר לומר על ההביטט שהתפתח ברוטשילד. בחרתי לי ספסל ידידותי, תחבתי את תיק המחשב מתחת לראש, את תיק היד מתחת לחולצה, התכסיתי בחולצה אחרת שהייתה לי וישנתי שנת מחאה למשך כמה שעות עד שעלה השחר. אפילו הבריזה הייתה בעדי וגם העובדה שנורדאו נמתח אנכית לים. בבוקר חזרתי לבית החברים להתקלח ויצאתי לעבודת יומי מאושרת על סדר היום הבריא שפיתחתי לי ביממה האחרונה, מודה בליבי על העובדה שאני גרה דווקא במדינה הזו. באיזו עוד עיר גדולה בעולם יכולתי לישון על ספסל בשדרה בלי שיטרידו אותי או הגיוני יותר – יעצרו אותי על שוטטות?

מדריך קצר לשמחה

• כרמל מוסקטו Young Selected
• כרמל קריניאנו Young Selected
• כרמל שרדונה Private Collection 2010
• כרמל ויונייה הסדרה האזורית 2010
• כרמל קברנה שיראז הסדרה האזורית 2007
• כרמל שיראז כרם קאיומי 2008
• כרמל קברנה סוביניון קאיומי 2008
• שקית מתנה עם כרמל קריניאן גפנים בוגרות הסדרה האזורית 2007 – אחד היינות הראשונים שהתחלנו איתם בפגישה הראשונה שלנו ביקב בזכרון יעקב מזן ים תיכוני הגדל סביב המושבה.

וכמובן – "בית מעגלים" ברח’ ההדרים נס-ציונה ואת כל שאר המידע והפינוקים תמצאנה כאן.

סיכום תקופה

יין ונשים, זו הייתה הכוונה המקורית ומהות החבירה בין ‘כרמל’ ו’סלונה’. אנחנו זכינו בשניהם, בשילוב המפנק ביניהם ובהגשמת רעיון פשוט להפליא – יין טוב ובמידה עושה חברת נשים שמחה להתפנק בה והחברה הנעימה הזו מחלצת מכל אחת מידת יופי, שלווה ושמחה שהיא בדיוק במידה הנכונה – בכל פעם מחדש. לא צריך להבין ביין כדי לשתות אותו, רק ללכת בעקבות ההרפתקה ולבחור את מה שמתאים לך, מה שמענג לך את החיך ומעורר את התשוקה לשמחה. התודה הגדולה הולכת ל’כרמל’ – על כל מה שהיה, קרה ובעיקר על תבונת הליהוק – לבחור נבחרת כזו של נשים שתייצגנה את היקב במקצועיות ועם כזה חן ושכל, זה לא עניין קטן בכלל. ולשכנות שלי מ’סלונה’ – איזה כייף שאתן. היה מגניב ממש ועוד לא סיימנו, רק סיכמנו.

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות