Saloona

• >> לימור שיפוני, 24/11/2010
• הוסף תגובה
• 0

זו גם לא הא’ הראשונה. מיתולוגיות עמי העולם שזורות בא’לפיות כאלה ומיתולוגיות כידוע מבוססות על אירועים שהתרחשו במודע ובתת-מודע הקולקטיבי. התבנית פשוטה וחוזרת על עצמה: א’ היא אישה מבורכת מבחינות רבות ויפת מראה. היא מחזיקה בתפקיד חשוב וקרובה לעמדת כוח גברית גבוהה בהיררכיה. היא מוערכת בשל מילוי תפקידה מה שקונה לה גם אויבים מבית, בעיקר מבין אלה שיש להם מניע ורצון עמוק לפגוע בגבר השליט כדי לרשת את מקומו, להשתלט על נכסיו, לקחת את רכושו. במסגרת התכנית הזו מגיע גם זמנה של א’ והיא מושפלת – אם אפשר בגוף אם אי-אפשר במוניטין, באמינות ובכבוד. היא משלמת מחיר פיזי, רגשי ונפשי, הוא הולך לכבוש משהו כדי לפוגג את יגונו שלא נמשך זמן רב מדי, כי גבר צריך לעשות מה שגבר צריך לעשות.

יש כאן סיפור עמוק בהרבה מסיפור בנים בנות. מי שמושפלת כאן באמת היא הריבונות. הריבונות העמוקה על הארץ, על חיי אדם, על האדמה הנישאת משחר האנושות ועל-פי דרך הטבע על-ידי נשים. לאורך אלפי שנים הייתה הדרך הזו מובנת ומקובלת על תושבי הכדור. מתישהו, משהו השתנה. קיצור תהליכים, עיגול פינות, עצימת עין, גזירת קופון, השורה התחתונה, cut the bullshit – תקראו לזה אין שאתם רוצים, הרעיון אחד הוא: לעקוף ולכופף את מה שצריך לקרות באמת כדי להשיג יתרון בכוח. לקחת מהערימה של האחר לטובת הערימה שלך.

אם אכן יוכח שקרה מה שא’ טוענת שקרה ישלם מר זכר מחיר. אז מה? תשומת הלב כל-כך מרוכזת בפרטי-פרטים של הפרשה עד שהשאלות העקרוניות באמת נשכחות. אז מה אם הוא לא יזכה בתפקיד הנכסף עבורו, זה מעניין אותנו? לדעתי זה דווקא צריך לעניין אותנו מאוד כי יש לתפקיד הזה ולמי שממלא אותו השפעה משמעותית על חיינו. לא שכחתי את א’, תיכף.

אז במה אנחנו מתעסקים? במה שמעסיקים אותנו. שמתם לב למשל שא’ מסתובבת בכל הידיעות בבגדים שחורים צמודים עם צעיף אדום? שהיא נטולת שרוולים, שיש לה זרוע לא רעה ושבכלל היא נראית די בפורמה? שמתם לב שאנחנו נהיים יותר ויותר סקרנים לא לדעת מי היא כי את זה אפשר לדעת בקלות אלא לדעת מה טיבה האמיתי ואם היא באמת כזו נמרה וחכמה? מישהו מהנדס את היצרים העמוקים שלנו. אם ייערף ראשו של הטוען לכתר אף פעם לא עניין בני-אדם ואם מר זכר פספס את הנקודה הזו אז בוקר טוב לך, אתה עוד נציב בשורה ארוכה של קורבנות השיטה שאתה חלק ממנה. לא מעניין. היא תיכנס להיכל התהילה גם אם מושפלת וחבוטה, אתה אפילו זה לא.

שאלתי את עצמי מדוע אני רוצה לכתוב את מה שכתבתי עד כאן ולמה זה צריך לעניין אם בכלל את הציבור. הנה: א’ עברה תקיפה מינית שאם תוכח, דינה כפי שייקבע בדין. זה ממש לא משנה לעניין התקיפה מי היה התוקף. אבל ברגע שהתקיפה נקשרת במה שאנחנו מעניקים לו כוח יתר, חשיבות, עמדת שררה, היררכיה, מראה, דוקטורט, ייחוס ולא משנה באיזה צד של המחלוקת – הסיפור משתנה ומשבש את דעתנו, מה שמאפשר באותו הזמן למי שדווקא כן מחזיק את העיניים על סוגיית התפקיד והדרך בה הוא משפיע על חיינו, לקחת מהריבונות עוד ביס נדיב.

מה דפוק בכל העניין הזה? שימו לב – א’ נתקפה, אבל בגלל מי או מה? מה שרוצים שנאמין הוא שזה בגללה, שזה בגלל שהיא "עושה" את זה לגברים ועוד בכוונה תחילה. אלא שגם הניצב הכי עלוב יודע שזה לא חוקי ולא מוסרי לנהוג בנשים דרך תקיפה. אתה משמש בתפקיד ציבורי, יש הרבה אנשים סביבך, אתה תהיה תלוי בהם יותר ככל שתתקרב לפסגה, מה אתה אידיוט? זה אפילו במקרה שלא חשבת עליה, אלא רק על השאיפות של עצמך. אם כך, התשובה לשאלה בגלל מי או בגלל מה כנראה שלא קשורה רק לעניין בנים-בנות, יש כאן עוד משהו. עדיין, זו תקיפה ועבירה חמורה בכבודה של אישה.

התשובה קשורה לעניין הריבונות ולמחשבה שיש לרבים שמותר לקחת ממנה חלקים. כמה סיפורים על אנשים המועלים באמון, בכסף, בכבוד, ביושרה, בבני-אדם שמענו בשנים האחרונות? הרבה. הרבה יותר מדי. יגידו שתמיד היה כך אבל לא שמענו. יכול להיות אלא שלא בטוח שבהיקפים כאלה הולכים וגדלים. לא בטוח שעולם הפשע תמיד היה כל-כך חזק ובכל-כך הרבה מקומות ממש בתוך החיים שלנו. לא בטוח שכל-כך הרבה אנשים חשבו על האחר כמישהו שאפשר לעשות עליו קומבינה, לגזור עליו קופון, לעקוף אותו באיילון בדיוק איפה שהנתיבים מתאחדים ושיעוף כבר מהנתיב החרה הקטן. אם גם אצלכם כמו אצלי מתפתחת ההרגשה המעיקה שכל הזמן עובדים עלינו, שאין ביטחון שאנחנו והילדים שלנו נצא ונחזור הביתה חיים, על זה אני מדברת. על איך שאנחנו משתפים פעולה עם הצרת הריבונות שלנו על חיינו בזה שאנחנו לא עוצרים הכל בבת אחת ולא מסכימים להמשיך כך. אם יסתבר שמר זכר אכן ביצע את שנאמר הוא יישא באחריות למרות שיהיה לו קשה להבין מה הביג-דיל כי השיטה לימדה אותו אחרת. את השיטה יוצרים אנשים, דורות של פחדים וחמסנים שרוצים לשמר אותה גם על חשבון הילדים שלהם. בואו נראה אותנו מפסיקים עם זה כולל שכל-מני א’ תפסקנה לחשוב שהן תפסו את אלוהים בביצים. הוא לא אלוהים וביצים אין לו כי אם היו הוא היה מעריך את הריבונות. זה שתוכיחי את צדקתך נראה לי מאוחר מדי ולא רלוונטי. בעיני זה אדם תקף אדם אחר והוא צריך להיענש על זה בחומרה. ברגע שמוסיפים על זה עוד משקל זה כבר נתון לחסדי השיטה העקומה ואת מפסידה בכפל ושילוש השפלה. לזעוק חמס ולנסות לתקן שיטה שכל כוונתה היא לעקם ולשמר את העיקום זה די עקום וגם לא יקרה.

כל זה מתייחס גם למה שכתבתי על מזונות בזמן האחרון ולתגובות לדברים, לא שכחתי לרגע שגם אני חלק מהסיפור.

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות