Saloona

• >> לימור שיפוני, 19/09/2010
• הוסף תגובה
• 0

שני אנשים חשודים בביצוע מעשה פשע. חוקרים אותם בנפרד. הם יודעים ששניהם ביצעו את המעשה ואין להם דרך לתקשר ביניהם. כל אחד מהם מקבל מהחוקר את האפשרויות והמידע הבא:

• לשתוק ולקבל שנת מאסר.
• להודות ולהסגיר את השותף.
• אם שניהם יודו ויסגירו את השותף הם יקבלו חמש שנים מאסר כל אחד.
• אם אחד ישתוק והשני יסגיר אותו, המסגיר יצא לחופשי והשותק יקבל 15 שנים.

מה בוחרות?

אומרים לנו כבר הרבה שנים שגם אם משתלם לנו לבחור בשתיקה, אנחנו נודה מתוך חשש שאם נשתוק האחר יסגיר אותנו ונקבל חמש-עשרה שנים בכלא. אומרים ואנחנו מאמינים שזה תמיד כך, תמיד היה כך ותמיד יהיה. זו אחיזת עיניים. לא כולנו נוהגים כך ולא כולנו נבצע את הבחירה הידועה מראש כביכול, מספיק עם הסיפור הזה. שנה חדשה, הזדמנות חדשה. אפשר גם בעוד שנה.

אנחנו בעצם כבר יודעות שהפתרון הנכון קשור במוסר וסולידריות בין בני-אדם. זו האפשרות שמדברים עליה כל הזמן. אז מדוע אנחנו לא רצות ליישם אותו? זו לא תהיה הפעם הראשונה בהיסטוריה שזה יקרה. אם אבותינו הקדמונים רצו לאכול, הם שלחו את אבא או אמא לצוד ארנבת. אבל מה קרה אם הם רצו לצוד משהו גדול יותר, כמו דוב או איזו ממותה קטנה?

כדי להתגבר על הממותה נאספו כמה ציידים מתוך כמה משפחות כדי להתמודד עם אתגר לא פשוט, לעשות את הכי טוב שהם יודעים ובדרך בה יצליחו בביצוע המשימה וגם בהשלכות הנוספות שלה – חלוקת הבשר, תשלום לציידים נוספים אם היו, חלוקת העור וחלקי החיה האחרים וחיים בשלום לאורך זמן.

דוגמאות כאלה חזרו לאורך ההיסטוריה ועיקרן – שיתוף פעולה לטובת רווחה עבור כל השותפים. אלא שדילמת האסיר והמסקנה הנובעת ממנה הפכו כבר כל-כך מושרשות בתרבות, או בסיפורים על התרבות, שנדמה לנו שהיא תשלוט לעולם. לא, היא כאן רק כמה אלפי שנים קצרות ואין שום סיבה שהיא תישאר. פעם מלך בעולם הגביע, זה הגורס ששפע נוצר מכך שכולם עושים יותר עבור כולם. אחריו הגיעה החרב – משספת, שורפת, אונסת, מחריבה, גודעת. זו הגורסת ששפע נוצר מכך שלוקחים אותו ממישהו אחר. אם אני רוצה שיהיה לי, לך צריך להיות חסר. יש כאלה המאמינים בלב שלם שאין דרך אחרת.

לינוקס, מוזילה, ויקיפדיה, גוגל ועוד רבים וטובים הוכיחו שגם בעולם העסקי יש אפשרות שרבים יעשו עבור רבים כדי שיהיה יותר לכולם. איך זה מצליח? מתוך ההבנה שדילמת האסיר מבוססת על הנחה מוטעית, המנתקת את התצפית המדעית לעניין ההתנהגויות שלנו מהעובדה שיש לנו גם תפיסה מוסרית, יש לנו גם באג חיובי שנקרא סולידריות, אכפתיות מאחרים וכל מני התנהגויות "רכות" אחרות. לא בכל קבוצה או קהילה פועלים לפי דילמת האסיר וזה מצליח.

הם מתמודדים עם אתגרים לא פשוטים, אנשים משקיעים את הכי טוב שלהם לטובת כולם, יוצרים שפה, מטרות ותהליכי עבודה משותפים ומצליחים ליצור טוב ממה שהם יודעים וממה שהם לומדים בדרך. למי שקשה להאמין, שיצטרף ויעזור ליצור מסה קריטית למרות שגם אם הוא לא, זה יקרה. העולם רואה מספיק רע אבל מתחת לרע הזה הטוב עובד ללא הרף וכבר רואים אותו מתקרב, כל יום עוד קצת.

ואם אני כבר בשוונג, בקשה קטנה – אפשר להפסיק לקרוא לדברים האלה "מיומנויות רכות"? קוראים לזה כישורי חיים הכרחיים שבלעדיהם נוצר כל הדרעאק שכולם מקטרים עליו.

שנה טובה ביותר.

• תוכן לא ראוי
• הוסף תגובה
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות