Saloona

• >> לימור שיפוני, 24/06/2010
• 4 תגובות
• 9

בסוף הסיפור יש לי בקשה והיא אפילו לא מסובכת. אם אין לכן זמן לקרוא לכו לשם ישר.

היא התקרבה בזהירות וראתה שלושה גברים יושבים בצד המדורה. הם נראו בלתי חמושים ונראו דומים מלבד העובדה שאחד היה צעיר, אחד היה זקן ואחד מבוגר.

הזקן ראה אותה עומדת בין הצללים ואמר "אל תפחדי. חיכינו לך. בואי שבי ליד האש שלנו."
הצעיר אמר, "לכל מי שבא לכאן יש סיפור לספר."
אביו אמר "וצער לחלוק."
והסבא אמר "ושאלה לשאול."
הילדה לא ידעה מה הסיפור. "מה אני יכולה לעשות?" שאלה.
"לכי לשאול את אמא שלי" אמר הסבא.

אז היא הלכה.

כשהגיעה אל הבית, ראתה אישה זקנה יושבת במטבח. עיניה זרחו מתוך ים של קמטים בהירות יותר מהכוכבים. "ברוכה הבאה" אמרה לילדה "אני יודעת מה מביא אותך. התקרבי."

הזקנה נתנה לה סל מלא זרעים, המהמה שיר שקט ואמרה לה, "זרעי, טפחי, קצרי ואספי". "אבל איך?" שאלה הילדה, "גם אם אצליח להצמיח משהו היבול ישדד או שהמלחמה תרמוס אותו".
"אהה" אמרה הזקנה "זרעי ליד ביתך, ליד הנחל שהוביל אותך לכאן. אל תדברי על מעשיך, אבל אל תנסי לשמור זאת בסוד גם כן. טפלי בגינה. אם תשבי בשקט כשהזרעים בידייך, הם יאמרו לך היכן לזרוע אותם. הקשיבי היטב" היא לימדה את הילדה את שירי הזריעה, הטיפוח והקציר. "אם תשכחי פעם, שבי בשקט והשירים ישובו אלייך."

כשהגיעה, עשתה כפי שהבטיחה. השכנים צפו בה באדישות, בייאוש, בבוז. הם נואשו מן הזריעה לפני זמן רב וחיו מחיטוט וחיפוש, נדבות או גניבה.

יום אחד עבר אחד השכנים לידה ופלט "ילדה טיפשה! למה להתאמץ?" אחותה עברה במקום וללא אומר נכנסה אל הגינה והחלה לעבוד. גם היא למדה את עבודת האדמה ואת השירים. לפני שנסתיימה מלאכת הזריעה הצטרפה אליהן גם האחות השלישית והן עבדו ושרו יחד כל הקיץ.

היבול היה צנוע ועוד לפני שהתיישבה הקנאה בליבות השכנים הרעבים, הזמינו אותם האחיות לארוחה. הן גם נתנו להם שאריות מן הארוחה ומתנת זרעים לזמן האביב, שירים לאדמה.
באביב הבא השתתפו כל השכנים הקרובים במלאכת הזריעה. בסתיו נפגשו כל מי שעבדו כדי לחלוק ביבול עם שאר תושבי הכפר ולחגוג. בשנה שאחריה הזמינו את הכפר השכן וכך זה נמשך. הירוק חזר אל הארץ, השדות שנזנחו נזרעו מחדש בחיטה, הילדים שיחקו ושירתם נשמעה במרחבים ומי יודע? אולי בגלל השירים חלפו הקרבות, או חלפו לידם…

–

אז מה אתן אומרות? נאיבי? לא הגיוני? חבל להתאמץ? אין מצב אפילו ל ‘ותשקוט הארץ ארבעים שנה’? עם ישראל כבר עשה את זה כמה פעמים, אולי שכחנו. בינתיים גדלו כאן עוד כמה ילדות. הן נגנבות מלשרת בקרבי, בלי לדעת שהן עלולות לפגוש ילדה כמו שתראו בעוד דקה באמצע הסרטון מהצד השני של הכוונת.

אז מה אם אין לנו שותפים? גם אז לא היו ובכל זאת. אנחנו לא בדיוק עם שמחכה לרשות ממישהו כשיש לנו משהו חשוב לעשות.

הבקשה: לצפות בסרטון הזה:

embedded by Embedded Video

YouTube Direkt

להבין שמה שכתוב כאן למעלה יכול לצמוח משם בגרסה חדשה – קפיצה לגובה במקום קפיצה מעל גדרות תיל, הטלת כדור-ברזל במקום זריקת רימונים, משיכת-חבל במקום ילד קטן קשור בחבל חופר מנהרה למבריחים. אין מה לדבר סתם ואין מה לשמור בסוד אלא לשלוח לכמה שיותר אנשים. ברגע שמספר הצפיות יעבור את ה100,000 הרעיון יוכל להתחיל במסע הארוך שלו להפוך למציאות ונוכל להשתמש סוף-סוף בנשק הגרעינים שלנו ממש ביציעים.

ואם רוצים לדעת קצת יותר אז בפייסבוק.

סוף-שבוע רגוע.

• תוכן לא ראוי
• 4 תגובות
•  שתפו בפייסבוק

תגובות בפייסבוק

תגובות