הבלוג של לימור שיפוני

לא אובייקטיבית

בלידה של הבת השלישית החלטתי שאני צורחת. ההחלטה הזו שינתה את מסלול חיי. חדורת אופטימיות בעניין הגזע האנושי, אין סיכוי לשנות את דעתי בעניין הזה גם אם חטפתי הרבה מכות ישירות. מה עושה בחיים? המון והכי טוב שאני יכולה באותו... +עוד

בלידה של הבת השלישית החלטתי שאני צורחת. ההחלטה הזו שינתה את מסלול חיי. חדורת אופטימיות בעניין הגזע האנושי, אין סיכוי לשנות את דעתי בעניין הזה גם אם חטפתי הרבה מכות ישירות. מה עושה בחיים? המון והכי טוב שאני יכולה באותו רגע. דואגת ואוהבת לשלוש בנות, חד-הורית שנים רבות וכן, יש מי שנותן פייט ראוי מהצד השני של האנושות.

מנצחת תזמורת, מספרת סיפורים, מאמנת, מנכ"ל The Story Telling Company Inc.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל ממרץ 2010

אין, המקום עושה את זה. יקב כרמל בזכרון-יעקב על מרתפיו הארוכים, מיכליו הדוממים, הקרירות העדינה והאלגנצה של סוף המאה התשע-עשרה מניב המון דברים טובים. כל מה שצריך הוא חומר גלם משובח ואת השכל לעזור במידה הנכונה ולתת לדברים לקרות בזמנם. אם הברון הקבור לא רחוק היה רואה את מה שקורה שם היום, ודאי שהיה מרוצה מאוד. אפילו היה סולח לרותי בן-ישראל, מנהלת מרכז תרבות היין, על זה שהיא מערבבת לו את הכובד הצרפתי האריסטורקראטי שנשתמר בין הכתלים בצהלה ישראלית-איטלקית שופעת-חן ומלאת-חיים, מפריכה לחלל האוויר “bene” “grazie” “andiamo” בלי להתבלבל ובלי להתעכב על העובש שנאחז בקירות ובאף.

המילה ‘תרבות’ יושבת אצל כרמל על יותר מקטגוריה אחת – תרבות יין, מזון, מקום, אווירה, גינונים של מינגלינג ותרבות שיחה שהישראלים לומדים לסגל לעצמם (עוד מתאמנים אבל זה בדרך) וכל זה כרקע לאירועי תרבות ואמנות – חוויה נעימה ביותר. אנשי היין של שם מתנהגים כמו שצריכים אנשי יין להתנהג – הם אינם כופים דבר על הנוכחים אלא מסדרים את המסגרת ונותנים לנו להתנהל בתוכה, כל אחד על פי צרכיו ומה שהיה רוצה לחוות. המרתף בו נערכים המופעים יש לו את הקסם המיוחד שלו – אפלולי וקריר, מנהרה גבוהה שתקרתה קמרון חבית, אבני כורכר מדממות מיושן, שורות ארוכות של חביות, אווירה סמיכה שיכול ליצור רק הזמן.

מתוך כל זה בקע השיר ‘צעיר לנצח’ (דילן/קליינשטיין/לפיד) בקול מוכר לאוזן ישראלית, בתת-גוון חדש. יניב ד’אור בשיר שפרסם את אחיו דוד, נכנס מגב הקהל לעבר הבמה הקטנה שחיכתה לו בצד השני של המרתף. בלי ליווי, חותך דרך החלל בעדינות ובביטחון, עד לרגע בו עלה לבמה ופגש את נגינת המלווים בפיץ’ מדויק שלמוסיקאים מעביר צמרמורת בגב. כך התחיל המופע הראשון של קבוצה שאין ספק שהמוסיקה שהיא משמיעה ויוצרת תהדהד כאן בהרבה מקומות ותרגש הרבה אנשים.

יניב, זמר קונטרה-טנור אבל לא רק, חי חמש-עשרה שנים באנגליה וחזר משם לא לפני הרבה זמן. שירתו עשויה היטב, ממושמעת, נקיה וקשובה. שומעים אצלו באופן מאוד ברור את תוצאותיה של הדרך הארוכה והיסודית שעבר; דרך שרבים כיום נוטים לנסות ולעקוף בעיקר בגלל הזמן והמשמעת שהיא דורשת. מה לעשות – בדברים הטובים באמת, אין קיצורי-דרך. כשהמסגרת ברורה והכנפיים חזקות משנים של אימון, מקבלים את החופש לעוף לשמיים ולתוך הנשמה וזה בדיוק מה שיניב עושה.

שמענו ‘מרגע לרגע’ (שביב/קרני), Adio Querida, ‘ריח מנטה’ (שפירא/צנעני), ‘צליל מיתר’ (כהן/ביצוע:גולן) ומשיר לשיר – ואתם כבר מבינים על איזה טווח רחב הבחור יושב, נהיה ברור שוב שהמון, אבל המון – תלוי בבחירות שלוקחים על עצמם המעבד והמבצעים. העיבודים של אשר גולדשמיט מרתקים ויש בתוכם הבנה של שלל סגנונות בלי לעשות מהכל ערבוביה חסרת זהות. שאפו. גם השפעות של סגנונות עתיקים, ידע מוסיקלי של ממש והרבה מחשבה. מלבד יניב נמצאים על הבמה איתי שטרית – קלידים והקשה, אדם בן עזרא – קונטרבס וירון חסון – גיטרה קלאסית וזה יופי של הרכב.

הקול המיוחד הזה, קונטרה-טנור, מלבד היותו מהפנט, יכול גם לאתגר את המאזין ולפתוח אצלו מרחבים שביום-יום הם קצת איך לומר – מכוסים בסוג של פוזה. הרגעים המאתגרים ביותר הם אלה בהם המילים מילות גבר המבקש אהבה, הקול גבוה וצלילו פעמונים. אנחנו לא רגילים לשמוע את השילוב הזה אבל אם ממשיכים להקשיב הגבר הופך לילד רך, חייכני קצת, רוצה להתכרבל. יש בזה משהו שמצמית את האוזן לרצות לשמוע עוד ועוד, לפתור חידה. אותה חידה נמצאת גם בביצוע לשיר ‘אם את עדיין אוהבת אותי’ (שרעבי/צח) שבוצעה בו הסטה של המשקל – מסקרן לא פחות מהמקור.

יניב בחר ‘לחרוש’ תקופות במוסיקה הישראלית בזו אחר זו ויהיה מסקרן לשמוע מה יצא מהפרויקט שהוא מטלה לא פשוטה בכלל עבור זמר המבקש להישאר נאמן לרוח המקור ועם זאת לתת לה אינטרפרטציה אחרת.

עדיין, רגע השיא המוסיקאלי מבחינתי היה כשחזר לכמה שירים לאיזור הקלאסי, שם הציג את היכולת הקולית האמיתית והמלאה שלו שיש בה משהו מופנם, רב-רבדים וחם מאוד בתוך גובה הקול המבריק. יחד עם ירון חסון, בעיבודים המוציאים את המיטב של שניהם והירון הזה יש לו מיטב מוסיקאלי טוב במיוחד, מה שנשאר זה לרצות מזה עוד. הייתם צריכים לשמוע את הביצוע שהגיע מיד אחר-כך ל’הבלדה לשוטר אזולאי’ (מנור/הירש). ביצוע שעורר גל אנחות חרישי שאני מנחשת שהן הד להזכרות הקהל בשייקה אופיר מנוחתו עדן שידע גם הוא פשר עבודה עדינה, לא דווקא סוחפת אבל עושה את זה ישר ללב בענווה גדולה.

אם יש לי עצה להמשך הדרך ולא אצליח להימנע כאן, היא נוגעת לטקסטים שבין לבין. יניב, תעשה טובה, בלי “מי מאיתנו לא…” שעושים עוד כל מני זמרים צעירים. במוסיקה אתה בוחר בדרכך המיוחדת, אז גם במילים. אל תלך על ההכללות אלא על המקרה הפרטי.

הגענו ל’זכיתי לאהוב’ של עברי לידר באיטלקית שמפתיע כמה שעובד טוב, הדרן של סטינג ובסוף בסוף, לבד על הבמה, תפילת ‘אבינו מלכנו’. תוך כדי התבוננתי מסביב ופתאום נזכרתי שבחלק מהחביות צף לו בנחת ברנדי. כשיוציאו אותו משם ויעבירו לבקבוקים, אני רוצה אחד. פשוט כי ברור לי שכל הויברציות היפות האלה בטח הוסיפו לו קטיפה.

אחר-כך הלכנו לעוד יין, גבינות והתרועעות עם חתן השמחה במרכז תרבות היין. ערב שווה ובעצם, כל ערבי התרבות ביקב עד עכשיו היו כאלה. ‘תשמור על עצמך ילד’ זה מה שעבר לי בראש בדרך למכונית כי על ההצלחה אני לא צריכה לחתום, הריח שלה עומד חזק באוויר.

יניב ד’אור

תצלומים: אורי איתן

מרכז תרבות היין יקבי כרמל

עוד מהבלוג של לימור שיפוני

תצוגה מקדימה

במטבח של בושי

מתישהו לאורך הערב נזכרתי באנקדוטה המופיעה בספר של דניאלה שמי "מטבח, שני חדרים וסלון לא גדול". דניאלה, שהעידה על עצמה כמי שאינה מתקינה מזון שלוקח יותר זמן להכין אותו מלאכול אותו, הקריבה הקרבה עצומה וחד-פעמית לטובת קוראיה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

שירת הים באשה

בכל פעם שאני עולה על הים, משהו משתחרר בי, נושר לתוך המצולות. לב-ים שנראה כמו מלכודת שאי-אפשר לברוח ממנה הוא עבורי רחם אינסופית של נחמה. מה שעבור אחרים הוא סוף-דרך לי היא דרך לעוד מקום. כן, אני יודעת שרחם וים הן מילים בזכר....

תגובות

פורסם לפני 8 years
תצוגה מקדימה

ללכת לקיסריה (עם כוס יין ביד)

מסעדת הצלבנים יושבת בטריטוריה מורכבת: מסעדת-דגים, לא עממית אבל גם לא צריך לשבור תכנית חיסכון בשבילה, על הים, עם הגב לעתיקות, רומנטיקה, חתולים, פגישות עסקים, ארוחות יום הולדת משפחתיות, ארוחות חברים וזוגיות. לאן למיין אותה...

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה