הבלוג של לימור שיפוני

לא אובייקטיבית

בלידה של הבת השלישית החלטתי שאני צורחת. ההחלטה הזו שינתה את מסלול חיי. חדורת אופטימיות בעניין הגזע האנושי, אין סיכוי לשנות את דעתי בעניין הזה גם אם חטפתי הרבה מכות ישירות. מה עושה בחיים? המון והכי טוב שאני יכולה באותו... +עוד

בלידה של הבת השלישית החלטתי שאני צורחת. ההחלטה הזו שינתה את מסלול חיי. חדורת אופטימיות בעניין הגזע האנושי, אין סיכוי לשנות את דעתי בעניין הזה גם אם חטפתי הרבה מכות ישירות. מה עושה בחיים? המון והכי טוב שאני יכולה באותו רגע. דואגת ואוהבת לשלוש בנות, חד-הורית שנים רבות וכן, יש מי שנותן פייט ראוי מהצד השני של האנושות.

מנצחת תזמורת, מספרת סיפורים, מאמנת, מנכ"ל The Story Telling Company Inc.

עדכונים:

פוסטים: 11

החל ממרץ 2010

מסעדת הצלבנים יושבת בטריטוריה מורכבת: מסעדת-דגים, לא עממית אבל גם לא צריך לשבור תכנית חיסכון בשבילה, על הים, עם הגב לעתיקות, רומנטיקה, חתולים, פגישות עסקים, ארוחות יום הולדת משפחתיות, ארוחות חברים וזוגיות. לאן למיין אותה בדיוק יהיה קשה להחליט ולכן קבעתי לי כלל אצבע לגביה – אם רוצים לא לפספס ויש חשש כזה, מסעדת הצלבנים. גם לא פלא שכל דייט שהיה לי מאז שהגעתי לאיזור התחיל במסעדה הזו. לגברים יש איזו אמונה סודית על מה שיוצא מלקחת אישה לשם.

משה ממסעדת הצלבנים רואה כל-מני דברים כל יום. כמו כל בעל תפקיד שלמד על בשרו חשיבותה של דיסקרטיות מהי, גם הפעם משה לא זכר אותי; לא מכיר, לא ראה, לא בטוח שנפגשנו בעבר. רק בסוף הארוחה, אחרי שכמעט נפרדנו לשלום הוא ניגש ושאל בלחש אם אני עדיין עם ההוא מה… אחרי שעניתי שכן, הוא ביקש שאמסור ד”ש ולמה לא רואים אותו מספיק. למשה יש הרבה פיות להאכיל כל ערב, כל אחד רוצה משהו אחר על השולחן, כל אחד מגיע ויוצא עם פנטזיה משלו ומשה זוכר את כולם בשקט, בינו לבינו.

מכאן, שההפתעה הראשונה שלי במפגש השישי של מועדון הטועמות היה לראות את השולחן מוכן ברווחה לקבוצה גדולה של סועדות/שותות ועוד אחד שכבר חיכה לנו. שעת שקיעה, דייגים מנסים את מזלם על המזח שנפרס להם לרוחב אחרי שהחומה קרסה בסערת חורף, מפה לבנה, כוסות היין שעל השולחן מנצנצות משמחה לקראת מפגש עם יינות צוננים, שולחן-צד למזיגה מחזיק קערה שקופה גדולה מלאה קרח, מתוכו מציצים צווארי-בקבוקים מוכרים. לפי מיטב המסורת, המפגש נפתח בלגימת ברוט של כרמל ושלא ייגמר לעולם. דייויד ממהר לארח אותנו במיומנות ולאט לאט מטפטפות הגרציות למקומן סביב השולחן, לא לפני שעצרו להשתאות מול השקיעה. היא הייתה מולנו כל הזמן, אבל נשים, שקיעה וירח בדרך זו קומבינציה שדורשת תשומת-לב מיוחדת.

אני לא אספר לכן אילו יינות שתינו ואילו מאכלים אכלנו כי כבר היטיבו לעשות זאת לפני מיכל, ענת והדס. מה ששיעשע אותי היה לפגוש את התפריט של המסעדה מכיוון אחר מהרגיל – לא מהצד של גבר מחזר אלא מהצד של מדריך יינות ומסעדן כשנותנים להם לבחור מה נאכל ונשתה. החוויה שונה למדי וכאן מגיעה עצה פרקטית: מהרנה להעתיק מהרשומות של חברותיי למועדון את התפריט. גבר ממוצע (אני לא אגדיר עכשיו מה זה כולל) מתוך רצון להרשים, יבחר במסעדה הזו “פלטה”. טעים, אבל הבחירה המשולבת של דיוויד ומשה – טעים הרבה יותר (גם פחות משמין בלא מעט קטנות) ופחות כבד. העובדה שלא כל המזון מגיע בבת-אחת מאפשרת להג וצחוקים, שיחות נפש, הגיגים, הפסקות והרבה יותר יין. אם היו מספרים לנו בהתחלה שנשתה את כל מה ששתינו, היינו אומרות שעם כל הניסיון – אין מצב. טעינו.

שישה מפגשים אנחנו כבר עושות יחד – ארבע סלונות שנהיו חמש, ארבע כרמליות מלוות בדרך-כלל בנציג נוסף עם עוד מצטרפות; חצי שנה עברה ומשהו נהיה מכל זה. כל אחת שונה בתכלית מרעותה, כל אחת עם יום-יום מורכב משלה. לקראת כל מפגש מתעוררת התרגשות בתיבות המייל כשמגיעה התזכורת של מירה על יום/מקום/שעות/הסעות והיא משתחררת כמו ריאקציה גרעינית דרך עשרות מסרים שמפריעים לעבוד ובאותו זמן מדגדגים תחושת חופש שמעלה חיוך. בינתיים היו חתונה, יום נישואין, ימי הולדת, ניתוח אחד או שניים, נולד נכד, שכירה הפכה עצמאית, בני-זוג פירגנו מרחוק, ילדה אחת התגייסה ואחרת משתחררת, תהיה גם לידה לפני שניפרד באופן רשמי, הרבה עבודות קרו ולא קרו, גם דייטים, נסיעות לחו”ל, מחשבות על עתיד קרוב ורחוק, צילומים ורשומות בלוג, כאבי שיניים, הקאה אחת דרמטית (לא מיין דווקא), פגישות, פרידות, המון מנות אוכל ולא מעט בקבוקי יין. בינתיים גם שינה פניו יקב כרמל בזכרון-יעקב ואם מסתכלים על מה נהיה, הרי שדפיקות הבאגר מהמפגש הראשון היו השקעה משתלמת. התחלנו עם מעילים, הגענו לבגדי-קיץ קלילים והרבה הרבה חיים קרו בדרך.

תוך כדי שהמחשבות האלה חולפות בראשי, התבוננתי עלינו סביב השולחן; יין, אוכל וקירבה משחררים משהו אצל נשים, משהו שלא רואים בתרבות הציבילית שאנחנו חיים בה ברגיל; פראי וגדוש רגשות, תאוותני עד לקצה ולעיתים גם מעבר לו, משהו שאין לו צורה או פורמט מוגדרים, כל אחת והמעיינות הנסתרים של רגשותיה, גופה והסיפורים שהיא נושאת איתה, כל אחת ומידתה, אין אחת נכונה מאחרת וקשה מאוד להשוות, כנראה שגם אין טעם. הצעד החכם יהיה לגרום לאישה לשמוח מספיק כדי לזכות ממנה לשמחה. במסגרת הדברים האלה אני רוצה להאיר הפעם את הגיבורות הלא פחות אמיתיות של השמחה ויחד איתן את דייויד. יפעת לא הייתה במפגש ולכן תמונתה נעדרת משולחן הצלבנים אבל התודה שלי הולכת גם אלייך יקירתי – שאפו לכולכן, למי שאתן ולמי שאתן מייצגות על הרפתקת היין המופלאה. עולם היין העצום מקבל דרככן מידה אנושית נהדרת ואם דרך המסע הזה אתן תורמות להנאה ולכנות שתגדלנה בעוד מידה קטנה אחת הרי ששמור לכן מקום בגן-עדן, ליד שיחי הגפנים. אני בטוחה שתוך כמה ימים אתן מתפעלות את העסק לשמחת הנוכחים. רק מה, אתן לא חייבות למהר לשם, בינתיים מאוד מאוד צריכים אתכן פה.

עוד מהבלוג של לימור שיפוני

תצוגה מקדימה

עוד יניב הרבה

אין, המקום עושה את זה. יקב כרמל בזכרון-יעקב על מרתפיו הארוכים, מיכליו הדוממים, הקרירות העדינה והאלגנצה של סוף המאה התשע-עשרה מניב המון דברים טובים. כל מה שצריך הוא חומר גלם משובח ואת השכל לעזור במידה הנכונה ולתת לדברים...

תגובות

פורסם לפני 7 years
תצוגה מקדימה

במטבח של בושי

מתישהו לאורך הערב נזכרתי באנקדוטה המופיעה בספר של דניאלה שמי "מטבח, שני חדרים וסלון לא גדול". דניאלה, שהעידה על עצמה כמי שאינה מתקינה מזון שלוקח יותר זמן להכין אותו מלאכול אותו, הקריבה הקרבה עצומה וחד-פעמית לטובת קוראיה...

תגובות

פורסם לפני 7 years

שירת הים באשה

בכל פעם שאני עולה על הים, משהו משתחרר בי, נושר לתוך המצולות. לב-ים שנראה כמו מלכודת שאי-אפשר לברוח ממנה הוא עבורי רחם אינסופית של נחמה. מה שעבור אחרים הוא סוף-דרך לי היא דרך לעוד מקום. כן, אני יודעת שרחם וים הן מילים בזכר....

תגובות

פורסם לפני 8 years

תגובות

טופ 20 - בלוגים

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה