גבינות במקום שאנל

הילה אלפרט טסה לפריז לגלות גבינות בגבינריה שמותירה ריחות מסחררים על האצבעות, וגילתה גם אנשים מיוחדים שראו הרבה חיים

גבינות

היא עוד מעט בת מאה ובחדר שלה ריח של שאנל 5. כל יום, אחרי שהיא גומרת למתוח את המצעים ולפרוס את שמיכת הקרושה שסרגה לפני שנים, היא מבשמת אותו. תחת המיטה יש לה אוסף בשמים מכל העולם. אמריקאים, יפנים, איטלקים, אבל מבחינתה קוקו והבושם שלה הם עדיין שיא הסטייל, בדיוק כמו שהיו אז כשבאה עם החייל שלה לחיות בפאריז של לפני המלחמה.

שלוש בנות ובן נולדו לה ולחייל הצרפתי משטרסבורג, שהילך גבוה ושותק ברחובות העיר שלה, אלג'יר. הם חיו בדירה קטנה שבעלה, קומוניסט עובד מדינה, קיבל מהממשלה. עבדו בלי סוף בשביל מעט אבל, ברוך השם, השנים גמלו לה בנכדים בריאים יפים שתמונות שלהם מצטופפות בקולאז' על הקיר שמול המיטה ובבן שעשה הרבה כסף ומטפל בה יפה. בא לבקר, דואג שהיא תקבל את כל מה שהיא רוצה ומביא לה את כל בקבוקוני הבושם שהוא מקבל בקניות שלו לאשתו ולבנות.

כשרוטשילד בנה את בית האבות היהודי בפריז האזור היה בורגני והרבה יהודים חיו שם. עכשיו כמעט ולא מוצאים שם קרואסון ובאגטים ושווארמה טורקית מתחלפת בבית קפה מרוקאי שעל ידו חנות אוכל סינית וכוך קטן שמגיש אוכל מדרום הודו. בתוך הבית ריח תרופות, חומרי ניקוי מתערבל עם אוכל. קוסקוס, מרק ירקות, נקניקיות מרגז וצלי עוף, מכריז התפריט היומי במפורסם על הלוח של הלובי. כשר. בטח כשר.

איזה יופי שבאתם עולצים לקראתנו דיירי הבית, רובם בשנות התשעים לחייהם. גברת אחת על כיסא גלגלים צורחת פעם אחרי פעם, בכל הכח. כאילו משהו או מישהו מבהיל אותה שם בפנים. "מסכנה. אשכנזיה", הוא נאנח "כל הבהלה מהמלחמה יוצאת להם עכשיו. אני מכיר אותה יש לה ילדים ונכדים. שנים הצליחה לחיות ועכשיו היא חזרה לסיוט. בגילה כבר אין מי או מה שיעיר אותה, יוציא אותה ממנו".

החדר של אימא שלו בקומה שלישית. בכל הבית יש רק דיירת אחת שהיא יותר מבוגרת ממנה ואף אחת שנראית יותר צעירה. היא לא ידעה שנבוא. הוא עשה לה הפתעה וכשפתחה את הדלת, אישה קטנה לבושה בהידור, שימחה גדולה קפצה בעיניי התכלת שראו כל כך הרבה חיים. חצי שעה פטפטתי אתה בצרפתית השבורה שלי וראיתי איך  האף הצר שלה מרחרח בחוסר שביעות רצון את הריח הזר שהבאתי לחדר.

בדרך אליה עצרנו לקנות גבינות ב-  Quatrehomme, פרומג'רי ששלח אותי אליה רן בוק, הקורא בחלב. הבן שלה לא הסכים להיכנס איתי. אמר ששלושים שנה בפריז הוא לא נגע בגבינות לא מפוסטרות ושזו חוסר אחריות להביא אותן ארצה. זו חנות מצויינת ועל האצבעות שלי נותרה חותמת הטעימות. ריח שמחת השמרים של הפונ(ט) ל'אווק, מהגבינות העתיקות בחבל נורמנדי, רעננות הרבלושון שבאה אל הפה בעדינות מספרת את טעמיי הפטריות והמרעה של חבל הסבואה,  רוקפור שמנה שהזמן במערות מילא אותה בושם טחב שמשתלב היטב בריח המריר של  ברי דה מלו שכמו הטעם שלה ככה גם הוא חריף יותר מהברי דה מו ומעל כל אלה ריח האמוניה של אהובתי, אפואס דה-ברוגון."אישה בלי בושם היא אישה בלי עתיד" קבעה קוקו שאנל ואני ידעתי שעם הגבינות האלה נכון לי עתיד גדול.

את פורמג'רי Quatrehomme, תמצאו בפאריז ב- 62 rue de Sèvres, 7th, והטלפון שלה הוא 01.47.34.33.45

בארץ אפשר למצוא שמחות מגובנות ב27.6, מרתף הגבינות של רון בוק, בסוקולוב 81, רמת השרון, ב"מכולת הגבינות", אבן גבירול 53 (פינת נצח ישראל) תל אביב וברשת של באשר שהתחילה בחנות האם בשוק מחנה יהודה.