הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 294

עוקבים: 231

החל מאוגוסט 2010

את חגיגות יום ההולדת שלי החל היום (10.5) החלטתי לפתוח דווקא בירושלים. אחרי שכבר היה נראה שלעולם לא ימצא הזמן המתאים לגיחה לירושלים בשביל לבדוק את הכוכב העולה בתחום המסעדנות, החלטתי שיומולדת זו סיבה מצויינת לעלות לעיר הקודש, ולקבל את השבת ואת שבוע היומולדת במסעדת מחניודה. לא יכולתי להחליט החלטה טובה מזאת. היה מרגש.

10/05/2010

ביום ראשון שעבר מיכל הגיעה לעבודה, אחרי יום ההולדת שלה, ואמרה לי “הייתי במסעדה שאת חייבת ללכת אליה”. כן, יצא לי שם כזה של אחת שחייבת לבדוק כל מסעדה שווה. תמוה, נכון? “איזו מסעדה?” שאלתי. “מחניודה. היתה חוויה מעולה. וגם האוכל מאוד טעים”. טוב, אני, אם מתחילים לדבר איתי על החוויה ורק אז עוברים לדבר על האוכל, אני נדלקת. לקח לי עוד יום שלם להבין שאני רוצה לחגוג שם את יום ההולדת. ביום שני בבוקר צלצלתי להזמין לשישי בצהרים. אין, אמרו לי. צריך להזמין שבוע מראש. אין סיכוי לשני מקומות על הבר? רחמים, זה יום ההולדת שלי. פליז. רגע, אמרו לי, בדקו וחזרו. יש בשלוש. וזה טוב בשלוש? שאלתי. זה מצויין בשלוש, ענו. הזמנתי.

הגענו בעשרה לשלוש, למרות התברברות קטנה ומיותרת, אך בלתי נמנעת. עוד לא קרה לי שנהגתי בירושלים ולא טעיתי בדרך. את ההמתנה הקצרה העבירו לנו עם משקה אלכוהולי מעארק ואשכוליות אדומות. בינתיים הספקנו לדון בסוגייה אם המיתוג של המארחת דומה יותר למיתוג של חיות או לזה של עבדים, ואיזו השוואה יותר משפילה…

למקום יש שתי קומות, שאת השנייה ראינו רק לקראת סיום, בעת הביקור בשירותים. בקומה הראשונה יש כמה שולחנות בודדים, בר ארוך עם זוג ברמנים שהנעימו לנו את השהייה, ובר קטנטן הפונה למטבח. לשמחתנו, גם ממקום מושבנו על הבר הארוך, אפשר היה לראות את המטבח במלוא הדרו.

כשהתיישבנו קיבלנו כוסית של משקה אלכוהולי נוסף. בהמשך צ’ופרנו גם בכוס למברוסקו. כיאה למסעדת שוק, קיבלנו תפריט מתחלף שמודפס בכל יום מחדש. וזה מה שהתנוסס בראשו:

“יום שישי 07 במאי 2010, ושבת שלום לכולם!

עוד יום כמו אתמול ו…”

נשאר רק לנחש מה קרה אתמול… אנחנו רק יודעים מה קרה אתמול לטל-אל, הברמנית המקסימה, אבל היא ביקשה מהברמן שלצידה שזה “ישאר רק בינינו”. “וגם בינינו”, ענתה לה שירה, שישבה לצידי.

אתן מתל-אביב? שאלה טל-אל. איך ידעת? לא יודעת. מה שבטוח, רואים עליכן שאתן לא ירושלמיות…

נזקקנו לעזרתה של טל-אל, מורה נבוכים לשמות המוזרים והמרומזים בתפריט, בצרוף להמלצות על מנות מועדפות. למרות שהזמנו הכל מראש, כובדה בקשתנו לקבל כל מנה בנפרד, והכל הגיע בדיוק בסדר שרצינו.

התחלנו עם פולנטה רכה, אספרגוס, ראגו פיטריות וים פרמז’ן (40). היה רגע שכבר שקלנו לוותר, אבל טל-אל הבטיחה שזו המנה המומלצת ביותר בתפריט, וזו באמת היתה המנה הטובה ביותר שאכלנו. היא הסבירה לנו שיש במנה פיטריות מרוקאיות ופטריות כמהין שמגדלים בנגב. השתכנענו. המנה הגיעה בצנצנת עם כף:

בהמלצתה של טל-אל, המשכנו עם קלמרי של מושיקו – רכז רימונים שום וטירפש (56). מושיקו, כך למדנו בהמשך הארוחה, הוא הסו-שף. טירפש, כך למדתי מחיפוש בגוגל, הן אותן פטריות כמהין הגדלות בנגב, וכך קוראים להן הבדואים ובני עדות המזרח. היה שם גם קרם חצילים מעושנים. אני אישית הכי אהבתי במנה את השום. כשסיימנו את המנה כבר היה נראה שלו ישאר לנו מקום לשתי המנות הבאות, אבל להפתעתנו הסתדרנו. מסתבר שכשהכל כל כך טעים – מוצאים מקום.

המנה השלישית שהגיעה לשולחננו היתה חוט”ש תומאש – גרסת הצלם (52). חוט”ש זה חוט שדרה, מאכל שכבר הזדמן לי לאכול בעבר, ומזכיר בטעם ובמרקם מוח. היה יותר הגיוני לקרוא למנה “מכף רגל ועד ראש” כי חוץ מחוט השדרה היא כללה גם שקדי עגל ואשכי שור. למרות שלא כתוב, המנה מגיע ברוטב אמבגורט,  שילוב בין אמבה ליוגורט. תומאש זה אחד הטבחים. אני לא יודעת מה זאת גרסת הצלם, אבל קבלו את גרסת הצלמת:

את פרק המנות העיקריות סיימנו עם “יש שכל אין דאגות” (49), ואת הדאגות שלנו איבדנו עם מוח בגרסת שניצל מטוגן, על מצע של פלפלים קלויים ועגבניות. זו היתה ללא ספק דרך מוצלחת לסיים את הארוחה.

קינחנו עם קפה וקובילידה (29) שזו קוקילידה כמיטב המסורת, עם גלידה בין שתי עוגיות מעולות, והיא על שם קובי הטבח.

את החשבון, על סך 252 ₪, קבילנו בתוך ארנק הערב שלהלן:

עד ששילמנו כבר נשארנו לקוחות אחרונים במקום. כמעט ונשארנו לעזור בסגירה. בדקות האחרונות שלנו שם התנגן ברקע השיר גן השקמים, והבנו שזה הקיו שלנו לחזור לתל-אביב. לא ברור למה דווקא את הכניסה לתל-אביב ליווה אותנו הרדיו בשיר החסידי ירושלים של אברהם פריד, ומיד אחריו ירושלים של זהב. הזוי…

תן לו במה נשמע
תן לו ברוך הבא
תן ביהודה
ויודה יודה בשלום*.

ותודה למיכל!

מחניודה
בית יעקב 10, ליד שוק מחנה יהודה
ירושלים
02-5333442

* יהודה יהודה, ביצוע – השמחות, מילים – ישראל ברייט וגלעד ברייט:

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה