הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 307

החל מאוגוסט 2010

והפעם על ארוחת חורף לפני כניסת השבת, במסעדה עם תפריט מזרח אירופאי, שיש בה את הקישקע הכי טעים שאני מכירה. רק חבל שהחורף לא מגיע לביקורים יותר ארוכים.

16/01/2010

כשהייתי ילדה, בכלל לא אהבתי קישקע. גם לא גפילטע פיש. אבל מתישהו כשגדלתי, כל-כך התאהבתי בקישקע, שבכל פעם שאמא שלי היתה עושה צ’ולנט, רציתי לאכול המון קישקע, כדי לפצות על השנים שויתרתי עליו מרצון.

חלוקת התפקידים בבית היתה ברורה: אמא שלי היתה עושה את הצ’ולנט, ואבא שלי היה נשלח לחנות לקנות קישקע. הוא היה קונה אותו בעיר מגורנו, חולון, במעדנייה. אבא ידע להגיד לנו שזה קישקע של שמוליק. לשנים, המעדנייה בחולון נסגרה, ואז אבא שלי התחיל לנסוע לדרום תל-אביב, כדי לקנות את הקישקע של שמוליק הישר מהמקור. אז הוא גילה שלשומליק יש גם מסעדה, והוא תמיד רצה שנלך לשם, אבל איכשהו זה אף פעם לא יצא.

מאז שאין לי צ’ולנט נגיש בבית, הפכתי להיות צ’ולנט ג’אנקי. אני שוב ושוב תרה אחרי מקורות חדשים שיעניקו לי את הטעם הנפלא הזה. ככה יצא שסוף-סוף, אחרי שנים של תוכניות להגיע לשם יום אחד, בשישי בצהרים לפני שבועיים עשינו מעשה.

בלי להסתבך בפקקים המעצבנים של רחוב הרצל, מיד אחרי שפונים מקיבוץ גלויות אפשר למצוא חניה בשפע ולהגיע למסעדה. צריך לצלצל בפעמון כדי שהדלת תיפתח. בפנים חלל עמוס לעייפה בכתבות וציורים.

ברקע מתנגנת מוסיקת פסנתר סטייל קליידרמן. במהלך הארוחה התנגנו שם מנגינות שאני יכולה להישבע שהיו להיטים בשנות השמונים. את פנינו קיבלה בחורה נאה, עם עיניים מדהימות. אבא שלי הסביר לי שזאת הנכדה של שמוליק. שמוליק כבר לא נמצא במקום בעצמו. אבא שלה אמון על הוצאת המנות, אמא שלה גם בסביבה, הבת שלה, לבושה בשמלת ברבי ורודה, העסיקה את עצמה עם משחקים, ותינוק בן יומו שכב לו בסלקל.

בתפריט הרבה פנינים מהמטבח היהודי המזרח-אירופאי, והמחירים בהחלט לא זולים. הארוחה נפתחה ב”לחם, חמוצים וסלטים מהמבחר ליחיד – 15″. עוד רשום בתפריט שאפשר לבקש לא לקבל את הפתיחים. קיבלנו חלה מתוקה לשבת, גרגרי חומוס, חזרת, חצילים קלויים וחמוצים. היתה שם גם קערה של דקדפים (מי אמר שנות השמונים ולא קיבל?). חוץ מזה, קיבלנו גם כבד קצוץ, גפילטע פיש וליקר הבית על חשבון הבית (למען הסר ספק, גם השולחנות ליד צ’ופרו באותה צורה). הכבד הקצוץ היה מצויין. את הגפילטע פיש טעמתי בזהירות. אבא שלי כבר הביא לארוחות חג גפילטע משמוליק, והם היו דחוסים וכבדים. ואני רציתי להשאיר מקום לכל המנות הכבדות שהזמנתי. אבל הגפילט הזה הפתיע אותי. היו אלו קציצות עננים אווריריות, בטעם נפלא. בעלת הבית הודתה שהם שינו את המתכון לאחרונה.

למנה הראשונה, אבא שלי לקח חצי קישקע (שלם עולה 34, לא שמתי לב כמה לקחו על חצי). אני בחרתי את המנה הכי מסקרנת מהתפריט – סלט ביצים + גריוולאך (27). גריוולאך, למי שלא יודע, זה שומן מטוגן. פצצת קולסטרול מטורפת. לא מפתיע שלמרות שזה היה מאוד טעים, זה היה שמן ברמות אדירות, והתקשיתי לסיים את המנה. משום כך היא נארזה לי בקופסה לקחת הביתה, וצ’ופרתי בקופסה של כבד קצוץ.

למנה עיקרית, אבא שלי בחר בשניצל וינאי, עגל (96). הוא צרף לו תפוחי אדמה מהצ’ולנט וצימס. המראה של השניצל לא היה מאוד חינני, וגם המחיר מופרז לטעמי. אבל היה טעים לו, אז כנראה שזה העיקר.

אני לקחתי, איך לא, צ’ולנט + קישקע (65). תוספת בשר עולה עוד 25, אבל אני ממילא לא מתה על בשר של צ’ולנט, אז ויתרתי. קיבלתי בכל זאת. לא חייבו. למרות שאצלנו בבית הצ’ולנט הוא בלי שעועית, היה לי מצויין. הקישקע עמד בציפיות הגבוהות לגביו.

בלי להזמין צ’ופרנו גם בקינוחמוס שוקולד וחלבה. מי שמכיר אותי לא היה מצפה שאוכל את זה, אבל זה היה מוס כל כך אוורירי, שחיסלתי. גם את החלבה וגם את השוקולד.

שבוע לאחר מכן אבא שלי הכין לנו את הגרסה המשפחתית של הצ’ולנט, עם קישקע של שמוליק ובלי שעועית. היה מצויין. לעומת זאת, הכבד הקצוץ שהביא משמוליק נפל ברמתו משבוע שקדם לכך. מקווה שזו היתה נפילה חד פעמית.

למי שחשוב לו, המקום הוא גלאט כשר, ויעידו על כך החרדים שבאו לקנות שם אוכל לשבת.

עדכון – מסתבר שהמסעדה חוגגת בימים אלו 70 שנה. את המסעדה פתחה בכלל אמא של שמוליק, ואז עוד לא היה למקום שם. היא פשוט מכרה גפילטע פיש למוסכניקים בסביבה. רק כששמוליק היה בן 8, היא קראה למקום על שמו.

חוץ מזה, גיליתי שם אוסף שעונים מרתק, אותו תוכלו למצוא בקישור הבא.

מסעדת שמוליק כהן
הרצל 146 (פינת קיבוץ גלויות).
03-6810222

תגובות מהפוסט המקורי:

גרררר
אמנם יקר השניצל, אבל הייתי מוכנה לשים נפשי בכפי ולדגום את המקום. אפילו שגלאט. נ.ב. למה אין פה מקום לשים את הכתובת של הבלוג של עצמי, כמו בכל פלטפורמת בלוגים נורמלית? על השולחן – לטיפולכם!
16/01/2010 20:42:33 תיבת דואר סופי
סופי, אשמח לעזור לך לדגום
העדפה כמובן לאיזה שישי בצהריים.
16/01/2010 20:46:07 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
טשולנט ללא שעועית
גם אמא שלי היתה מכינה טשולנט ללא שעועית. אשמח שתפרסמי מתכון כי לצערי אין לי את המתכון של אמא שלי שנפטרה.
16/01/2010 22:45:52 אירית
אין לי מתכון
אני ידועה כאכלנית גדולה ובשלנית אוימה. לצערי הרב גם אמא שלי נפטרה. אבל לצ”ולנט לא ממש צריך מתכון. אצלנו שמים הרבה תפוחי אדמה, שזיפים מיובשים, בצלים שלמים, בשר של גולש ועצמות עם מוח. מכסים הכל במים וזהו. אני חושבת. אפשר גם להוסיף דבש. את הביצים הקשות והקישקע מוסיפים בשלב מאוחר יותר.
16/01/2010 23:09:51 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
סופי ולא סוגרת- תקראו לי שכשאתן הולכות לדגום….
:)
17/01/2010 12:45:10 Shir26
באת לי טוב
בדיוק חיפשנו מקום גלאט… ביקורת נהדרת.
17/01/2010 12:58:22 שירה
אני רוצה קישקע
אצלי החמין הוא תמיד תירוץ לקישקע. מתי כבר חורף?
19/01/2010 11:20:31 beagle
ביגל, עכשיו חורף
נכון שלא כמו בלונדון שלך, אבל חורף ישראלי… מתי את כבר עושה לנו חמין? עכשיו את גם יודעת מאיפה אפשר לקנות קישקע שווה…
19/01/2010 12:08:23 תיבת דואר לא סוגרת ת”פה
נראה טוב!
אני דווקא מאסתי בגעפילטע לאחר שנים שדחפו לי אותו בארוחות הפסח, וכיום לא נוגעת בו יותר אבל טשולנט וקישקע מאוד אוהבת וממש עשית לי חשק לחמין טוב…
03/02/2010 13:13:47 תיבת דואר fairy_mi
עשית לי תאבון!
יעלי, איך עשית לי תאבון עכשיו, עם הכתיבה והתמונות המגרות שלך… ומאיפה אני אביא עכשיו מנה של צ”ולנט עם קישק”ה בשביל לסגור את התיאבון הזה, מאיפה? אפילו מחר, ביום שישי, רוב הסיכויים שלא אספיק להגיע, בגלל האזכרה שיש לנו בצהרים. בלי נדר – בשבוע הבא. יום שישי בצהרים אצל שמוליק הבנויה. ראי הוזהרת… :-)
22/04/2010 12:05:07 מיקי

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה