אז מה זה בעצם ארוחות חברתיות בבתים?

בשבוע האחרון שאלו אותי המון מה זה ה-eatwith הזה שדיברתי עליו בטלוויזיה, איך זה בעצם עובד? אז בשביל כל אלו, וגם למי שלא העז לשאול, מוקדש הפוסט הבא.

אחרי הופעתי בשבוע שעבר בכתבה במגזין השבת בחדשות כאן 11 על ארוחות eatwith, אנשים רבים התעניינו, שאלו אותי הרבה שאלות, והבנתי שהגיע הזמן לעשות סדר בבלאגן. אבל לפני-כן, אתם מוזמנים לראות את רגע התהילה הקטן שלי, בדקה 2:24. צוות טלוויזיה מכאן 11 הגיע לארוחת eatwith בחצר של חגי אבירם, צילמו את הארוחה, ואני עזרתי אומץ והעזתי להתראיין.

ארוחות שף פרטיות זה לא דבר חדש. אני כבר ב-2011 הייתי בכזאת, הזמנו שף הביתה כשחגגנו לחבר מסיבת רווקים עם השף שי עשהאל ז”ל (לאחר פרסום הפוסט נודע לי שהוא הלך לעולמו בגיל צעיר לפני שנתיים).

אבל איפשהו ב-באזור 2013 לאט לאט התחיל טרנד די מחתרתי של ארוחות סודיות, שצריך להיות בקליקה הנכונה כדי להיות מוזמן אליהן. היה לי המזל להיות מוזמנת למשתה סילבסטר סודי שכזה.

תוך כדי כך, צמח סטארטאפ בישראל – eatwith, שבכלל כיוון לישראלים שנוסעים לחו”ל. הרעיון היה לתת הזדמנות לתיירים ישראלים בחו”ל להתארח בבתים של מקומיים, להתוודע לתרבות המקומית בתוך הבתים של תושבי המקום, לטעום מהמאכלים שלהם, להכיר אותם ואת האהבות שלהם, ואולי לקבל מהם המלצות לאן ללכת ואיפה לאכול, מקומות פחות תיירותיים ויותר מקומיים. רעיון מקסים, שלצערי טרם יצא לי להתנסות בו. אבל איכשהו, מפה לשם, eatwith התפתח יותר בתוך תחומי ישראל מאשר מחוצה לה. לא חסרים פה פודיז, והרעיון לאכול עם אנשים שלא מכירים אצל אנשים שלא מכירים הלך והתפתח.

ארוחת ה-eatwith הראשונה שלי היתה בתחילת 2014, והיא בכלל לא היתה בבית, אלא בשוק האוכל בנמל תל-אביב, אחרי שעות הסגירה, אצל הבעלים של דוכן הפסטה פיורי.

אבל לאט לאט eatwith התגבש למשהו יותר ברור, המארחים עוברים סינון קפדני, מה שמבטיח ארוחה מיוחדת מאוד, אוכל וחומרי גלם ברמה גבוהה, חלל אירוח באוירה מיוחדת ויוצאת דופן, בין אם הוא בבית או בחצר. זו הזדמנות לאכול לצד חובבי אוכל אחרים, להנות מארוחה שכבר שילמתם עליה, ולא צריך לדאוג האם נצליח בבחירת המנות ואיך יראה החשבון בסוף, ולצד האוכל ברוב המקרים השתייה לא מפסיקה לזרום, והשמחה רבה.

לקח לי עוד חצי שנה עד שהגעתי לארוחה השניה, אצל אופיר, ארוחה בלתי נשכחת, שבשל המלחמה (צוק איתן) נרשמו יחסית מעט אנשים, ולכן על השולחן לצידנו ישבו גם ההורים של אופיר, נגנים בתזמורת הפלהרמונית, אנשים צבעוניים ומעניינים לא פחות מהבן שלהם.

אבל רק בתחילת 2017, כשהייתי בארוחה הקסומה בסמטאות יפו העתיקה אצל אור ועינת – ג’רשי, נדבקתי סופית בחיידק, והתחלתי להגביר את הקצב. חשוב לציין שזה קרה בד ובד לצד זה שיותר ויותר מסעדות נסגרות, בשל גזרות כלכליות בלתי אפשריות לבעלי המסעדות, מה שהיווה כר נוח לפריחתן של הארוחות החברתיות בבתים.

קישורים לכל הפוסטים על ארוחות eatwith נמצאים כאן.

אבל ארוחות בבתים יש לא רק ב-eatwith. הייתי בכמה ארוחות מוצלחות במיוחד גם דרך Funzing – זירה חברתית לפעילויות, אטרקציות, סדנאות והרצאות בישראל. למשל הארוחה הקווקזית המיוחדת, שבשבילה נסעתי עד לירושלים, ומשתה הבשרים שעושנו במעשנות ביתיות, ארוחה שהוציאה אותי מתל-אביב למושב מנוחה בדרום.

לצד eatwith ו-Funzing צמחו גם מיזמים פרטיים כמו בורק – של ברק יחזקאלי ומטבחצר.

גם בעירית תל אביב התחילו השנה לערוך ארוחות בבתים – בתים מארחים – תיירות קהילתית בשכונת התקווה, ארוחות שמטרתן להכיר לאנשים את האוכלוסיות השונות החיות זו לצד זו בשכונות התקווה, קירוב לבבות דרך מאכלים וסיפורים. אני הייתי בארוחה שנקראת הבית התימני של גליה. רצה הגורל, וגם בארוחה הזו היה צוות טלוויזיה. אפילו הבעתי הסכמה להתראיין כשביקשו מראש, אבל ברגע האמת השתפנתי. עם זאת, קשה לפספס את הראש הג’ינג’י שלי:

http://bit.ly/2DzpUb3

כל הקישורים לארוחות חברתיות בבתים נמצאים כאן

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה