הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 297

עוקבים: 231

החל מאוגוסט 2010

כשעוד ועוד מקומות איכותיים ומוצלחים נסגרים, ונראה שכבר אין לאן ללכת, הוטל דה ויל מסתמן כמקום החם, הכוכב העולה בביצת הקולינריה התל-אביבית.

05/10/2018

יום אחד, באמצע יוני, אחרי הליכה יחפה בחוף הים, חיפשנו מקום לשבת. הלכנו לאורך דיזנגוף, הגענו כמעט עד ז’בוטינסקי, התיישבנו באיזה פאב פח שמצאנו, כי כבר עייפנו, אבל יכולנו לראות שממש עוד בית וחצי מאיתנו, בפינה שבה שכן שנים רבות קפה מיכל, נראה שבוקעת משם המולה וצהלה, וממש הסתקרנו במה מדובר, אבל הרעב גרם לנו להיעצר היכן שנעצרנו ודי. אמרנו נסתכל לפני שנלך ושכחנו. בינתיים הגיעה הודעה בקבוצה הגרגנית שלי, אבל שמרתי אותה לאחר-כך. רק כשהגעתי הביתה ראיתי שזה היה קישור לכתבה במאקו על הוטל דה ויל, המקום החדש שעומד להיפתח על חורבות קפה מיכל. כמה אירוני…

את הוטל דה וויל פתחו החבר’ה מהקוקטייל בר הבל-בוי, שם אכלתי את הבראנץ מארץ הפלאות, בשיתוף עם השף יוגב ירוס, ממטבחצר שבמושב גינתון. בינתיים, גרגרנית אחרת, חברה, בוסית לשעבר ובלוגרית אוכל נפלאה, הספיקה לבקר שם כבר פעמיים. יותר משלושה חודשים מאוחר מכן, גררתי את אחת מקבוצת הגרגרניות לחיפוש חניה סיזיפי בתל-אביב, בעוד השתיים האחרות בנבצרות, אחת מטיילת במצרים והשניה מחכה לצירי הלידה.

אז החברה חיפשה חנייה, ואני, שבאתי ברגל, פונקתי בכוס שמפניה להנעמת ההמתנה. אחרי איחור אלגנטי אבל נסלח של חצי שעה, התיישבנו על הבר, ממש ממול חלון שמציץ על יוגב שבמטבח, והתחלנו להזמין מנות שהגרגרנית המליצה. פתחנו ב-“Poor man’s Caviar” – בליני תפוחי אדמה / ביצי דגים / קרם פרש (38 ₪). מנה רוסית ידועה, כך אמרתי לברמן הרוסי המקסים ששירת אותנו כל הערב. לא, זה לא רוסי, הוא השיב. החברה שבאה מבית רוסי הסכימה שלא להסכים איתו. הבליני היו נפלאים, ובכלל מנה מצויינת.

01. הוטל דה ויל - פור מנס קויאר

קוקטיל חובה, המליצה הגרגרנית. ואחרי שסיימנו את המנה הראשונה שלנו, הקוקטיילים שבחרנו סופסוף הגיעו. אני בחרתי ב-Marie de Ville – גראפה ישראלית / ציר סרטנים / עגבניות / סלרי / תבלינים (52 ₪), בשל חיבתי הידועה לבלאדי מרי, והוא נשמע מבטיח עם ציר הסרטנים. החברה, בהמלצת הברמן, לקחה Colonial Margarita – טקילה / ליים / תה אדום / מייפל ורוד / סן ז’רמין (48 ₪). טעמנו כל אחת את מה שהזמינה, ולאחר מכן את של השכנה, ואז החלפנו בינינו. הבלאדי מרי לא היה כמו שאני רגילה ואוהבת, ואילו החברה מצאה בו טעם מעושן שהקסים אותה, בעוד המרגריטה היתה פשוט נהדרת, והמלח על שפתי הכוס הוסיף טוויסט משובח, במיוחד למי שהיתה בילדותה טובלת אצבע במלח ומלקקת להנאתה, בעוד ילדים אחרים עשו זאת עם סוכר.

02. הוטל דה ויל - קוקטיילים

המשכנו עם ההמלצות המוצלחות של הגרגרנית ל-Tartare De Ville – טרטר עגל / אנשובי / חלמון שלו (48 ₪), שהיה מצויין, והפתיע עם נגיעות של טעם מתוק.

03. הוטל דה ויל - טרטר דה ויל

ההמלצה האחרונה של הגרגרנית היתה Croissant de Ris de Veau – קרואסון / שקדי עגל / איולי לימון כבוש (68 ₪) שגם הוא היה משובח.

04. הוטל דה ויל - קרואסון דה ריס דה וו

בינתיים החברה התמלאה, אבל אני הרגשתי שאני חייבת עוד משהו, ולא יכולתי להתאפק כשראיתי בתפריט את “Angel Hair” à la Carbonara – פסטה “שערות מלאך” / בייקון / חלמון / פרמזן (68 ₪). המפגש הראשון שלי עם קרבונרה היה בימים שבהם ישראל עוד היתה רחוקה מאיזו סצנה קולינרית, אי שם בסוף שנות השמונים בבר תל-אביבי בבן-יהודה. גם אני עוד הייתי צעירה, אבל הרפתקנות קולינרית כנראה כבר אז היתה טבועה בי. ולמרות שהמלצרית הביעה הסתייגות כששאלתי אותה על המנה, ותיארה במידה מסויימת של גועל את השילוב של השמנת, האווז וחלמון הביצה שמגיע בתוך קליפת ביצה שמונחת על המנה וצריך לשפוך ולערבב, העזתי ולקחתי את זה. אני זוכרת עד עצם היום הזה את התמוגגות שלי מהמנה, לצד הבעות הגועל מצד חברי השמרנים. מאז, שמורה לי פינה חמה למנה הזו.

אבל אני מצטערת להגיד שכאן נרשמה אכזבה גדולה. הפסטה עצמה היתה מעולה, דקיקה דקיקה, בדיוק כמו זו שאני קונה הביתה, אבל חלמון הביצה, אם היה או לא היה, לא נראה, המנה היתה תפלה מדי לטעמנו, ומהצד השני מלוחה מדי. ואני יודעת שזה קצת נשמע בסתירה, אבל אחרי כמה ניסיונות, המליחות העזה שברה אפילו את חובבת המלח הגדולה שאני. כששאלו, שיתפנו את דעתנו. לא ביקשנו, אבל המנה חזרה למטבח, שכזכור, היה מולנו. ראיתי את אנשי המטבח טועמים ולא מבינים אותנו, זה היה מחזה קצת משעשע אבל גם קצת מביך. לא חוייבנו על המנה בכל מקרה.

05. הוטל דה ויל - קרבונרה שערות מלאך

התלבטנו אם להזמין קינוח, אבל שום דבר לא הצליח להלהיב אותנו, למרות שראינו שהקרם ברולה רץ כל הערב. בסוף קינחנו בדיוק כמו שהבטחתי לעצמי בתחילת הערב, עם מה שחתם את רשימת הקוקטיילים, ומסתבר שגם מוצע כקינוח. מדובר ב-Café Fou – וויסקי אירי / דמררה / קפה / חווייג’ / שמנת / מוסקט (36 ₪). קוקטייל חם של קפה אלכהולי עם שמנת קרה מלמעלה מתובלת בחוויג’ ומוסקט. מה אני אגיד, זה היה פשוט סיום מושלם לארוחה, הטעמים היו נפלאים, והחווייג’ נתן להכל תוספת נפלאה.

06. הוטל דה ויל - קינוח - קפה פו

כל הערב היה ממש מוצלח, האוירה והשירות היו מעולים, אבל משהו אחד בכל זאת טיפה הטריד אותנו. פעמיים או שלוש במהלך הערב ראינו את הברמנים מרימים כוסית עם אנשים אחרים על הבר אבל לא איתנו. מה אני אגיד, זה קצת מעליב. אבל…. מיד כשהזמנו חשבון, הונחו מולנו שתי כוסות צ’יסר, והרגשנו כאילו פיצחנו איזה קוד סודי שפותח דלת בחדר בריחה. אז זה מה שצריך לעשות כדי לקבל צ’ייסר בבית הזה… קיבלנו וודקה שמכינים במקום, עם תמצית של תפוזים, זרעי צ’יה וקוביות אלוורה. זה אמנם לא הרגיש אלכוהולי במיוחד, אבל היה מיוחד, מפתיע ומרגש. ככה מסיימים ארוחה!

07. הוטל דה ויל - ציסר פרידה

Hôtel de Ville הוטל דה ויל
דיזנגוף 230,
תל אביב
03-9746999
אתר הבית
פייסבוק
אינסטגרם

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה