הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 289

עוקבים: 230

החל מאוגוסט 2010

נדיה מארחת בבית המקסים שלה בארוחת שש מנות שכולן גרסאות מטובענות ומשודרגות של מנות הילדות שלה במילאנו, כל זה בהגשה מקסימה ויוצאת דופן, מתובל בסיפורים משעשעים על חייה המרתקים.

20/07/2018

פוסעת לרחוב הירדן בתל-אביב, שמתחבר לי לאנדרלמוסיה של זכרונות, טובים יותר ופחות, ובכל זאת, ואולי דווקא בגלל זה, מעורר בי סערה של רגשות. הלוקיישן, כמו בכל ארוחות eatwith, לא פחות מקסום. הגענו לארוחה איטלקית טבעונית, שזה קצת כמו סוג של אוקסימורון, שעוד נפתור בהמשך.

התיישבנו כל האורחים בספות בסלון, והתחלנו באופן איטלקי קלאסי – באפרטיבו. אפרטיבו זה ה-Happy Hour של צפון איטליה, המתאבן האיטלקי, משקה ראשון עם מנות קטנות שמטרתן לחמם את הקיבה לקראת הארוחה. את האפרטיבו פתחנו עם קוקטייל הבית Cocktail Della Casa, אבל עם טויסט מפתיע – הוא הגיע קפוא על מקל, בצורת קרטיב, קוקטייל בליני איטלקי מלמבורסקו, מיץ תפוזים ונקטרינה.

01. נדיה - קוקטיל הבית

כשליקקנו ומצצנו את הקוקטייל, נדיה סיפרה לנו שהיא נולדה וגדלה במילאנו עד גיל 22, אז עברה לפריז, שם הכירה את אהבת חייה. אחרי שש שנים בפריז היא עלתה לישראל, והיא כבר עשר שנים בתל אביב. אבל למרבה האכזבה, נדיה עשתה כל שביכולתה כדי להיפתר מהמבטא האיטלקי השרמנטי, והיא נראית ונשמעת ישראלית צברית לכל דבר. אולי זה בגלל שהיא דוקטור לניתוח שיח וחוקרת רטוריקה באוניברסיטת תל אביב, ואולי זה בזכות היכולת המרשימה שלה ללמוד שפות (היא דוברת 5) ולספוג בקלות את ההגייה הנכונה. בכל מקרה, כשתהינו איך מוותרים על מילאנו ופריז לטובת תל-אביב, היא רק אמרה שצבר לעולם לא יבין את החוויה העוצמתית של לעבור ממיעוט לרוב.

בכל מקרה, לפני 4 שנים נדיה בחרה בדרך הטבעונית, ועד אז היא לא ידעה לבשל. אבל הטבעונות אילצה אותה לרכוש את רזי הבשלנות משני טעמים – האחד, כדי שיהיה לה מה לאכול, והשני, כי כמו כל הטבעונים, גם היא לקתה במיסיונריות, ורצתה לשכנע את בני משפחתה שאפשר לאכול את כל המנות האיטלקיות המסורתיות, שעשירות בחמאה וגבינה, בגרסה טבעונית טעימה לא פחות, ואולי אף יותר. היא התחילה ללמוד לבשל, ולפני 3 שנים, אחרי מיונים מתישים שלא יביישו את הצבאות הכי חזקים בעולם, היא התקבל לארח ארוחות של eatwith, ועד היום ארחה בביתה מעל ל-2,500 סועדים מרוצים.

הארוחה שלנו עמדה להתחיל והובטחו לנו שש מנות זכרונות ילדות, מנות שבמקור לא היו טבעוניות, והמטרה של נדיה היתה לטבען ולשדרג אותן. את הארוחה ליווה יין אדום של יקב תבור, כי יין אדום הולך טוב עם ארוחה בסגנון גבינות וחמאות.

התיישבנו לשולחן עם המפה הכי יוצאת דופן שראיתי אי פעם – מפת דשא.

02. נדיה - שולחן

המשכנו את האפרטיבו עם פיצטה ופוקצ’ינה Pizzette E Focaccine. המנה הוגשה בתוך קופסת פח, וזה היה פשוט מקסים.

03. נדיה - קופסת פח

פיצטה זו פיצה קטנה שהוגשה עם גבינת קשיו ופלח עגבניה, וזה היה כל-כך טעים, שלמרות שהראש שלנו אמר שצריך להשאיר מקום למנות הבאות, הבטן שלנו נתנה הוראה להמשיך לאכול.

04. נדיה - פיצטה ופוקצינה

ואם פיצטה זו פיצה קטנה, אפשר לנחש שפוקצ’ינה זו פוקצ’ה קטנה. הבצק אותו בצק של הפיצה, עליו מרחנו פסטו בייתי עם בזיליקום, פטרוזיליה, לימון, שמן זית ושקדים. שילוב מנצח.

05. נדיה - פסטו

בשלב החימום של הארוחה המשכנו עם מרק, וההגשה המשיכה להיות שובת לב. המרק נקרא ולוטטה פרדה, מרק קר עם דלעת וגזר וגרדת לימון. הוא הגיע בצנצנות אישיות חמודות עם מכסה.

06. נדיה - מרק

במרכז השולחן הונחו קופסאות עוגיות קטנות, שבתוכן מצאנו קרוטונים. זה הסביר לנו את הריח השרוף המלחיץ שהרחנו כמה רגעים קודם לכן. עכשיו נרגענו. מרק קר בקיץ זה ה-דבר, ואם זה מרק כתום אז בכלל. זה היה נפלא.

07. נדיה - קרוטונים

הגיעה שלב ה-Primo, שזה המנות העיקריות של האיטלקים. עברנו לניוקי אלה רומנה קון בורו אל טרטופו Gnocchi Alla Romana Con Burro Al Tartufo. ניוקי אלה רומנה זה ניוקי סולת בחלב עם גבינה, ובגרסה המטובענת והמשודרגת של נדיה הוא בחלב אורז עם חמאת כמהין מכמהין שהיא הביאה מאיטליה וגבינה טבעונית שהיא מכינה בבית. אני מאוד בררנית לגבי ניוקי, והניוקי של נדיה היה אוורירי ונפלא, אבל היה שם בכל זאת גם משהו כבד, כנראה שמן הכמהין, שקצת מלא אותנו יתר על המידה.

08. נדיה - ניוקי

ה-Primo המשיך עם מלנזנה אלה פרמז’נה Melanzane Alla Parmigiana. פרמז’נה זה לא “עם פרמז’ן” אלא “כמו שעושים בפארמה”. אבל שלא יהיה ספק, הפרמז’ן הגיע מפארמה, ולכן בפארמה עושים עם פרמז’ן. בגרסה המקורית של המנה יש שכבות של חציל, עגבניות, בשמל ופרמז’ן. בגרסה המטובענת והמשודרגת של נדיה יש שני סוגי גבינות, גבינת קשיו וגבינת סויה, והבשמל טבעוני. זה היה נהדר, אבל אחרי המנה הקודמת, קטנה אך ממזרית, זו היתה משימה לא פשוטה לחסל את המנה. משימה שעמדנו בה, כמובן, בכבוד.

09. נדיה - מלנזנה

אחרי ה-Primo בא ה-Secondo. בדרך כלל הפרימו זה המנות החלביות, לפעמים פסטה, וה-Secondo זה המקום של המנות הבשריות. אבל רגע, אנחנו בארוחה טבעונית, אין בשר. אז הגרסה הטבעונית של ה-Secondo היתה טורטינו אי פונגי Tortino Ai Funghi. פונגי אני לא צריכה להסביר לכם מה זה, בטוחה שאתה יודעים מה זה פאנגס, והמנה עצמה היא מאפה ממולא בפיטריות וריקוטה שקדים ביתית. הפטריות בושלו שעות ארוכות ביין, וגם הבצק מועשר ביין. המאפה מונח על מצע של ירקות. המנה הזו היתה היחידה שלא דיברה אלי, אולי זה היה כי הייתי כבר ממש מפוצצת.

10. נדיה - טורטינו

סיימנו עם קינוח משולש, גרסה מבוגרת לבודינו א צ’וקולטו פאנה א ביסקוטי Budino Al Cioccolato, Panna E Biscotti. כשנדיה היתה ילדה אמא שלה היתה מכינה לה ולאחיה פודינג שוקולד מאבקת אינסטנט פודינג עם קצפת ועוגיות איטלקיות. בגרסה המטובענת והמשודרגת של נדיה יש פודינג שוקולד מריר עם ליקר מלון (מוסמך עם קורנפלור), קרם קוקוס בתפקיד הקצפת ועוגיות קלות ואווריריות בתפקיד הכפית. גורפים עם העוגיה קצת קצפת, טובלים בפונדינג ונותנים ביס. פשוט נהדר.

11. נדיה - קינוח

היה ערב מקסים, קשקשנו עם משפחה שלמה שהתיישבנו להם באמצע סידור הישיבה, ומדי פעם נהיינו אי נפרד בתוך הים המשפחתי, וריכלנו לנו על כל מי שרק אפשר. נדיה מהממת ומארחת למופת, ואפילו שאין לה שום מבטא איטלקי בעברית, את שמות המנות האיטלקיים היא הוגה בכזאת איטלקית מהפנטת, שלא הצלחתי להבין כלום, וביקשתי ממנה לחזור על כל שם מנה שוב ושוב. ושימו לב מה כתוב לה על החולצה…

12. נדיה - נדיה

אני יודעת שתשאלו, אז הפעם לא שוכחת – הארוחה עולה 230 ₪, ושווה כל אגורה.

Memories of My Italian Childhood

eatwith

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה