הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 275

עוקבים: 226

החל מאוגוסט 2010

הלכנו בהתרגשות לבדוק את יא פאן, הביסטרו היפני של יובל בן נריה, זה שעומדים בו שעות בתור כדי לזכות להיכנס אליו. אז זה באמת התחיל מרגש, ההמשך קצת פחות…

08/07/2017

הפנטזיה להגיע ליא פאן של השף יובל בן נריה היתה ממושכת. בערך מרגע שהמקום נפתח, במאי. אבל אי אפשר להזמין שם מקום ושמענו שהתורים הם אינסופיים. בסוף החלטנו שחייבים ללכת, אז קבענו שם ממש מוקדם, בשבע וחצי. ואפילו לזה קצת הקדמנו. ממראה השולחנות בחוץ היה נראה שדי מלא, אבל הבר הגדול בפנים עוד היה לגמרי פנוי.

המארחת הושיבה אותנו על הבר מול הכניסה, וקיבלנו ברמן מקסים עם סבלנות אינסופית לשתי גרגרניות קשקשניות. הוא עבר איתנו על התפריט, מנה אחר מנה, והסביר כל דבר, וזה לא מובן מאליו. החלק העליון של התפריט, כמו בהרבה מקומות, הוא זה שהכי מעניין. הוא חולק למתאבנים, טמפורה, שיפודים, סושי וסנדו. הכל היה נשמע מהתיאורים שלו כל-כך מדהים, אז ציינתי באוזני הברמן שאנחנו מתכננות לאכול את הכל, ממילא באנו מוקדם, המקומות שלנו לא מוזמנים לשעה מאוחרת יותר, אז אף אחד לא יקים אותנו, ולכן יש לנו את כל הזמן שבעולם להזמין מנה אחר מנה עד שנטעם הכל. הוא מצידו חייך והנהן בשיתוף פעולה. הפייה לעומת זאת פזלה לעיקריות, שכוללות קארי 72 שעות ועוד עיקריות. אני ידעתי שזה לא יקרה, אבל היא כהרגלה היתה משוכנעת שלא נוותר על קארי תמנון או חזיר. בסדר, אמרתי לה, מה שתגידי, אנחנו עוד נראה.

התחלנו עם סאקה. בחרנו בסאקה גוף מלא, שיראיוקי, יפן (26 ₪). אם הכרתם את מחאת הבירה “שליש זה מביש”, שלוקחים עבור שליש בירה עלות של חצי, פה עבור אותה עלות את מקבלים לגימה. לא בקבוקון כמו שמקובל, אלא כוסית קטנטנה.

כל המנות הן אינטרפרטציה של יובל בן נריה לאוכל יפני. התחלנו עם המתאבנים – APPETIZERS, ולקחנו משם שתי מנות. הראשונה – טרטר דגי ים – פורי, פונזו מתוק, חלמון ועירית (18 ₪ ליחידה). המנה נראית מרשימה: כל יחידה מוגשת בכדור בצק פריך דקיק שנקרא פורי, לחם הודי מטוגן. הכדור ממולא בטרטר של 5 סוגי דגים וחלמון ביצה, ויש גם טקס, שהברמן מוזג את רוטב הפונזו היפני על המנה. קיבלנו הנחיה לאכול הכל בביס אחד וטרפנו. זה היה מאוד טעים, ופתח לנו את החשק למנות הבאות.

01. יא פאן - טרטר דגי ים

המתאבן השני היה טרטר בקר – שמן שומשום, מירין, עלי חרדל וביצת שליו (58 ₪). זו היתה בחירה טבעית לקרנבוריות כמונו, וזה היה נהדר. המטבח היפני, פיסת מידע שרבים מפספסים, מצטיין בבשרים איכותיים ומרגשים, והמנה הזו נתנה את הכבוד הראוי לצד הזה של המטבח היפני.

02. יא פאן - טרטר בקר

עם הטרטר לקחנו בהמלצת הברמן לחם הבית – חמאת אצות וירוקת הסלע (16). הלחם עצמו היה בסך הכל חלה די רגילה, אבל החמאה היתה מיוחדת.

קפצנו משם לחלק האחרון בתפריט המנות הקטנות, ל-SANDO. סנדו זה בעצם סדנוויץ’ – כריך מהחלק הרך של לחם חיטה. לקחנו סלט ביצים רכות – בצל מקורמל וחרדל יפני (26 ₪). אני מתה כל כריך סלט ביצים, אפשר לומר אפילו שיש לי פטיש לכריך סלט ביצים, וזה היה פשוט נפלא, ללקק את האצבעות. אבל בסופו של יום, זה מה שזה היה – כריך סלט ביצים, אבל בגרסת מסיבות הקוקטיילים שלו, בכריכונים קטנים בלי הקשה של הלחם. לצד שלושה כריכים היה גם דייקון כבוש, הצנון היפני הנפלא.

03. יא פאן - סנדו סלט ביצים רכות

עברנו ל-TEMPURA, מה שיסתבר לנו בקרוב כטעות הגדולה שלנו לערב הזה. בגדול אני שונאת טמפורה, כי הציפוי והטיגון העמוק מצליחים להשתלט על כל מה שהם עוטפים. אבל ביפן האמיתית הייתי במסעדת טמפורה והכל היה לי כל-כך טעים. ופה בתפריט סונוורתי מזה שיש מנה של מוח עגל (48 ₪), ולמרות שידעתי שאני אוהבת מוח רק אם הוא חלוט, לא עמדתי בפיתוי. קיבלנו… נו, קיבלנו טמפורה, למה כבר יכולנו לצפות? טמפורה בגרסה הישראלית המוכרת, שוחה בשמן ומשתלט באגרסיביות על הטעמים של מה שבפנים. ומה שבפנים הוא הרי מעדן.

04. יא פאן - טמפורה מוח עגל

אז אחרי שאכלתי אחד וחצי כמו שהוא, ואחרי שכבר ויתרתי על המשך המנה, בסוף לקחתי עוד אחד, הפשטתי אותו ממעיל הטמפורה הכה מיותר ביום קיץ חם, וזכיתי לפיסת מוח ערומה. אבל הנזק כבר נעשה, ותחושת ה”שתיתי שמן” לא עזבה אותנו עד סוף הארוחה.

05. יא פאן - מוח עגל

המשכנו ל-ROBOATAYAKIשיפודים הנצלים בחום גחלי אלון יפני לוהטים ומזוגגים ברוטב הבית. לקחנו אחד של אשכי עגל (22 ₪) ושני של שקדי עגל חלב (38 ₪). התפעלתי מהיכולת של הברמן לדבר בקור רוח על מנת אשכי עגל, כי בדרך כלל גברים מתכווצים כשמזכירים לידם מנה שכזו, והוא מצידו ענה שכולנו אוכלים אשכים. שיחה מעניינת, המנה קצת פחות. השקדים היו מפוייחים, ובאופן כללי המנה היתה די סתמית. אכלתי כבר שקדים טובים מזה, ולא היה פה שום ריגוש.

06. יא פאן - שיפודי אשכי עגל ושקדי עגל חלב

האמת שממש רצינו עוד מנה, והפייה עדיין דבקה בכוונה המקורית לקחת גם מנה עיקרית. עוד התלבטנו אם להמיר את העיקרית בסנדו קאטצו שרימפס, אבל לאט לאט התחוור לנו שהטמפורה גרמה לנו לתחושת מלאות קשה, ושלא נוכל לעמוד בעוד מנה, לא של קארי וגם לא של משהו בצקי.

אבל מקום לקינוחים תמיד יש, קיבה נפרדת וכו’. קיבלנו תפריט נפרד שנקרא The End. בחרנו בפאדג’ שוקולד – גנאש מאצ’ה, שמנת חמוצה, נאשי צלוי (36 ₪). זה היה פשוט נפלא. ובאמת שהיינו צריכות לעצור כאן.

07. יא פאן - פאדג שוקולד

עם הקינוח לקחנו גם תה. מאוד רצינו את התה היפני הירוק, ההוא שיש לו צבע ירוק עז, בדיוק כמו זה על העוגה. לקחנו Gen Maicha – פלה דה תה ירוק יפני מסורתי עם ארומה של אורז קלוי (16 ₪ לקנקן). כאן הייתי צריכה לחשוד. פלה דה תה זה מותג צרפתי. יש חנות שלהם ממש מתחת לבית שלי. קיבלנו את המאצ’ה הצהובה, זו שכל כך שנאתי ביפן, אבל בדיוק הפוך ממה שקרה לי עם הטמפורה, דווקא במקרה הזה הגרסה הישראלית היתה נסבלת, כי אותה “ארומה של אורז קלוי” בדיוק זו שיכולה לעשות בחילה עזה כשהיא חזקה כמו ביפן, פה היתה כמעט בלתי מורגשת, רק נגיעה בזיכרון שמאוחסן בקופסה.

08. יא פאן - גן מאצה

הפייה הזמינה מנה לקחת הביתה לאיש שלה – קארי קאטצו – פילה חזיר בציפוי פריך (82 ₪). אנחנו בדיוק סיימנו את הפאדג’ עם טעם של עוד, ועמדנו להזמין קינוח נוסף, כשניגש אלינו מאחור מנהל המשמרת ואמר לנו שהוא עומד להוציא לנו חשבון, ומבקש שנפנה את מקומנו, כי אמרו לנו שהמקום הוא רק לשעה וחצי, והם כבר אפשרו לנו להאריך את השהייה הרבה מעבר לכך. רק שלא אמרו לנו דבר כזה. לא רק שלא אמרו, אם אתם זוכרים, אנחנו ניהלנו שיחה עם הברמן בה אמרנו במפרושות שאנחנו לא מוגבלות בזמן ובכוונתנו לבלות שם שעות רבות, והוא לא העמיד אותנו על טעותנו. הסברנו שאנחנו מחכות למנה לקחת הביתה, ושממילא תכננו עוד קינוח אחד ומיד נלך. הוא אמר שאין אפשרות כזו. אחרי דין ודברים ממושך, שארך מספר דקות והיה סופר לא נעים, הוא בסוף אפשר לנו להזמין את הקינוח השני. לקחנו ברולה – מיסו לבן, שוקולד לבן, קראמבל קוואקר אגוזים ודלעת (36 ₪). בינינו, זה לא היה שווה את הויכוח, אבל מצד שני, ברור שאם לא היינו לוקחות את זה, היינו יוצאות משם עם תחושת החמצה. כל המוזלי הזה למעלה לא היה משהו, וגם הקרם עצמו לא היה טעים במיוחד. אפילו לא סיימנו את המנה.

09. יא פאן - ברולה

כך או כך, הגישה השירותית הזו לסיום הארוחה לא היתה במקום, וממילא לא גילינו שם בשורה קולינארית מרגשת, אז עושה רושם שלא נחזור לשם שוב. לא מפתיע, אגב, שהאיש של הפייה היה מאוכזב קשות מהקארי שקיבל.

יא פאן Ya Pan
נחמני 26
תל אביב
אתר הבית
פייסבוק
אינסטגרם

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

עלה גפן – מסעדת שף אותנטית בדרך לצפון

ביום הראשון של ראש השנה החלטנו לצאת קצת מתל אביב. נסענו לאורך חופי הים התיכון המקסימים, עצרנו בחוף עתלית והגענו עד לחוף בצת. מתישהו התחלנו לפתח רעב קל, אבל לא רצינו לתת לזה להוציא אותנו מהשלווה שהשרה עלינו הים. ובכל זאת,...

תגובות

פורסם לפני 2 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה