הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 289

עוקבים: 230

החל מאוגוסט 2010

יפן מדינה צבעונית ומיוחדת, אבל לא מספיק לספוג אותה דרך העיניים, האופן האמיתי לחוות את יפן הוא דרך הבטן. צ’ק ליסט של סוגי הארוחות והמאכלים שחייבים לאכול ביפן, ופינות חמד קולינאריות שאסור לפספס. גזור ושמור.

01/05/2016

קוניצ’ואה!

במהלך תריסר הימים בהם טיילתי ביפן, טיול שמטרתו המרכזית היתה לאכול, תכופות העסיקה אותי המחשבה איך אוכל לשתף אתכם במבול החוויות הקולינאריות יוצאות הדופן שהציפו אותי. החשש הזה שיתק אותי, ונתתי לעצמי ליהנות מכל רגע, מבלי לדעת עד הרגע האחרון אם ואיך אכתוב על זה. אבל לא מפתיע, הנה אני כותבת…

כשהיינו ילדים, היה נהוג להתבדח על האופן בו קיבלו היפנים את העיניים המלוכסנות שלהם. האגדה אמרה שהאורז שהיפנים אוכלים עם כל דבר מביא אותם להתאמץ הרבה בבית השימוש, והמאמץ הזה, הוא שגרם לעיניים להתלכסן. אנחנו עוד נחזור לבתי השימוש של היפנים בהמשך. במהלך הטיול, מישהו הציע הסבר אלטרנטיבי ללכסון העיניים: העובדה שהיפנים אינם נוהגים להשתמש במשקפי שמש, ולכן הם בוודאי חייבים לכווץ את העיניים כשהם בשמש. אבל אנחנו נידבוק בעולם הקולינארי לעת עתה. ובאמת, כמעט אין ארוחה ביפן שלא מוגש בה אורז באיזה אופן. לעתים אפילו כשמדובר בארוחה של אטריות.

אטריות יפניות: ראמן, סובה, אודון.

כמו אורז, גם אטריות הן מאכל בסיסי במטבח היפני.

ראמֶ‏ן

ביום הראשון של הטיול, בעודנו במלחמה העיקשת נגד הג’ט לג, החלטנו להתנחם במנה שלאחרונה מקבלת לא מעט חשיפה בארץ – ראמן. כמו שכתבתי בפעם הראשונה שאכלתי ראמן בברלין, ראמֶ‏ן, על-פי ויקיפדיה הוא מנת אטריות יפנית שמקורה בסין. לרוב הראמן מוגש בציר המבוסס על בשר, ומעליו תוספות כמו פרוסות בשר חזיר, אצת נורי (אצת ים מיובשת), בצל ירוק או תירס. כמעט לכל אזור או מחוז ביפן קיימת גרסה משלו לראמן. אנחנו אכלנו ב-Hakata Ippudo Ramen, רשת מסעדות שיש לה סניפים אפילו בניו יורק. ביום הראשון אכלנו בסניף במתחם דיסני (אל תשאלו) בטוקיו, ובהמשך חזרנו אל סניף אחר באוסקה (Osaka). אם אתם שואלים אותי, הדרך הנכונה לאכול ראמן ביפן היא במסעדת פועלים, ולא חסרות כאלו. אני באופן אישי חושבת שרשתות פחות מעבירות את החוויה האוטנטית, עם זאת, מדובר ברשת ברמה גבוהה, וזה היה ראמן לפי כל הכללים, כולל ביצה שלמה עם חלמון כתמתם, בגבול הדק והנכון ביותר בין ביצה רכה לביצה קשה. קצת קשה להאמין, אבל אפילו כשמדובר באטריות, הסייד דיש היה אורז (או גיוזה, תלוי באיזו משתי הארוחות בחרתם, בקלאסית או במודרנית).

01. איטריות ראמן

סוֹ‏בָּ‏ה

סוֹ‏בָּ‏ה, על-פי ויקיפדיה, הוא סוג אטריות יפניות דקות ואפרפרות המיוצרות מקמח כוסמת. המנות המופקות מסוג אטריות זה מוגשות חמות או קרות עם רוטב, או בתוך ציר חם כמרק אטריות. אנחנו אכלנו אטריות סובה קרות במסעדת פועלים קטנה בשם Com Ngon בעיר נרה  (Nara) הסמוכה לאוסקה. הארוחה מאוד בסיסית – אטריות קרות ערומות מכל רוטב, ולצידן ירקות ושרימפס טמפורה, כוכבים אחרים במטבח היפני, עליהם עוד נדבר בהרחבה בהמשך. אם את הראמן אוכלים עם צ’ופסטיקס וכף, הרי שאת הסובה אוכלים עם צ’ופסטיקס ועבודת שאיבה. כן, קראתם נכון. תופסים מה שתופסים עם הצ’ופסטיקס, מקרבים את קערת הרוטב (סויה או בן דוד של סויה) אל הפה, טובלים את האטריות ברוטב ושואבים בקול גדול עד שסוף האטרייה האחרונה נעלם בפה.

02. אטריות סובה

אודון

אודון, לפי ויקיפדיה, הוא תבשיל אטריות עבות מחיטה מלאה, שמקורו במטבח היפני. גם את האודון הדרך הנכונה ביותר לאכול זה במסעדת פועלים, להסתכל איך המוכרת הקשישה מוציאה את ציר הבשר משקית ומחברת את כל המרכיבים למנה בטעם גן עדן. אני, לצערי, רק הצצתי בקנאה בשכני לשולחן, שהיה לו תיאבון גדול למנה ענקית בשעה 11 בבוקר, אחרי הספק של ארוחת בוקר במלון ונשנוש רציני בקוראה טאון של אוסקה (Osaka). אני עוד הייתי רחוקה מלהיות רעבה, אבל כבר ידעתי שגם אני אוכל אודון בהמשך היום. לצערי, יצא שאכלתי אותו במתחם האוכל של תחנת הרכבת המרכזית של אוסקה, במסעדה חמודה בשם Umugi, ולמרות שזה היה טעים, לא היה לי ספק שזה מקרה קלאסי של הדשא של השכן ירוק יותר.

03. איטריות אודון

ארוחות שהן טקס: יקניקו וסוקי יאקי

לפעמים ארוחה היא לא רק האוכל, אלא גם הטקס שמסביבו, מה שהופך את החוויה להרבה יותר מעניינת.

יאקיניקו

יאקי ביפנית זה גריל (ואנחנו נפגוש בהמשך עוד כמה יאקים), ניקו ביפנית זה בשר, אם כן, יאקיניקו זה בשר על הגריל. במסעדות יאקיניקו תמצאו בדרך כלל שהגריל הוא חלק מהשולחן, הבשר והירקות יוגשו לשולחן בחתיכות קטנות, והסועדים יניחו את הבשר והירקות על הגריל עד להשגת מידת ההכנה הרצויה. מדובר בארוחה מאוד חברתית ומהנה. הפעם הראשונה שאכלתי ארוחה כזו היתה במסעדת יאקיניקו טנקה בהרצליה, כשזו אך נפתחה לפני 16 שנה. אני זוכרת שדחיתי את חגיגות יום ההולדת שלי בכמה שבועות, כדי שאוכל לחגוג עם משפחתי בחוויה מיוחדת, והיא אכן היתה בלתי נשכחת. כזו ארוחה אכלנו באיזקיה (סוג של גסטרו-פאב יפני) בשם Aji No Kiwami בעיר הלא חשובה ניגטה (Niigata) (שמגיעים אליה רק כדי לבקר באי הנחמד סאדו). מה שעוד מעניין לגבי המקום הזה, הוא שעל העיצוב שלו אחראי בחור ישראלי שחי ביפן בשם רותם.

04. יקיניקו - חור בשולחן

אבל לפעמים ארוחת יאקיניקו יכולה להיות יותר אישית, עם מנגל על השולחן, כמו שהיה בארוחה שאכלנו במסעדת Asuka במלון שרתון של דיסני בטוקיו. במקרה הזה קיבלנו נתחי בשר בשרניים יותר, חגיגה לקרניבורים שכמוני. כך או כך, הבשר היפני לא פחות ממרגש, גם כשלא מדובר בבשר הקובה המפורסם, זה שעושים לו מסאג’ כשהוא עוד פרה.

05. יקיניקו - מנגל

סוקי יאקי

אם כבר גלשנו לנוסטלגיה הקולינארית שלי, בואו נחזור ליום הולדת אחר שלי כמה שנים אחורה. איפשהו בתחילת שנות השמונים, המסעדה הסינית (כן, כן, סינית) הראשונה שכף רגלי דרכה בה, היתה מסעדה בשם סוקי יאקי, ששכנה בצפון רחוב דיזנגוף בתל-אביב. שם אכלתי לראשונה בחיי שני מאכלים עלומים ומוזרים – חסילון (כן, ככה קראו לזה) וקלמארי. לא היה לי מושג מה פשר השם סוקי יאקי ואם הוא באמת סיני, אבל אני זוכרת שהיו במסעדה כמה שולחנות מיוחדים שהאוכל בושל עליהם לנגד עיניהם של הסועדים, אבל זה לא כל כך תפס בישראל השמרנית של אותן השנים.

ארוחת סוקי יאקי משובחת במיוחד אכלנו במסעדת Imahan Asakusa בטוקיו. בקומה התחתונה חנות בשר ידועה, שמוכרת בשר בקר משובח, ובקומה מעל מסעדה. לכל רביעיית סועדים מוצמדת בשלנית, והטקס מתחיל. הארוחה מורכבת מסדרה ארוכה של שלבים, ובהם הבשר, ואחר-כך גם הירקות, מבושלים על פלטת פלדה שמופעלת על-ידי גז, כאשר הבשר והירקות מוגשים לסועדים לתוך קערה ובה ביצה חיה טרופה. ככל שמתקדמת הארוחה, כך הביצה סופגת עוד ועוד את הטעמים, ומעבירה אותם מהבשר שפותח את הארוחה אל הירקות שממשיכים אותה. מבחינתי זו היתה הארוחה המנצחת של הטיול, ואם רק יכולתי, הייתי חוזרת לשם ברגעים אלו ממש, וחבל לי כל-כך שהיא שם ואני פה.

06. סוקיאקי - שי

צילום שי מוהבן

07. סוקיאקי

סושי על מסוע

ארוחה טקסית אחרת, אבל הרבה יותר עממית, על גבול האוכל המהיר, היא Conveyor Belt Sushi, או כמו שחלקנו מכירים – Running Sushi, ובעברית – סושי על מסוע. שוב חוזרת אחורה בזמן, אבל לשם שינוי לא יום הולדת, בכל זאת מדובר כאמור במשהו שהוא יותר ליום חולין, אי שם בסוף שנות התשעים, התנסיתי בחוויה מסוג זה במסעדת Moon ברחוב בוגרשוב בתל-אביב. הרעיון מאוד פשוט: הסועדים יושבים סביב בר, צלוחיות חולפות על פניהם על מסוע, והסועדים יכולים לבחור איזה מנות לקחת לעצמם. התמחור נעשה בסוף הארוחה באמצעות ספירת הצלחות, כאשר לכל צבע של צלחת תמחור שונה, כשהצלחות השחורות הן היקרות ביותר. אנחנו אכלנו במסעדת Ben Kay באי סאדו (Sado).

08. סושי על מסוע

אכלנו שם המון דברים נהדרים, אבל גם כמה פחות מוצלחים. ולמרות שהדברים המוצלחים היו ראויים להיזכר, בסופו של דבר מה שהשאיר את חותמו בנו היה סושי תמים עם אוני, קיפוד ים. קיפוד ים, בחוץ הוא דוקרני:

09. קיפוד ים - בחוץ

בפנים הוא כתום.

10. קיפוד ים - בפנים

היפנים מתים על זה, תראו, זה בצלחת שחורה, היקרה ביותר. ואיך אוכלים סושי – מכניסים הכל בבת אחת לפה, כדי שלא יתפרק. אבל… מסתבר שקיפוד ים זה לא משהו שהחך המערבית ממש מבינה. יש לו טעם, איך לומר, של דג שבילה את כל חייו בביוב. יגידו לכם שזה טעם נפלא של האוקינוס. אל תקנו את זה. האינסטינקט המיידי הוא הוא לחפש איך להיפטר מזה, אבל לא נעים, אז בולעים, ואחר-כך אוכלים המון דברים אחרים כדי להעביר את הטעם. אבל הטראומה, היא נצרבה עמוק עמוק בתאים של המוח.

11. סושי על מסוע - קיפוד ים

אונגי – צלופח

ומאוני המגעיל, נעבור לאונגי החביב. כזה חביב, שגם סביבו יש סוג של טקס. את ארוחת האונגי אכלנו במסעדת Toku שבקיוטו (Kyoto). האונגי מגיע שרוע על מצע של אורז. את המנה הזו מחלקים לארבעה רבעים. רבע ראשון של אונגי ואורז מעבירים לצלחת ואוכלים כמו שהוא, בלי להוסיף דבר, כדי להבין איך מרגישים כלפיו. לרבע השני מוסיפים בצל ירוק וווסאבי. לרבע השלישי מוסיפים מהנוזל המלוח שבקומקום. ואת הרבע האחרון מומלץ לאכול בצורה החביבה עליכם מבין השלוש שקדמו לה. טקסיות זה תמיד נחמד כשמדובר באוכל, אבל בסופו של יום, לצלופח יש טעם של דג. דג טעים מאוד, אבל דג.

12. אונגי - צלופח

טמפורה

הבטחתי קודם לחזור לטמפורה, אז הנה חזרתי. טמפורה, על-פי ויקיפדיה, היא מאכל יפני המבוסס על ציפוי ירקות, דגים ופירות ים בבלילה העשויה קמח ומים קרים וטיגון עמוק שלהם בשמן צמחי על מנת להקנות להם פריכות. אני באופן אישי מעולם לא אהבתי טמפורה, עד שהגעתי ליפן, שם הרבה מנות מוגשות עם טמפורה לצידן, והופתעתי לגלות בעצמי המון חיבה לעניין. בארוחה אחת בתחילת הטיול, אכלנו ארוחה שכולם טמפורה, ירקות, דגים ופירות ים עם הציפוי הדקיק והעדין הזה. זו גם היתה הפעם הראשונה שבילינו ביפן ארוחה בה היינו ישובים על הרצפה, מנהג יפני מקובל. זה היה במסעדה ליד Kaminarimon-Gate בטוקיו.

13. טמפורה

טופו

עוד סייד דיש שקיבל כבוד בארוחה שלמה הוא הטופו. מנת פתיחה נפוצה בלא מעט ארוחות היא קוביית טופו ברוטב. הופתעתי לגלות כמה זה טעים.

14. טופו

אבל ארוחה שלמה סביב טופו? טוב, לא ממש כולה, היו שם גם דגים, אבל מגוון מכובד של מנות על בסיס טופו, הנה הצצה לכמה מהן:

15. טופו1

16. טופו2

17. טופו3

ארוחת הטופו היתה במסעדת Uemori שבקיוטו (Kyoto).

בנטו או אובנטו

בנטו זו קופסת אוכל, Lunch Box. מדובר בדרך כלל בקופסה מחולקת, לעתים יהיה בה קומות. כמעט תמיד יהיה בה אורז, ובנוסף לו תמצאו שם סוגי סושי או טמפורה או בשר וכמובן גם ירקות. בעוד שעל הטעם אפשר להתווכח, בדרך כלל העיצוב חייב להיות כמה שיותר מהממם, עם דגש על צבעים ודוגמאות, במיוחד של פרחים, אבל לעתים גם מתוחכמות יותר, כמו דובונים. את הבנטו תמצאו בכל סופר מקומי, ובהיכלי מזון גדולים יותר תוכלו למצוא מגוון בנטו מושקעים יותר. אומרים שיש ציפיה שכל אמא יפנית תדע להכין לילדיה בנטו מושקע. אנחנו רכשנו לעצמנו בנטו בהיכל אוכל בתחנת הרכבת ב-Kanazawa, ואכלנו אותם ברכבת המהירה (Shinkansen) לאוסקה.

18. בנטו1

19. בנטו2

ומסתבר שגם את זה אפשר לאכול במסעדה… אז ארוחת אובנטו אכלנו בליבם של הגנים הלאומיים המרהיבים של Kanazawa, במסעדת Miyoshian.

20. בנטו - אובנטו

אוכל רחוב – טאקויאקי, אוקונומיאקי ותפוח אדמה מתוק

טאקויאקי

יאקי, כפי שכבר אמרנו קודם, זה גריל. טאקו זה תמנון. טאקויאקי אלו סופגניות קטנות ממולאות בתמנון, שקונים על הדרך ברחוב. מכינים אותן על פלטה ענקית מלאה בגומחות קטנות, ומוכרים הופכים אותן במהירות מטורפת,

צילום שי מוהבן

ובמקרים מסויימים הפלטה מקפיצה אותה אוטומטית,

YouTube Direkt 

צילום שי מוהבן

בשני המקרים זהו מראה מאוד מלבב. אי אפשר לקנות טאקויאקי אחד. קונים קופסה שלמה, ועל כל הכדורים בוזקים פסים של רוטב טריאקי (מילה שהיפנים אינם נוהגים להשתמש בה) ומיונז, ומפזרים שבבים שקופים של דג בוניטו מיובש. השבבים הללו, בגלל החום, רוקדים מעל המנה, וזה מראה מאוד משעשע, שיגרום לכם לצעוק בחדווה “הם זזים!”. בארץ אתם יכולים לאכול גרסה מאוד מוצלחת של טאקויאקי במסעדת אובן קובן ברחוב הארבעה בתל אביב. שם גם אתם תוכלו לצעוק “הם זזים!”.

21. טאקויאקי

אוקונומיאקי

אוקונומיאקי על-פי ויקיפדיה, היא חביתית יפנית מתובלת המכילה מגוון מרכיבים שונים. אוקונומי זה “מה שאתה אוהב” או “מה שאתה רוצה” ויאקי, כבר הבנתם בינתיים, אני מקווה, זה גריל. מדובר בעצם בסוג של ארוחת שאריות – מה שיש במקרר כזה, אבל יש גרסאות שונות של אוקונומיאקי באזורים שונים ביפן. הגרסה שאני אכלתי בשכונה Namba שבאוסקה (Osaka) הזכירה מאוד לביבת תפוחי אדמה שמנה במיוחד, עם שכבה של חביתה בפנים, ושולבו בה הרבה פירות ים. זה היה נהדר. גם על האוקונומיאקי תוכלו לראות את ריקוד שבבי הבוניטו המקסים ולצעוק בהתלהבות “הם זזים!”.

22. אוקונומיאקי

בתפריט גילינו שאפשר לבחור גם אוקונומיאקי ספיישל, שנראה כמו ציצי ענק. לא, זה לא הדמיון שלי שהעלה את הרעיון הזה, זה אשכרה כתוב בתפריט.

23. אוקונומיאקי ציצי

בכלל, ליפנים האלו יש קטע עם ציצי, הנה למשל השוקולד שקיבלתי במתנה במהלך הטיול.

24. שוקולד ציצי

תפוח אדמה מתוק

לי, כידוע, יש קיבה נפרדת לתפוחי אדמה. ותפוח האדמה היפני הזה הוא פשוט מעדן אלים. מבחוץ הוא נראה כמו תפוחי האדמה האדומים שלנו, מבפנים יש לו צבע צהוב חזק מאוד. אפשר לקנות אותו בכל שוק או פינת רחוב, שלם או מסולסל או במקלונים. בכל צורה הוא פשוט מתוק ונפלא. אל תפספסו.

25. תפוח אדמה מתוק1

26. תפוח אדמה מתוק 2

דגים מיובשים

אם כבר הזכרנו את דגי הבוניטו המיובשים, בואו נדבר רגע על דגים מיובשים. איפה מייבשים אותם? בכל מקום. הולכים ככה סתם ברחוב יפני (טוב, נו, לא בגינזה בטוקיו), ועל הדרך נתקלים בעמדה לייבוש דגים. הנה כמה דוגמאות:

27. מייבשים דגים1

28. מייבשים דגים2

29. מייבשים דגים3

30. מייבשים דגים4

31. מייבשים דגים5

32. מייבשים דגים6

שווקים

לכל עיר יש את השווקים שלה, ולא חסרים כאלו. הנה כמה מומלצים:

שוק הדגים Tsukiji בטוקיו

בואו מוקדם בבוקר, וקחו בחשבון שהם לא אוהבים שמסתובבים להם בין הרגליים. בכל זאת, זו חוויה מיוחדת.

33. שוק דגים צוקיגי

Korea Town ב- Osaka

הזדמנות לאכול מאכלים קוראנים ביפן, כמו החביתה הקוריאנית, שמפוצצת בפירות ים, הממתק של שיערות הדבש ועוד.

34. Korea Town

Chinatown ב-Yokahoma

פה צריך להתכונן נפשית. אתם אומנם ביפן, אבל גם בסין. ואחרי שהתרגלתם לניקיון המופתי של היפנים, הכינו את עצמכם ללכלוך הסיני. המסעדות פה יקרות בטירוף, ולכן מומלץ להתמקד באוכל רחוב, כל מיני כיסונים מטוגנים או מאודים וקינוחים מעניינים, כמו טפיוקה עם מנגו.

אתרים קולינאריים נוספים

עוד כמה אתרים שפודיז לא ירצו לפספס.

היכלי האוכל בכלבו Mitsukoshi

אפשר ללכת לאיבוד בקומות המרתף של הכלבו הזה. שתי קומות שמוקדשות רק לאוכל, והכי מרהיב ומגרה שיכול להיות.

Hokusetsu Sake Island

מבשלת סאקה נחמדה. אפשר לעשות סיור ולשמוע (ביפנית) על תהליך הכנת הסאקה. המבשלה נמצאת באי סאדו (Sado), אליו מגיעים עם מעבורת או רחפת מניגטה (Niigata), ושם חייבים לשכור רכב.

36. Hokusetsu  Sake Island

Yamato Soy Sauce & Miso

בית חרושת למיסו ולסויה. גם ילמדו אתכם (ביפנית כמובן) על כל תהליך הכנת מיסו וסויה, וגם תוכלו לטעום מגוון מרשים של מוצרים מסויה או מיסו, למשל גלידה מצויינת.

Shinyokohama ramen museum

זה בעיקר קוריוז חמוד, אם אתם בסביבה. המוזיאון נמצא ב-Yokahoma, לא רחוק מטוקיו, באותה העיר בה ביקרנו בצ’ינה טאון. המוזיאון קטן, ומעוצב כמו רחוב עם מסעדות שכונתיות. בכל מסעדה תוכלו להזמין ראמן בסגנון אחר. אנחנו, לצערי, לא היינו מספיק רעבים בשלב הזה, ושמרנו את התיאבון לצ’ינה טאון, רק כדי לגלות מאוחר יותר שזו היתה טעות.

37. Shinyokohama ramen museum

KitKat

מכירים את החטיף קיטקט? ביפן תוכלו לפגוש אותו במגוון בלתי נתפס של טעמים שונים ומשונים. למשל מאצ’ה – התה הירוק היפני, ווסאבי – החזרת היפנית הירוקה, סאקה – יין האורז היפני, סאקורה – פריחת הדובדבן היפנית, וגם טעמים פחות יפנים כמו קרם ברולה ועוגת גבינה. חלק מהטעמים ניתן למצוא רק בשדה התעופה.

38. קיטקטצילום – שי מוהבן

ולסיום – בתי שימוש

הבטחתי אי שם בהתחלה לחזור לנושא, ואחרי שדיברנו כל כך הרבה על אוכל, הוא חייב לצאת מאיפה שהוא. בהחלט מגיע לבתי השימוש ביפן לקבל כמה מילים. בכל מקום אליו תלכו להתפנות, אם זה במלון, ברכבת התחתית, במסעדה, בהיכל הימורים או במקום קדוש, תמיד תמצאו בית שימוש של Toto.

39. בית שימוש1

הם תמיד יראו קצת מגושמים, תמיד תמצאו לצידם שורה של כפתורים, תמיד הם יכולים לשמש גם כ”בידה” לשטיפת התחת הענוג שלכם. לפעמים האסלה תהיה מחוממת, לפעמים מכסה האסלה יפתח אוטומטית כשתפתחו את הדלת, לפעמים המים ירדו אוטומטית שכשהישבן שלכם יפרד מהאסלה, לעתים תראו כפתור בצורת תו, אם תלחצו עליו, תשמעו קולות של הורדת מים או מפל או גשם. לפעמים הקולות האלו יופעלו אוטומטית מיד כשתתיישבו על האסלה. ותמיד תמיד הם יהיו מצוחצחים. בדרך כלל גם תמצאו הוראות שימוש…

40. בית שימוש2

בית השימוש כמיקרו קוסמוס ליפן… בצער רב ובלב כבד, אני חותמת פה את המסע הנפלא שהיה לי שם, וחוזרת לחיים המשוגעים בישראל.

אריגטו גוזאימס!

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה