הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מאוגוסט 2010

פתאום באמצע הרחוב הכל-כך מסחרי ואפלולי הזה – אלנבי, צומח לו מתחם תרבות מחתרתי ומרגש, עם פינות בר ולאונג’, הופעות, מסיבות, והכי חשוב, לפחות לי, אוכל שווה במחיר מצחיק

10/12/2013

על מתחם התרבות “הפסאז’” באלנבי 94 כבר שמעתי לפני מספר חודשים. “החוג לתולדות המוסיקה” שאני  פוקדת מדי פעם, מצא שם את משכנו החדש (הרביעי או החמישי, אבל מי סופר). אבל כמי שגדלה בעיר השכנה, ושחלפה בילדותה אין סוף פעמים ליד אותו פסאז’ באלנבי, אם ברגל, אם באוטובוס, זכרתי את המקום כקריפי לגמרי. ולא מדובר בסתם פסאז’ רגיל, מדובר בפסאז’ עם מדרגות יורדות למרתף, ספק לתהום ספק לגיהינום. רק המחשבה על לחלוף ליד הפסאז’ הזה העבירה בי צמרמורות. והנה, פתחו שם מתחם תרבות אלטרנטיבי, ממש מחתרתי, אבל מי שצריך לדעת יודע.

ובכל זאת, עדיין לא הזדמן לי ללכת לשמוע הרצאה של החוג במשכן החדש, והנה קיבלתי הזמנה להתרשם מהמטבח של הפסאז’. לפתע נפתחה בפניי לי הזדמנות להרוג את כל השדים, לאזור אומץ, ולפסוע במורד המדרגות אל הלא נודע. וכבר כשהתקרבתי ראיתי שהשד אינו נורא כל-כך, זה אפילו היה קצת מרגש.

הגעתי בשעת הבילויים הרגילה שלי, תשע בערב, והמקום עוד לא התחיל לתדלק, אני בכל זאת לא נמצאת בחתך הגילאים השכיח של הקהל של המתחם, והם מתחילים את הבילויים שלהם קצת יותר מאוחר, אבל לי זה נתן הזדמנות להתרשם כמו שצריך מהקסם הזה שמתרחש לו מתחת לאדמה. במרחב העצום המתפרס על פני 400 מטר, שמתפקד בבוקר כמתחם מסחר, עם חנויות שפועלות בו כבר למעלה מ-60 שנה, תמצאו כמה ברים, כמה פינות ישיבה, עמדת די.ג’י, שירותים יוניסקס מגניבים, ובמרכז כל זה – רחבת ריקודים.

בחלק מהערבים מתקיימות שם הופעות, מדי פעם מתכנס שם החוג שהזכרתי קודם, ולפעמים יש ערב די.ג’י, הערב שלנו היה מהסוג השלישי. המוזיקה שהדי.ג’י בחר לנו לאותו ערב היתה ישנה נושנה, אולדיז עם הרבה ברנדה לי ובני תקופתה, ולא יכולנו שלא לתמוה אם המוזיקה נבחרה בקפידה כדי להתאים לקהל הקשיש שפקד במפתיע את המקום – כלומר אנחנו. כדי להיכנס לאווירה שלנו, אתם מוזמנים ללחוץ על פליי ולשמוע את ברנדה לי בזמן שאתם קוראים את השורות הבאות

אני מניחה שמרבית האנשים מגיעים לשמוע מוזיקה או הופעה, ולשתות. אני באתי קודם כל לאכול, אבל ככה זה אצלי. תפריט הקוקטיילים כולל רשימה מכובדת של 12 קוקטיילים, כולם בעלות של 40 / 46 ₪. אנחנו פתחנו את הערב עם בלאדי מרי. בעוד שהאלכוהול לא ממש זול, תפריט האוכל של המקום הוא נקודת האור. מדובר בתפריט פשוט ולא מתחכם. כל המנות מופיעות יחדיו, ללא חלוקה לראשונות-עיקריות, ים-יבשה, חי-צומח-דומם או כל הברקה אחרת, והכי חשוב, כל המנות בתמחור אחיד ואטרקטיבי של 24 שקלים.

פתחנו עם האש-בראונס צלוי בתנור, קרם פרש. מדובר בסוג של לביבת תפוחי אדמה, בסגנון עדות אנגליה וארה”ב, לא שבבית האנגלי של סבתי מישהו בכלל שמע על זה, אבל זה יכול להיות קשור לעובדה שהיא לא ממש ידעה לבשל, כנראה שהתפוח, במקרה הזה, נפל קרוב לעץ, אבל אנחנו סוטים מהעיקר. מאחר ובמקרה ביקורנו נפל על נר שני של חנוכה, אפשר להגיד שעם המנה הזו סגרתי את הפינה של מאכלי חנוכה, וזו היתה הלביבה שלי לחג הזה. מסופגניות, אגב, הצלחתי להתחמק השנה. ולביבה עם קרם פרש זה כיף גדול.

בהמלצת הברמן שלנו המשכנו עם ברוסקטה של ריקוטה מיובשת, חריף קצוץ ואורגנו טרי, שהיתה חריפה ונהדרת.

אני לא יודעת למה, אבל לא משנה באיזו מסעדה אני אהיה, ממסעדת פועלים ועד מסעדת שף, אם אני אראה בתפריט בורקס, אני לא אעמוד בפיתוי. ככה קרה לי עם בורקס – גורגונזולה, גאודה, תרד צלוי ויוגורט. הברמן המליץ לי לקחת את הגרסה השנייה של הבורקס, עם פיטריות במקום תרד, כי בעיניו הגבינה כבדה מדי. אבל אני התעקשתי דווקא על השילוב הזה. אני מודה שלמרות שנהניתי עמוקות מהמנה, לפרקים טעם הגורגונזולה הכביד עלי.

אחרי זה הייתי צריכה משהו קליל יותר, אז לקחנו קישוא וזוקיני צלויים, מוצרלה, שברי לחם קלוי, נענע ובלסמי מצומצם. שילוב של מוצרלה ובלסמי אף פעם לא יכול להכזיב. ועוד עם לחם. זה היה נהדר.

אם לומר את האמת, אם לא היינו מתעקשים על הבורקס, יש להניח שהיה לנו מקום למנות נוספות, אבל אחרי הבורקס כבר היינו די אבודים. רצינו לקחת קינוח, אבל הכבדות שלחה אותנו הביתה. אולי בפעם הבאה.

הפסאז’
אלנבי 94
תל אביב

ואם ברנדה לי הפסיקה לכם באמצע, לפני שהספקתם לקרוא הכל, אתם יכולים להמשיך עם עוד אחד:

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה