הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 309

החל מאוגוסט 2010

ברחוב זבולון שבמתחם לוינסקי אף פעם לא משעמם. על דלידה כבר סיפרתי לכם, עכשיו ממליצה לכם לאכול בסלון של זבולון העשירי, לראות סרט בסינמה גראג’, ולקנות עציצים במשתלה של זבולון בא לגן.

24/09/2013

כמו על “דלידה, גם על “זבולון העשירי” קראתי לראשונה בדיוור יומי סודי שאני מקבלת מדי יום למייל, אשר נקרא Tel Aviv Daily Secret (המקור באנגלית, והתרגום המזעזע לעברית). וכמו במקרה של “דלידה”, כבר למחרת התייצבתי במקום, כי הייתי חייבת לבדוק במה מדובר. היום היה יום שישי, שעת לילה מאוחרת. פתחנו את הדלת, ולפנינו נגלה ממש סלון של בית, ובמרכזו שולחן גדול אליו מסבים הרבה סועדים. אישה נחמדה וחמימה ניגשה אלי, ואמרה בשיא הנחמדות: “אני מצטערת, אנחנו סגורים בימי שישי, זו ארוחה פרטית”. התמלאנו אכזבה גדולה, אבל אני ידעתי שעוד אחזור, ובהזדמנות הראשונה, רק שאז פרצו עלינו החגים, וזה טיפה התעכב.

חשבתי לעצמי את מי יהיה הכי מתאים להביא איתי לשם, ומיד הבנתי שהאדם המתאים ביותר למקום הזה זו יונית. יונית היא מי שגילתה בפני את המקום הקסום לארוחות הביקור “הגלריה של אלמוג“, ולמרות שמדובר במקומות עם אופי שונה לחלוטין, המשותף ביניהם הוא שעל שניהם אני יכולה להגיד שהם בסגנון של יונית. “זבולון העשירי”, כמו שאמרתי, מרגיש כמו סלון של בית. כשאין שם ארוחת פרטית, אין שולחן גדול במרכז, אבל בכל זאת יש אוירה בייתית, עם ספות, תמונות מעניינות תלויות על הקירות, הרבה פריטי וינטג’,

קומת גלרייה ובה מיטה,

ומטבח שמרגיש כמו מטבח של בית.

“הייתי שמחה לגור בבית הזה” אמרה יונית. על כמה מסעדות שאתם מכירים אפשר לדעתכם להגיד דבר כזה? אני מאמינה שעל אף אחת. אבל על “זבולון העשירי” אפשר.

כשהגענו, המקום עוד היה ריק, אבל הוא התמלא לגמרי במהלך הערב. לידינו שולחן ערוך יפה לעשרה אנשים. הם הגיעו בטפטופים, אבל לא הפסיקו להגיע, עוד ועוד ועוד. וכל פעם שהגיע מישהו נוסף, הם זזו קצת ופינו לו מקום. כבר מזמן היה נראה שאין עוד מקום פנוי בשולחן, אבל הם הצליחו לאלתר. “זה כמו משחק כיסאות מוסיקאליים, אבל הפוך” אמר לי אחד המצטופפים בשולחן, “רק שבמקום להוציא כל פעם כסא, אנחנו מוסיפים כל פעם אדם”. לא ברור כמה אנשים נדחקו שם בסוף מסביב לשולחן הזה, בטח יותר מעשרה, אבל הם לא הפריעו במסיבה הפרטית שלהם לשאר השולחנות במקום.

התפריט היחיד שקיבלנו היה תפריט אלכוהול. תפריט האוכל היה כתוב על לוח די נסתר, והוא ממילא לא היה מאוד קריא, אז נעזרנו באורית, אחת משתי השותפות במקום, זו שעל המטבח, שיצאה מדי פעם מהמטבח, וטיפלה בלקוחות כמו מאמא אמיתית. אורית היא זו שפגשתי בניסיון הביקור הראשון שלי במקום, והתאהבתי בה כבר אז. אפשר לומר שאורית לא רק שעזרה לנו לקבל את ההחלטה איזה מנות להזמין, היא די בחרה בשבילנו את המנות, וזה היה נהדר. בתמונה – אורית במטבח.

התחלנו עם שני פתיחים. האחד אנשובי (48 ₪), שבעה אנשובים שוחים במיצן העדין של עגבניות שרי. עוד הביאה לנו המאמא אורית שלוש צלחות פתיח (אם אני לא טועה 42 ₪): באחת טחינה מדהימה, גם היא מכוסה במיצן העדין של עגבניות שרי, בשנייה סלט עגבניות שרי ובשלישית עלים ירוקים. לצד אלו קיבלנו “לחם” בשקית נייר חומה, שהיה למעשה פיתה בשרנית, חמה ישר מהתנור, שהיתה נפלאה.

המשכנו עם בורי חריף (59 ₪), בהמלצתה של הבחורה שישבה בשולחן לידנו. אחר כך גם בשולחן הגדול מצדנו השני הזמינו בעקבותינו את אותה המנה. ככה זה שם, מקום מאוד חברתי. הבורי הגיע על מצע של אותה טחינה נהדרת מקודם, עם עגבניות שרי. טחינה ועגבניות שרי, כמו שאתם כבר מתחילים לשים לב, הם כנראה החתימה של אורית. חריף, אגב, זה לא היה, אפילו לא קצת, אבל מאוד מאוד טעים.

למרות שהתחיל להתמלא, אורית עדין מצאה זמן לצאת אלינו, ובשלב הזה כבר לגמרי השארנו את הבחירה של המנות בידיה. היא שאלה אם נרצה לעבור לבשר, הסכמנו, וכשהיא חזרה מהמטבח היתה בידיה צלחת עם פרוסות סינטה דקיקות על מצע של…. כן, ניחשתם נכון, טחינה (כ-75 ₪). אני לא חובבת של סינטה, אבל הסינטה של אורית היתה נפלאה. היו שם גם שני חצאי עגבניה בתנור, ובצל ירוק שהיה ממש נפלא. על הטחינה כבר ויתרתי במנה הזו, כי בשלב הזה הספיק לי מטחינה, ובכל זאת נהניתי מכל מנה.

שבענו מהאוכל והיינו מוכנות לעבור לקינוח. אורית היתה עמוסה מאוד במטבח, וניגשה אלינו מיכל, השותפה של אורית. רק קינוח אחד היה, והוא נשמע מסקרן: שמנת עם פירות מקורמלים, מרמלדה ושוקולד (כ-30 ₪). הפירות המקורמלים היו אגס, גויאבה ובננה. בבננה אני ממש לא נוגעת, ומגויאבה אני סתם לא מתלהבת, אבל האגס היה נהדר, במיוחד עם השמנת והשוקולד.

עם הקינוח לקחנו תה עם נענע (20 ₪ לקנקן).

היה לנו ערב נהדר, שם בזבולון העשירי. אבל בכל זאת חייבת לציין גם כמה צדדים פחות יפים בסיפור, כי חייבים לראות את התמונה המלאה:

ראשית, מעשנים במקום, ומזמן לא יצאתי מבילוי מסריחה מסיגריות, וזה לא נעים במיוחד.

שנית, החשבון שקיבלנו, שהיה על דף נייר, הסתכם ב-330 ₪. יונית, אשת מספרים, מיד סכמה בראש את כל המספרים, והגיע לכמעט 100 שקלים פחות. היא סיכמה שוב מלמטה למעלה, ופעם שלישית מלמעלה למטה, ושוב ושוב הגיעה לאותה מסקנה. היא קראה למיכל, ואמרה לה בשיא העדינות “אני חושבת שיש לכם טעות בסכום”. מיכל חזרה אחרי כמה דקות, הגישה חשבון מתוקן, שסכומו 279 ₪ (51 ₪ פחות מהסכום הקודם), ואמרה לנו כך “זה נראה קודם כמו 12 ₪, אבל זה למעשה 42 ₪, וזה אולי לא היה ברור, אבל זה לא 10 ₪ אלא 20 ₪”. לא, היא לא התנצלה על הטעות, ושתינו יצאנו עם ההרגשה שהיא אפילו כעסה עלינו שגילינו שהסכום הסופי אינו קשור לסכום חלקיו והעזנו להעיר על כך.

ואז, כשבאנו לשלם, והוצאנו כרטיסי אשראי, חזרה אלינו מיכל, ואמרה “אני מקווה שזה לא בעיה מצדכן, אבל אנחנו לא מקבלים כרטיסי אשראי, רק מזומן”. במזל היה לנו מספיק מזומן, אבל נראה לי שהיו מספיק הזדמנויות להכין אותנו לכך שלא מקבלים שם אשראי, למשל כשהזמנו מקום בטלפון.

ובכל זאת, למרות המבוכה סביב נושא התשלום, יצאנו משם במצב רוח טוב, כי היתה שם אוירה נכונה, והיחס של אורית היה חם ומקסים, והאוכל היה נפלא, וגם החברה היתה נהדרת, ולא רק בשולחן שלנו.

זבולון העשירי
זבולון 10
תל אביב
052-5461651 אורית
052-6963632 מיכל
פייסבוק

רגע, אל תלכו, עוד לא סיימנו את הערב. רוצה לספר לכם על התגלית האמיתית של הערב. ממש ממול לזבולון העשירי, יש חניון קטן של בניין, ובו מצאנו חבורה של אנשים יושבים על כיסאות וצופים בפרק של סאות’ פארק, שמוקרן על קיר הבניין. ביררנו וגילינו שזהו “סינמה גראג’“, פרויקט שכונתי מקסים, שבמסגרתו מתכנסים תושבי השכונה להקרנה כלשהי, והערב – ערב סדרות אנימציה קרוע ושרוט (כניסה חופשית).

על הגג של אותו בניין גילינו משתלה ענקית, שנקראת “זבולון בא לגן“, שהחזון שלה הוא לעזור לשכונה לפתח “ריאה ירוקה” תוך קירוב אנשי השכונה. רעיון יפה, לא? וכל החזון הזה, של זבולון בא לגן וסינמה גראג’, כתוב על שני חלונות ישנים בכניסה לבניין, כמו לוחות הברית, אלו עשרה הדברות של הפרוייקט הכל-כך מיוחד הזה.

זבולון בא לגן וסינמה גראג’
זבולון 11
פייסבוק זבולון בא לגן
פייסבוק סינמה גראג’

עוד מסצינת לוינסקי:

סצינת חיי היום:
סיור קולינארי בשוק לוינסקי
זבולון בא לגן – משתלה על גג

סצינת חיי הלילה:
אוזריה
החלוצים 3
דלידה
זבולון העשירי
סינמה גראז’

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה