הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מאוגוסט 2010

ארוחה עסקית מפנקת ומיוחדת ב”מטבח של פיני”, בלב המושבה הגרמנית בירושלים, שכונה ציורית ומקסימה בפני עצמה. תאמינו לי, זה מצדיק יום חופש בסתם יום של חול. ולקינוח, גלידה במתחם התחנה הראשונה החדש.

17/09/2013

לפעמים שווה לקחת יום חופש שלם רק בשביל ארוחת צהרים, אם הארוחה הזו כרוכה בעלייה לירושלים. התכנון המקורי היה לעשות יום קולינארי בירושלים, עם ארוחת צהרים איפה שזה לא יהיה, יש כל-כך הרבה מקומות מדוברים בירושלים שלא הספקתי לבדוק, אחר כך אחר-צהרים בשוק האוכל של מתחם התחנה החדש, ולבסוף ארוחת ערב באותה סביבה. זה היה התכנון בגדול. אבל הדברים לא התגבשו ממש כפי שתכננתי, וכל קיומו של היום הזה היה מוטל בספק, עד שפשוט יעל הירושלמית, עימה ביליתי בסיור הקולינארי הנהדר בשוק מחנה יהודה, סיפרה לי על עסקית הצהרים הנהדרת שהיא אכלה במסעדה החדשה של פיני בירושלים. מיד הודעתי לה שבחמישי הקרוב, רגע לפני יום כיפור, אני ביום חופש, ושאבוא לירושלים לאכול איתה ארוחה אצל פיני.

כתל-אביבית, נחשפתי לפיני כשהוא עזב את חצר פיינגולד הירושלמית, והעביר את המסעדה שלו פיני בחצר לתל-אביב. ההורים שלי פקדו את המקום בקביעות, וגם אני נהניתי מביקור או שניים שם. אבל פיני כבר מזמן לא שם, ועכשיו הוא פתח את המקום המקסים הזה בעמק רפאים, בלב השכונה הגרמנית: המטבח של פיני.  יעל מצאה לי חניון חינם מול מלון הר ציון בדרך חברון, ומשם הדרך לעמק רפאים קצרה, ועוברת דרך בתיה המקסימים של המושבה הגרמנית הציורית.

המקום עצמו, כמו הדרך אליו, מהמם. הקירות מאבן ירושלמית, הרצפה מצויירת, הכיסאות צבעוניים, הרבה וינטג’ בדמות כלים ישנים, או דוגמת השלט של “דובק פילטר” מפעם.

במטבח כמה סירים על פתיליות,

ומוסיקה יוונית מתנגנת ברקע.

ביקשנו מים, ואל השולחן שלנו הגיע בקבוק טמפו ישן מזכוכית של “ליטר פלוס“. אלו היו ימים שלא היו נדרשים לספר לצרכן מה באמת התכולה, או כמה אתם מקבלים תמורת כספכם, רק שתדעו שזה יותר מליטר ושזה גודל משפחתי, לא מספיק מידע? אלו היו ימים… עוד עולה מזיכרוני, שהיתה לבקבוקים האלו נטייה מסוכנת להתפוצץ כשפותחים אותם, בגלל הגזים של המשקה. כך נולד לו ציפוי המגן. זוכרים? רק אחר-כך הגיע הרעיון המהפכני של בקבוקי הפלסטיק בשם המקורי – קנקל. פיסה של נוסטלגיה.

עסקית הצהרים של פיני מוגשת בימים ראשון עד חמישי בשעות 12:00-17:00, ומציעה ספתח של פיני מלא בטעמים עם מנה עיקרית במחיר של מנה עיקרית. בשישי, אגב, יש קבלת שבת עם תפריט טעימות מהמטעמים של פיני ב-80 ₪. ובשבת סגור, כי זוהי מסעדה כשרה. החלטנו לקחת רק עסקית אחת, כי ניסיונה של יעל לימד אותה שהיא ענקית עבור אדם אחד, והוספנו אליה שתי מנות ראשונות, סתם כי היו לנו עיניים גדולות וגם יצר סקרנות בריא.

העסקית כוללת כמות נדיבה של מאזטים מיוחדים וטעימים, ממש כל אחד מהם

אל המאזטים מתלווה לחם, וכשאני אומרת לחם אני מתכוונת למשהו שהוא בין פיתה תפוחה לבין כיכר לחם שלמה. הלחם הזה ענקי, והוא נפלא לספיגת כל המיצים של המאכלים שאכלנו במהלך הארוחה הזו.

בתפריט זה מופיע כך: לפיני באת… מאזטים ולחם קיבלת… ומ-12 שקל נפרדת (לסועד), אבל אצלנו, כאמור, זה היה כלול בעסקית.

עוד קיבלנו עם המאזטים שלוש מנות ראשונות. האחת היא סלט של סבתא בצל אדום וחומץ, שלמרות שנראתה תמימה, סתם עלי חסה וקצת בצל אדום, היא היתה טעימה להפליא. עוד מנה ראשונה היתה פלאפל דגים, שדווקא היתה די סתמית ומאכזבת.

אבל המנה הראשונה השלישית היתה נפלאה – מפרום חצילים.

לפני שעברנו לעיקרית, ביקשנו לקבל את שתי המנות הראשונות שהזמנו בנוסף לעסקית, וביקשנו לקבלן בזו אחר זו בסדר הזה: בחרנו להתחיל עם שדרה כמו שרק פיני יודע להכין (44 ₪). חוט שדרה יצא לי לאכול רק פעם אחת, לפני למעלה מעשור, בשיפודי התקווה, וזכור לי חוט לבן ורך משופד בזיגזג על שיפוד, כמו נחש. אני זוכרת שזה היה נהדר, ובהחלט היה לי ברור שהגיע הזמן להתנסות חוזרת. חוט השדרה של פיני מגיע בספירלה מטוגנת. אני מודה שקצת נרתעתי מהטיגון, ובכלל אני חושבת שטיגון חלקי פנים מקלקל את עדינותם הטבעית. אבל חוט השדרה של פיני היה נפלא. בתוך הדבר הזה שנראה קצת כמו לביבה, התחבא חוט שדרה לבן שנמס לו בפה. שאפו.

המשכנו עם ראשונה נוספת, טחול ממולא בחלקי פנים ובעשבי תיבול (52 ₪). פה נכונה לנו אכזבה, כי המנה היתה יבשה מדי, מפולפלת מדי, ובאופן כללי כבדה מדי, כבר מהביס הראשון. זה לא מנע מאיתנו לחסל אותה, אבל הרגשנו מאוד כבדות אחרי זה, והוטל ספק ביכולתנו להמשיך משם למנה העיקרי.

לעיקרית יכולנו לבחור או מ”על האש” או מ”תבשילים של פיני“. המלצרית המליצה ללכת על התבשילים. כמו שכתבתי בפוסט הקודם, יש לי חולשה לזנב שור, וכשאני שרואה מנה עם זנב שור בתפריט, אני לא עומדת בפניה. בתבשילים של פיני יש מנה שנקראת זנב שור בגרגירי חומוס וראשי שום (90 ₪), וזה ברור שמאוד התפתיתי, אבל התייעצתי עם המלצרית אם לקחת את זה או אולי סופריטו טלה עם תפו”א (90 ₪), וכשהיא תיארה את הסופריטו, היא סיפרה שלנו שיש בו גם קובה, דבר שלא צויין בתפריט, וזה מה שקנה אותי. המנה הזו נשמעה יותר שונה, מסקרנת ומיוחדת, והלכנו על זה. אחרי הטחול היבש והכבד, לא באמת היה נראה לנו שיש לנו עוד יכולת להתמודד עם מנה עיקרית, אבל הבשר של הסופריטו היה כל-כך רך ונמס בפה, תפוחי האדמה היו בטעם נפלא של חמין, הרוטב היה נהדר, והקובה, אוי הקובה, הוא היה מעולה.

המטבח של פיני
עמק רפאים 24
ירושלים
02-6255506
פייסבוק

כשסיימנו את הארוחה היינו מפוצצות. בחוץ היה כבשן, חומה של אש הגיהינום של לפני יום כיפור. בכל זאת הלכנו לעשות סיבוב במתחם התחנה הראשונה הירושלמי, זה ממילא בדרך למקום בו השארתי את הרכב שלי. השעה היה שתיים וחצי, ושוק האוכל נפתח רק בשעה ארבע. עשינו סיבוב קטן במתחם. הלוק הכללי מאוד מלאכותי, ובעיני עוד פחות מוצלח מזה של מתחם התחנה התל-אביבי. בתוך מבנה יש בזאר קולינארי קטן, מזכיר מאוד את שוק האוכל הקטנטן שבנמל יפו, רק שזה עוד יותר קטנטן. התיישבנו לאכול גלידה בוניליה, ראינו את דוכני שוק האוכל נבנים, אבל פרשנו לפני השעה ארבע. עם כל התוכניות הקולינאריות שלי לאותו יום, בסופו של דבר הארוחה אצל פיני היתה לי מעל ומעבר, ולא נכנס דבר אוכל נוסף לפי באותו יום. ובכל זאת, זה היה יום חופש מושלם.

התחנה הראשונה
ככר דוד רמז
ירושלים
אתר הבית
פייסבוק

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה