הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 307

החל מאוגוסט 2010

כל כך הרבה טעמים וצבעים בשוק שברובע המוסלמי של העיר העתיקה. הצטרפו אלי למאפיה, חנויות תבלינים וקפה, דוכני מיצים, קבב, חומוס, מסעדה שמגישה חלקי פנים של כבש, וקנחו איתי בהרבה דברי מתיקה.

06/09/2013

ענת החליטה לחגוג את יום הולדתה בצורה יוצאת דופן – בסיור טעימות ברובע המוסלמי אשר בעיר העתיקה. היא הזמינה מדריך מטעם “יאללה באסטה” (מיזם מקסים שכתבתי עליו כאן), נתנה לו רשימה של מקומות שהיא אספה אחרי תחקיר מקיף באינטרנט, והזמינה את משפחתה הקרובה ואותי. הבילוי הראשון שלי עם ענת היה בבודפשט, עת בילינו אחר צהריים מקסים ביחד, ששיאו היה בשתיית סיידר אלכוהולי בפאב נחמד (ראו כאן, תחת המושג “סיידר אלכוהולי”).

את המדריך שלנו, עומר, פגשנו בשער יפו. עומר התגלה כנכס אמיתי. הרבה טיולים מודרכים עשיתי באזור המדובר, ובכל זאת עומר היה אחר. הוא התאים את עצמו אלינו כמו זיקית, הוא עבר מעברית לאנגלית בהתראה מיידית לפי הצורך, הוא לקח אותנו לכל מקום שביקשנו, וגם היה לו קשה להיפרד מאיתנו, וכך הסיור שאמור היה להיגמר בחצות היום נמשך לו עד שלוש, וכל אותו הזמן הזה לא הפסקנו לרגע לאכול, עוברים מנקודת אוכל אחת למשנתה. פול, גיסה האנגלי של ענת, המכונה פנחס, קרא לסיור – Pub-Crawl without the pubs.

אז עומר, כאמור, חיכה לנו בשער יפו. ואי אפשר להתחיל סיור בעיר העתיקה בלי לקנות בייגלה ירושלמי בשער יפו. רק שלא מצאנו את סוחר הבייגלה ברחבה שמחוץ לשער, אבל ששנו למצוא אחד מעברו השני של השער, רק כדי לגלות אחרי הקניה שמדובר בבייגלה מאוד לא טרי. כמה מצער.

התחנה הראשונה בסיור היתה התחנה היחידה שאינה קשורה באוכל. לראשונה בחיי ביקרתי בהר הבית. למרבה הבושה, אפילו לא ידעתי ממש איפה זה ואיך מגיעים לשם, והופתעתי לגלות שדרך גשרון עץ קטן וארעי אשר לצדו של הכותל המערבי שלנו עוברים לחלק העליון של הפלטפורמה שהכותל המערבי לרגליה. ושם לראשונה בחיי עמדתי בין מסגד אל אקצה וכיפת הסלע, זו המכוסה בכיפת זהב. מקום מרשים מאוד ומלא הדר. מהר הבית יצאנו ישר אל השוק דרך שוק הכותנה. עצרנו בדוכן מיצים לשתות מיץ רימונים עם תפוזים

את מסלול הטעימות האמיתי התחלנו במאפיית אבו סנינה (רחוב הגיא 69). פעם זו היתה חנות הפחמים של העיר, אבל אז הגיע הקיטור, והיא נהיתה פחות נחוצה ונסגרה. בתחילת המאה הגיעה לשם משפחת אבו סנינה, פתחה שם מאפייה, ומאז הם שם. אומרים שזו המאפייה הכי מוצלחת בעיר. אני לקחתי מאפה עם זעתר וגבינה, שהיה קצת יבש ומאכזב, אבל מי שלקח מאפה עם תרד, עם או בלי גבינה, היתה נכונה לו הנאה גדולה, כי מדובר במילוי של תרד חמצמץ, שמזכיר בטעמו את מרק החמוסתה (אני חושדת שאלו היו עלי סלק, מנגולד, אבל יש מצב שזה תרד בר), וזה היה נפלא. חיפוש ברשת מעלה ששם המאפה הוא פטיר. בתמונה, המאפה המרשים במראהו אך מאכזב בטעמו, זה עם הזעתר.

חלפנו על פני חנות שמוכרת קפה טחון שנטחן במקום, וענת הצטיידה בקפה טחון הביתה (לשתות את הקפה שלהם לא ניתן במקום, וצריך להמשיך כמה חנויות קדימה בשביל לזכות לכך, אבל אנחנו ויתרנו).

בינתיים נהיינו שוב צמאים, אז עצרנו בדוכן מיצים לשתות מיץ חרובים מתקתק ומרענן בשוק הבשמים.

ואז הגיע הזמן לבשר. התיישבנו בקבב שעב שבקצה שוק הבשמים. וכשאני אומרת התיישבנו אני מתכוונת שהתפצלנו והתפזרו במקומות הפנויים במעט השולחנות מסביב, מצטרפים לסועדים המקומיים. הסועד שלידי אמר לי – ככה זה מתוכנן: חברים, לא חברים, יושבים ביחד, גם אוכלים בינתיים אחד מהשני שעד שמגיעה המנה. אז לא אכלנו מהמנה שלו, וחיכינו בסבלנות עד שהגיעו המנות שלנו. בינתיים ראינו את החברה מקבבים במרץ את הקבבים על השיפודים.

ואז הגיעה המנה שלנו – כמה קבבים, בצל ועגבנייה. וזו המנה היחידה שאפשר להזמין בקבב שעב. הבשר הוא כמובן בשר כבש, וטעמו של הכבש מורגש מאוד.

משם המשכנו לתבליני מווקט, שנמצאים באותה חנות בשוק הבשמים כבר מימי צאלח א-דין, כ-800 שנה. ענת רכשה תערובת תבלינים הנקראת “ראס אל חנות” וראינו את המוכר לוקח קצת מכל תבלין ומכניס לשקית אחת. ראס אל חנות זה למעשה הספציאליטה של החנות, התערובת היחודית של החנות.

בשלב הבא נאלצנו להתפצל. הגענו אל חומוס אבו כארים המומלץ (שוק הפרחים, ליד רחוב השלשלת). כמו בקבב, גם פה מדובר בכוך קטן עם מעט מקומות ישיבה, וממילא לידו היה משהו שקרץ לי יותר, ולכן נאלצתי בצער רב לוותר על החומוס ולהתיישב במקום השכן. אבל ענת הגניבה לי במהלך הארוחה צלחת עם שאריות של חומוס עם גרגרי חומוס, והוא היה נפלא.

אם החומוס מקום קטנטן, השכן, מוקתסב (או משהו דומה, נכתב משמיעה), מקום פצפון, ואצל השכן מכרו חלקי פנים של כבש, ועל זה הרי לא יכולתי לוותר, ובוודאי שלא אם יש לי שותף. אם כן, התיישבתי באחד משני השולחנות הבודדים במקום עם ניב, בעלה של ענת, והתחלנו לבדוק את הקיבולת שלנו. התחלנו עם מוח, שהיה גולת הכותרת של המקום ושל היום כולו. מוח מדהים שכזה לא אכלתי מימי. פשטות, רכות, טריות, קצת תבלינים למעלה וזהו. נמס בפה. אפילו עומר, המדריך שלנו, שלא אכל מוח מימיו, העז לטעום והתרגש.

ככה הוא היה נראה כשראינו אותו בכניסה למסעדה. אחד אחרון שחיכה רק לנו.

וככה הוא נראה כשהגיע אלינו בצלחת.

אחרי המוח באו הראות. על אף שהמראה השחור שלהן נראה קצת מרתיע (אתם חושבים שהכבש הזה היה מעשן כבד?), גם הן התגלות כפשוטות, רכות ונמסות בפה, וגם הן היו נהדרות.

בשלב הזה הקיבולת שלנו אמרה לנו שהבטן די מלאה אבל הלב רצה עוד. אז כדי לא לאכול את הלב על-כך שדגמנו רק שתי מנות, הזמנו מנה שלישית – לב ממולא, וככה אכלנו את הלב, אבל גם שבענו מזה. וגם המנה הזו היתה נהדרת.

היתה עוד מנה שממש משכה את העין, משהו ממולא עם שומן ותפוחי אדמה, אבל זה היה נראה כבד מדי אחרי כל מה שאכלנו עד כה, ואני אצטרך לחזור בשבילה בפעם אחרת.

משם עברנו למנוחה של קפה ופלאפל. מי שדגם מהפלאפל לא התרשם, אבל הקפה השחור שבושל לנגד עינינו על גזיה היה נפלא. המקום, “נרגילת מרכז העיר הביזנטית הישנה” היה נהדר להפוגה. העיצוב – תקרת קשתות מאבן. נרגילה, אגב, לא עישנו.

הגיעה עת הקינוחים, ואנחנו קינחנו בלא פחות משלושה מקומות, אף כי נדמה לי שהייתי היחידה שהיתה לה את הקיבולת באמת לאכול קינוחים בכל אחד משלושת המקומות. אז התחלנו עם זלטימו (אל חרירי 4), מקום מחניק עם תקרת קשתות מתקלפת, בו חיכינו זמן ממושך, עת עמל זלטימו האופה על הכנת כל מאפה ומאפה בנפרד, ואז עוד המתנו שהמאפה יאפה בתנור.

בחור מהשולחן לידנו אמר לנו: אתם תראו, זה שווה את ההמתנה, זה הקינוח הכי טעים במזרח התיכון. האם הוא צדק? קשה לי להגיד. את השם של המאפה שאופים במקום לא הצלחנו לקלוט, ואף שהבנו שיש להם שני מילויים, ושהאחד עם גבינת עזים, לא לגמרי הבנו אם השני הוא עם אגוזים או עם בוטנים. זה עם הגבינה, בכל אופן, היה טעים יותר, אבל לא משוכנעת שהצדיק את ההמתנה. חיפוש ברשת מעיד כי המאפה קרוי גם הוא זלטימו, על שם אופיו.

חלפנו על-פני מוכר הגבינה הנחמד.

והגענו לממתקי ג’עפר (רחוב בית הבד), שהוא המקום הידוע ביותר לכנאפה בעיר העתיקה, שכבר כתבתי עליו פה ופה. לקחנו מיקס של חמישה סוגי ממתקים, ובהם שני הסוגים המסורתיים של כנאפה (זה עם הסולת וזה עם איטריות קדאיף), ועוד כמה דברים טובים. זה היה נפלא כתמיד. בתמונה כנאפה קדאיף.

רגע לפני הקינוח האחרון בהחלט, עצרנו בעוד דוכן מיצים, מיצי חומות העיר העתיקה - Old city wall’s juices (רחוב בית הבד) הפעם בשביל מיץ תמרינדי ומיץ שקדים. אבל אני חושדת שזה לא באמת היה תמרינדי, כי הוא טען שהוא עשוי מתמר, ולמיטב הבנתי תמרינדי אינו תמר. שני המיצים לא דיברו אלי במיוחד בכל מקרה. לפי מידע שקיבלתי בסיור קודם, מי שעושה בשוק מיץ תמרינדי אמיתי הוא זיאד אשר חנותו בויה דולורוזה.

ואחרי שחרשנו את הרובע המוסלמי בעיר העתיקה, קינחנו בהפוגה אירופאית בהוספיס האוסטרי (ויה דולורוזה 37), ושם, באווירה האירופאית הזו, לאחר התצפית ההכרחית מהגג, ישבנו בחצר היפה, לגמנו אספרסו מריר במיוחד וקינחנו בשטרודל הידוע של המקום, שאינו מתוק כמו שאנחנו אולי מצפים ממנו, אבל בכל זאת כל כך טעים.

שנה טובה

להזמנת עומר המדריך
054-6738694
[email protected]

על סיורים קולינארים בשווקים נוספים:

בארץ:
נצרתשוק נצרת
ירושליםהעיר העתיקהעוד העיר העתיקהמחנה יהודהשוב העיר העתיקהועוד העיר העתיקה
תל אביבשוק התקווהנווה שאנן (התחנה המרכזית הישנה)שוק לוינסקישוק הכרמל

בעולם:
לונדוןLeadenhallBorough
אמסטרדםAlbert CuypmarktLindengrachtNoordermaktAlkmaar
בודפשטLehel MarketCentral Market
פירנצהSan Lorenzo Mercato
ברצלונהMercat de la BoqueriaMercat de Santa CaterinaMercat Sant AntoniCol·Lectiu d’Artesans de l’Alimentació
ברליןשווקי חג מולדMarkthalle NeunMarheineke MarkthalleWinterfeldt MarktRogacki (שוק דגים)Street Food Thursday at Markthalle Neun

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה