הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מאוגוסט 2010

בר יין, בר-מסעדה קטן בפינת נחלת בנימין ומונטיפיורי, שהיה לאחד המקומות האהובים עלי ביותר בתל-אביב, עבר החודש ידיים, ושמחתי לגלות שמשהו בקסם של המקום נשמר, ושיש לאן לחזור.

22/06/2013

בר יין נפתח לפני ארבע וחצי שנים, בעיצומה של תקופת יובש בעולם המסעדנות התל-אביבי, כשכמעט אף אחד לא העיז לפתוח מקום חדש. דווקא אז קם יזם צעיר, עודד זיו (היום עודד חצבני), ופתח מקום קטנטן במיקום פנטסטי, נחלת בנימין פינת מונטיפיורי. מיד הלכנו לבדוק במה מדובר, מיד התיידדנו עם עודד, ומהר מאוד הפכנו למבקרים קבועים שם. אני חושבת שאין עוד מסעדה שבה ישבתי כל כך הרבה פעמים, ובכל זאת, מעולם לא כתבתי על המקום. זה הרגיש שלמרות המיקום הכל-כך מרכזי, בר יין הוא מקום סודי, שרק מביני עניין ומיטיבי לסת מגיעים לשם, וחשוב מאוד לשמר אותו ככזה.

אז מה כל-כך קסם לנו במקום, מלבד האוכל המשובח כמובן? מדובר במקום אינטימי מאוד, בר קטן שפונה אל פינת העבודה של המטבח, ועוד שני ברים קטנים עוד יותר שפונים אל הרחוב. בחוץ עוד כמה שולחנות, וזהו. חוץ מהתפריט הקבוע, שכבר טעמנו בו את כל המנות אין ספור פעמים, על הקיר המרוחק המשמש כלוח, רשומות כל פעם מבחר מנות משתנות, מפתיעות ומיוחדות, שמצליחות לרגש כל פעם מחדש. כיף של ממש לבוא לבר יין.

לכן היה עצוב כל-כך לקבל את הידיעה שעודד החליט למכור את המקום. חודש מאי האחרון היה חודשו האחרון של עודד בבר יין, והוקדש כולו לאירועי הפרידה. אני באופן אישי הספקתי לבוא לשם פעמיים ולא רוויתי די.

אל הנעליים הגדולות של עודד, מה זה גדולות, ענקיות, נכנסו שף עומר בן גל, שהיה השף הראשי של מסעדת לילית, ובתקופה האחרונה היה השף של השאפה בר ביפו, ויואב היינבך, שהיה טבח בבר יין לפני כשנתיים. ביום חמישי האחרון חלפתי על פני המקום, ראיתי שהוא חיי ונושם, והחלטתי שלמרות הצער הרב שעודד כבר לא שם, חייבים לבדוק אם נשאר משהו מהקסם ששכן במקום הזה, אז הגעתי לשם ביום שישי בערב כדי לבדוק.

המקום נראה אותו דבר, צוות המלצריות המקסימות נשאר כשהיה, אבל התפריט השתנה. ובכל זאת, הרגשנו שאנחנו בבית, הרגשה שלא היה קל לי להאמין שיתכן שארגיש. וכאילו כלום לא השתנה, הזמנו גם הפעם יין פרימיטיבו, אותו אחד שהזמנו תמיד, בעלות ידידותית של 89 ₪ לבקבוק. גם המחיר לא השתנה.

התחלנו עם מלנזנה אלה פרמז’נה – פולנטה, חצילים ורוטב עגבניות טריות (52 ₪). מנה קלילה ונחמדה להתחלה.

משם המשכנו לרגע של מסורת, אבל לפני כן סיפור. לבר יין היתה מנה אגדית של שקדי טלה. במקור השקדים הוגשו עם זיתים ופטריות על פרוסת לחם, וזו היתה מנה נפלאה שתמיד פינטזנו עליה. באחד הביקורים הראשונים, כשההיכרות שלנו עם עודד עוד היתה בראשיתה, שמרנו לנו את אותם שקדים לרגעי השיא של הארוחה, רק כדי לגלות שהמנה אזלה. למה לא ביקשתם שאשמור לכם, שאל עודד. בפעם הבאה שהזמנו מקום למסעדה, הדגשנו שאנחנו מבקשים שתישמר לנו מנת שקדים. מאותו ביקור, התמדנו בהזמנת מנת שקדי הטלה, והקפדנו תמיד לוודא שהיא מחכה לנו. עם השנים המנה השתנתה מספר פעמים, לעתים למורת רוחנו, ולבסוף היא הגיעה לשיאה, כאשר פרוסת הלחם נזנחה, ועל חשבונה באו עוד שקדים. אם היה לנו חשש אחד מאוד גדול כשחזרנו לבר יין אחרי שעודד הלך, זה היה שלא תחכה לנו יותר מנת שקדי טלה. אבל כנראה שעם אגדות אסור להסתבך, ובתפריט החדש של הבר יין יש מנת שקדי טלה – שקדי טלה על הפלנצ’ה עם שעועית לבנה, פורטובלו, זיתים ועגבניות (55 ₪). אז היא אחרת ממה שהכרנו, ונכון, יכלו להיות במנה הזו קצת יותר שקדים, אבל היא בהחלט שומרת על המסורת של המקום, ואחרי שאכלנו את המנה הזו כבר היה לנו ברור ללא צל של ספק שאנחנו נמשיך לפקוד את המקום כקדם.

המנה הבאה שלקחנו היתה מקרל בעישון ביתי, תפוחי אדמה, שעועית ירוקה וביצה קשה (52 ₪). עומר הרים את הראש משולחן העבודה רק כדי להגיד לנו שאנחנו עושים בחירות טובות של מנות, ונתן לנו את אחד מחיוכיו הממיסים. אז אמנם מדובר בסופו של דבר בסוג של סלט, ואת לב החסה היינו צריכים לבצוע בעצמנו, אבל זה היה מעולה.

אחד הדברים שהופכים את הישיבה על הבר בבר יין לכל כך מרתקת היא האפשרות לראות את כל שלבי ההכנה של המנות, וזה גם נותן רעיונות איזה מנות כדאי לנו להזמין. ככה ידעתי שאני חייבת לנסות מנה אחת מהמיוחדים שעל הקיר – תמנון קריספי עם פירה מזלג יווני (74 ₪). עומר נתן את אישורו שזו אחת ממנות החובה. וזה באמת היה נפלא.

ולמרות שאני לא חושבת שאי פעם אכלתי קינוח בבר יין, קשה היה שלא להתרשם ממנה שיצאה מהמטבח שוב ושוב: מילפיי דובדבנים “בר יין” (36 ₪). זה היה נהדר לסגור ככה את הערב, והשארנו לנו רשימה ארוכה של מנות שאנחנו עוד חייבים לטעום בביקורים הבאים.

בר יין – Wine Bar
נחלת בנימין 36, פינת מונטיפיורי 15
תל אביב
03-5102923
אתר הבית (אף שלא מעודכן עדיין)
פייסבוק

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה