הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 285

עוקבים: 230

החל מאוגוסט 2010

נקניקיות ופרעצל, חזיר ודאמפלינג, אלו המרכיבים המרכזיים במטבח הבווארי בו נפגשתי במינכן ובאמברג בטיול הבירה האחרון שלי. אז על איזה מנות חייבים לעשות וי בבוואריה?

24/11/2012

אחרי טיול הבירה בבלגיה (פרק א’, פרק ב’, פרק ג’, פרק ד’, פרק ה’), שוב הצטרפתי לטיול בירה בניצוחו הנפלא של שחר הרץ מ-Beer & Beyond, הפעם בגרמניה וצ’כיה. את הביקורים במבשלות בגרמניה סיכם כל-כך יפה ניימן ידידי, אז לי נשאר לספר לכם עם האוכל הבווארי. נקניקיות ופרעצל, חזיר ודאמפלינג, אלו המרכיבים המרכזיים במטבח הבווארי בו נפגשתי במינכן ובאמברג. אז קבלו אותם.

חזיר ודאמפלינג

כבר ביום הראשון בגרמניה נפגשתי עם השילוב הנפוץ ביותר במסעדות והפאבים של בוואריה – חלק כשלהו של חזיר ודאמפלינג. החלק שלקחתי בארוחה הראשונה היה מפרק הירך (Knuckle), והוא הגיע עם כדור גדול במרקם דביק של עיסת תפוחי אדמה. ועד כמה שאני מתה על תפוחי אדמה, היה לי קשה להתמודד עם הצעת ההגשה הבווארית המוזרה לתפוח אדמה. בשר החזיר שמן וכבד מאוד, וככל שהתקדם הטיול העדפתי להימנע ממנה ענקית כזאת של חזיר. המנה הגיעה עם סלט, שגם בו היתה מוזרות משלו. מלמעלה זה היה נראה כמו סלט עם חסות, מלפפונים ועגבניות, ממש כמו כל side salad שאנחנו מכירים. אבל למטה התחבא לו הטוויסט – מעיין סלט תפוחי אדמה. שוב הצעת הגשה משונה לתפוחי אדמה, אבל הפעם הפתיעה לטובה והיתה מוצלחת.

את המנה הזו אכלנו בפאב של מבשלת Spital, מבשלה שממוקמת בבית חולים ישן. לא תקראו עליה אצל ניימן, כי הוא הצטרף אלינו רק בערבו של היום הראשון.

והנה עוד דוגמה למנת חזיר שהוגשה עם דאמפלינג, ממש בערבו של אותו יום, במבשלת Paulaner Kapuziner במינכן.

נקניקיות

אני באתי לגרמניה בשביל הנקניקיות. שמעתי כל כך הרבה על הנקניקיות בגרמניה, שכבר לא יכולתי לחכות. דמיינתי את עצמי מתענגת על איזו נקניקיית דם שמנמנה, או סתם נקניקייה שמנמנה.

במבשלת Ayinger נפתח לי הדמיון כשראיתי את הנקניקיות האלו בויטרינה:

אבל בסופו של דבר, הנקניקיות שאני פגשתי בגרמניה היו די רזות:

הם אוכלים שם נקניקיות בכל ארוחה ביום, אבל מסתבר שבכל זאת יש להם נקניקייה מיוחדת לארוחת הבוקר. במבשלת Erdinger קיבלנו לאכול נקניקיית בוקר ידועה – Weisswurst, שפירושו נקניקייה לבנה (תוכלו לקרוא עליה בהרחה בויקיפדיה). בכלי יפה חיכה לנו כבר על השולחן ממרח חרדל דבש, ואז המלצרית עברה עם כלי ענק, גרסה מוגדלת של כלי החרדל, ושלפה לכל אחד נקניקייה. אחרי שחיסלתי את הראשונה כמו שהיא, ניימן הסביר לי שנהוג לקלפה מקליפתה, את הזמנתי סיבוב שני, והפעם אכלתי כמנהג הבווארים. התוצאה נראית לגמרי Food Porn.

פרעצל

פרעצל הוא סלסלת הלחם של הגרמנים, או תחליף לקערית הבייגלה בפאבים בארצנו. בכל פאב, בכל מבשלה, וגם כנראה בכל מסעדה, פרעצל תמיד יהיה שם. זה הולך טוב עם בירה, וזה גם טעים.

אם הגעתם למקום הנכון, יש סיכוי שאפילו תפגשו בנערת הפרעצל, לבושה בבגדים בוואריים מסורתיים. יש אומרים שפרעצל מנערת פרעצל יותר טעים מסתם פרעצל שמונח על השולחן. אלו הם הגברים כמובן, שאחרי שהם רואים את נערת הפרצעל, הם כבר לא באמת שמים לב לטעם שלו.

בבוואריה תוכלו אפילו להזמין מרק פרעצל, כמו זה שהזמנתי בפאב של מבשלת שניידר:

מרק כבד

ואם מרק פרעצל נשמע לכם מוזר, אז מה תגידו על מרק כבד? ומה תגידו על מרק עם שפעצלה של כבד? מרק כבד מגיע בדרך כלל עם קציצת כבד. מרק עם שפעצלה של כבד מגיע עם פסים דקים של כבד קצוץ, במראה של ביסלי פלאפל. נשמע מוזר? אבל זה טעים לאללה.

Liver spaetzle soup with fresh majoran

בגרמנית – Leberspazlesuppe

קינוח – שגעון הקיסר Kaiserschmarrn

בהמלצתו של ניימן, ריטה ואני חלקנו קינוח במבשלת Weihenstephan.

Homemade Kaiserschmarrn, cut-off and sugared pancake with apple compote

כלומר חתיכות פנקייק מסוכרות לצד רסק תפוחי עץ. חיכינו נצח עד שהקינוח נחת על שולחננו, כי זו מנה שלוקח לפחות 20 דקות להכינה, אבל בסוף גילינו שההמתנה השתלמה, וזה היה נפלא. ניימן היה מרוצה שהצליח להמליץ על מנה מוצלחת ללא סוגרת ת’פה…

בירה

אמנם פה היא חיכתה בסבלנות לסוף, כי בסדר החשיבויות של הבלוג הזה, בירה פחות חשובה מאוכל, אבל בגרמניה, וכך גם בצ’כיה, עליה תקראו בפוסט הבא, בכל פאב או מסעדה, לא מזמינים לאכול לפני שמקבלים את הסבב הראשון של הבירה, ולא מתחילים לאכול לפני שמחסלים איזה שניים שלושה סבבים של בירה. בירה במגף לא זכיתי לשתות שם, אבל בצ’כיה שתינו בירה מג’ירף, וגם עשינו אמבטיה בבירה, אבל על כך ועוד בפוסט הבא. יש למה לחכות.

בירה בטעם נקניקיות

בין הפאבים בהם הסתובבנו, הגענו לפאב שמגיש בירות מעושנות בלבד. אפילו שם מצחיק היה לו – שלנקרלה Schlenkerla. תארו לכם כמה מצחיק להגיד שלנקרלה לאגר (תנסו להגיד את זה שלוש פעמים ברציפות). הטעם של הבירות האלו היה משונה וקשה לשתייה, והבחורים קבעו כי לבירה יש טעם של נקניקיה. ולמה אני מספרת לכם את זה? כי זה גם זה קשור לפוסט הבא.

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

עלה גפן – מסעדת שף אותנטית בדרך לצפון

ביום הראשון של ראש השנה החלטנו לצאת קצת מתל אביב. נסענו לאורך חופי הים התיכון המקסימים, עצרנו בחוף עתלית והגענו עד לחוף בצת. מתישהו התחלנו לפתח רעב קל, אבל לא רצינו לתת לזה להוציא אותנו מהשלווה שהשרה עלינו הים. ובכל זאת,...

תגובות

פורסם לפני 3 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה