היש צוהלת? (מסכות קורונה)

מה הקשר בין שיר הילדים העליז לפורים: "היש צוהלת ושמחה כמוני מסיכה" לבין העלאת תעריף הקנס על אי- עטיית מסיכה, לבין כותבת הבלוג, מירב, הכל בתוך הפוסט כמובן

מאז שפרצה הקורונה לחיינו, הרבה דברים השתנו. אחד מהם, שאני לא חושבת שהוא תופעת לוואי של המחלה, אם כי אינני יודעת בוודאות, הוא שהתחלתי לכתוב את הפוסטים לבלוג ממש ברגע האחרון, ולא כדרכי בעבר, מבעוד מועד. היום, כפי הנראה שברתי את השיאים של עצמי, ואני מקווה שכתיבתו תסתיים לפני שעת הפרסום היעודה, ואני עושה את מיטב מאמצי לשם כך, כמעט כמו ממשלת הוד- מלכותו בשעתה.

עוד תופעה שהביאה איתה הקורונה, אם אתם זוכרים, זה שהנכדה שלי, יחד עם הוריה לשמחתי, בילתה כאן את החודשיים של ימי הסגר. השיר הכמעט אחרון שלמדה בגן הילדים התל-אביבי שלה, לפני שהפך לגן ב"זום", גן ב"קפסולה" ,גן בהפרדה, וגן באני לא יודעת מה עוד, היה :"היש צוהלת ושמחה, כמוני מסכה". השיר כמובן דיבר על מסיכת הפורים, ונשאר אצלנו יחד איתם, כמעט עד לחג השבועות, כי הגננות עשו עבודה טובה, והוא "ישב טוב". לכן גם בערב פסח, ביום העצמאות, ואולי גם לחגיגות סיום הרמדאן, אני כבר לא זוכרת, הוא היה אחד השירים שכיכבו בבית, גם כשהגננת שאלה ב"זום" "איזה שיר נשיר היום?"

באחד הימים כשהקטנה לא כל- כך הבינה "מה נשתנה?" וכל כך הרבה נשתנה בעולמה, ובעולמנו, זוג סבים מתבגרים (אנחנו), דוד צעיר ואולי גם ההורים רקדו על ה"דק" לקול נגינתו של השיר מאחד המכשירים הניידים, ולא פספסנו אף תנועה מההמחזה, כדי לנסות להצחיק אותה, או לפחות להסיח את דעתה, או את דעתנו.

סיבה נוספת לפופולריות של השיר, היא כמובן מפעל המסכות המאולתר שקם לו באחת בסלון הבית, שהפך אותי, מירב התופרת הקטנה, למרכז רווח, מפעל חיוני, ועמוד התווך של פרנסת המשפחה, לפחות עד שהלקוחות שבו לפקוד לאט לאט את משרדו של אישי, זאב. מפעל המסכות הוא ללא ספק עוד אחד מהדברים שהקורונה הכניסה לחיינו.

91886639_10223041279326869_181020493430652928_o_768x1024

אז עכשיו אתם כבר מבינים שיש לי "מוצדק" לעובדה שאני כותבת היום את הפוסט בדקה התשעים, אפילו שזה מושג מתחום הכדורגל, ואולי עדיף היה שיעטה אף הוא מסכה גדולה על פניו, כמו שהוא נראה ונשמע בתקופה האחרונה.

אז מה ה"מוצדק" שלי?  הבוקר, שבתי לתפור מסכות. מחלקת את זמן העבודה שלי בין מוצרי התינוקות הוורדרדים שמשמחים אותי, ומסכות הקורונה, שמפרנסות אותי. תוך ידיעה שהפוסט שהתחלתי בשבת מחכה לי על מסך המחשב, וכל רגע שאני תופרת רק מרחיק את סיום כתיבתו ממני. גם עכשיו, כשאני בכל זאת כותבת, כי יש לי "לימיט" עשרות מסכות פוטנציאליות חומקות ממני, ומגבירות את עומס העבודה של מחר ומחרתיים.

לא אגיד בהתנשאות צדקנית ש"כבר נמאס לי לתפור מסכות". להפך, אני יכולה להגיד ש"אני כבר יכולה לתפור מסכות מתוך שינה", וגם זו לא תהיה הגזמה, היו ימים שבאמת כמעט נרדמתי על המכונה מרוב עבודה, מהצורך הדחוף במסכות הבד שיצילו אותנו מכל צרה ומצוקה. למען האמת, כבר כל-כך התמקצעתי, שזה ידע שחבל לא להמשיך ולפתח אותו, או ליהנות מפרותיו, ואני באמת נהנית מכל מסיכה ומסיכה. אני לא אגיד לכם כמה מסכות בדיוק תפרתי, לא משיקולי מס- הכנסה או החזריו, שגם זה נושא שאין מסיכה שתצליח להסתיר היום את הבושה לגביו. אני מתחייבת לכם שלא היתה מסיכה שתפרתי, שלא נרשמה בפנקס החשבוניות/קבלות שלי כדת וכדין. פרק הזמן והאתנחתא שהיתה בין הגל הראשון, לגל הלא ברור שמעורר עכשיו שוב את הצורך ואת ההכרח לעטות מסכות, נתן לי מנוחה טובה ואני מתייצבת שוב ומתחילה לתפור. באמת, מי צריך עורכי -דין וטייסים? תפירה מסתבר היא מקצוע העתיד (או לפחות ההווה).

אז מה בכל זאת רציתי לכתוב על המסכות? ואל תגידו שאני מנסה לייצר או להגביר לעצמי את קהל הלקוחות. את זה עושות התקנות החדשות עם העלאת הקנס על אי -עטית מסכה.

IMG-20200524-WA0024_576x1024

כשהייתי ילדה, ההורים שלי היו מאיימים עלי מידי פעם שאם לא אוכל, יבוא שוטר. פעם אחת, נסענו לחיפה עם אחד הרכבים שאבי אלתר משאריות פח וחוט ברזל, ובאופן לא מפתיע היתה תקלה ברכב, ונתקענו לקראת חושך במרכז "הדר. אבא יצא לטפל במנוע, ואני שאלתי מפוחדת את אמא: "מה יהיה?" היא ענתה לי בבטחה:  "אם לא נצליח להסתדר לבד, בסוף יבוא שוטר, ויעזור לנו" אני לא זוכרת איך הסתיימה אז הסאגה, ואם היה זה האלטרנטור, או הקרבורטור, אבל אני זוכרת שבמהלך הדרך הביתה אמרתי להוריי שהם צריכים להחליט אם השוטר הוא איש טוב או איש רע. אני גם לא זוכרת מה היתה תשובתם, אני רק יודעת שמאז אף שוטר דמיוני לא הוזמן לשולחן ארוחת- הערב שלי.

אז בתקופה הקצרה שבין גל לגל, כשלא תפרתי מסכות, היתה לי שהות קצרה להתבונן על ענייני מסכות ולעסוק במחקר  סוציולוגי מאולתר ב"נימוסי מסכות", כמעט כמו במערכון ההוא של ה"גשש", על :" מי צריך להקדים ולומר שלום?" ולנסח לי מספר תובנות.

הכלל החדש אומר, אם אתה בא אל מישהו הביתה, אתה מבצע את הכניסה על פי הפרוטוקול. לא רק כי עשוי להיות שוטר במרחב הפתוח שבין האוטו שלך ליעד, שעשוי לדרוש ממך תשלום על אי- קיום ההוראות, אלא כי לא ידוע לך מה מידת ההחמרה שם בפנים. אז אתה שואל בדרך כלל מתוך כיבוד המארח או לשם הנימוס: "צריך להיות עם מסיכה?" ורואה על פי המצב בפנים אם אפשר להסיר אותה, ובדרך כלל מסיר.

בחנויות ובתי עסק, הכלל ברור אף הוא. אם המוכר עם מסיכה, כפי שהוא מחויב על פי חוק, גם אתה עוטה מסכה, אם הוא לא, גם אתה לא. אם הוא מתעקש, אתה עוטה.

ומה לגבי בתי -קפה ומסעדות? השבוע יצאנו לראשונה לבית קפה מאז פרצה הקורונה . האמת, התרגשתי מאוד, אפילו הרגשתי שהנה השפיות חוזרת לחיינו. זה כמובן היה רגע לפני שהקורונה החליטה לחזור שוב. על פי הנוהל, מהאוטו, עד לפתח בית- הקפה עטינו מסכות. השלט מאיר העיניים בעמדת הכניסה רק חיזק לי את ההבנה שאנחנו נוהגים על-פי הכללים. אחרי שמדדו לנו את החום והתיישבנו במקום אליו הובלנו על ידי המארחת, נוכחתי בתופעה מעניינת, שאני מניחה שכל אחד מכם שהגיע לבית-קפה, ולא משנה היכן בארץ, נתקל באותה תופעה ממש. בין רגע אף אחד מהלקוחות מאלו שעמדו יפה בתור עם מסכות, נשאר ללא מסיכה. המלצרים לעומתם הם היחידים שכן עוטים מסכות, אבל אף אחד מהם לא מכסה את אפו. הגיוני, הרי אי אפשר גם לשאת מגשים מלאים, וגם לא לנשום.

אז עכשיו, כשהעלו לנו את הקנס על אי -עטית מסכה בפרהסיה, אני לא יודעת איך יעזרו התקנות החדשות למניעת הקורונה. אני רק יודעת ששוב יש התעוררות בשוק המסכות, ושוב אני מאיצה את קצב התפירה, שלרגע לא הופסקה.  והנה, הבלוג שלי "בדים מדברים-הבלוג" שקיבל את שמו מתוך מחשבה שאולי יקדם את עסקי התפירה שלי, מפרסם קבל עם ועדה, חזרתי לתפור מסכות.

היש צוהלת ושמחה כמוני מסכה, חה חה?

IMG-20200525-WA0043_576x1024

מסתבר, שיש מחיר לכתיבה ברגע האחרון….כל התמונות שרציתי להעלות לא עלו בשל בעיה טכנית. מזל שיש כמה תמונות שמורות בקבצי התמונות, שמשרתות אותי גם כאן. אני מקווה שאצליח לתקן בהמשך הערב

1meyrav2
מירב מנהלל, בה נולדתי לפני כ -60 שנה , ובה אני מתגוררת היום עם משפחתי. משלבת בכתיבתי זיכרונות תובנות וסיפורים , מהווה ומהעבר האישי והפרטי, כמו גם הכללי ציבורי. מנסה לרקום בדברי, כמו בבדי צירופים מיוחדים, ושמו של הבלוג, נגזר משם מותג העיצוב שלי המוכר כ"בדים מדברים". לצד העיצוב והכתיבה עוסקת בהוראה תומכת ומתקנת דרך הכנה לבגרות במקצועות ההיסטוריה, התנ"ך והאזרחות.