הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מאוגוסט 2010

תגידו מה שתגידו על אייל שני, אבל פורט סעיד זה לא רק מקום מדליק, עם האווירה הנכונה, הקהל הנכון ואוכל מעולה ומפתיע, אלא שגם המנות נדיבות ובמחיר שפוי. אכלנו עד שהתפוצצנו ואפילו קיבלנו עודף ממאה לאדם.

21/09/2012

ליד בית הכנסת הגדול שבאלנבי, ברח’ הר סיני, איפה שהיה משכנו הקודם של “התדר” (שמתחבא היום בהרצל 4 פינת רוטשילד 7, מאחורי המכון הצרפתי, אבל ההיפסטרים יודעים למצוא אותו), וממש בשכנות לפאב האהוב עלי “שישקו“, נפתח החודש “פורט סעיד“. את המקום פתחו אנשי “התדר” בשיתוף פעולה עם אייל שני ושחר סגל. חותמו של אייל שני ניכר בשמות המנות בתפריט (למשל: כרוב סגול תינוק בן חצי שנה צלוי בשלמותו במיציו).

מומלץ לבוא מוקדם אם רוצים לתפוס שולחן (או ספסל ציבורי). אנחנו הגענו בשמונה וחצי, והפייה תפסה את השולחן האחרון הפנוי בחוץ. והיה נראה נכון לשבת בחוץ, עם המולה נעימה של צעירים, חלקם היפסטרים.

באנו מורעבות, כמו תמיד, ולכן התחלנו ישר מהבשר. לקחנו כבד של תרנגולת ותפוח אדמה מוזהבים במחבת אלומיניום בלי לחם (38 ₪), מנה שרשומה תחת החלק בתפריט שקרוי היסודות.

כשסיימנו את המנה נשאר רק לנגב את הרוטב הנהדר מהצלחת, אבל עם מה? המנה הגיע בלי לחם… אז הזמנו שושנת חלה (8 ₪). היא הגיעה בשקית נייר חומה, קרע מכוורת של שושני חלה, שספגו בהנאה משאירות המנה הקודמת. רק בהמשך הערב הבנו שלא בכדי ציינו במנה הזו שהיא בלי לחם, כאשר כל המנות האחרות הגיעו עם לחם. ארוחת הלחם הזו מילאה אותנו מאוד, אבל אנחנו מאוד אוהבים לחם, וזה חימם את ליבנו.

אז באותו שלב שעוד לא ידענו שמכאן נמשיך עם הלחם עד הסוף, הזמנו סלט לחם. קרעי לחם עטופים בעגבניות, שמן זית, פלפלים חריפים, בצלים ועשבים שוטים נחים על יוגורט (38 ₪), גם הוא מהיסודות. הקרעים הם מאותה חלה ממקודם, ספוגים במיצים של הסלט הנהדר, שמזכיר בעושר הטעמים שלו סלט של מסעדת פועלים של פעם. חיסלנו אותו בלי להתבלבל.

המשכנו למטיאס, ביצה קשה, קרם פרש, חצי בצל וחלה (36 ₪), מהחלק בתפריט שנקרא אוכל קטן קרוב לאלכוהול. אני אומנם נמנעתי מאלכוהול באותו יום, אבל אני יכולה להבטיח לכם שקטן זה לא היה. היו שם שתי פרוסות נדיבות של מטיאס מעולה, וגם המנה הזו הרגישה כמו במסעדת פועלים משודרגת. ערמנו לנו על קרע של חלה: קרם פרש, ביצה קשה, חתיכה של בצל ירוק ומעל כל זה מטיאס נהדר, וליקקנו את האצבעות. ממש ארוחה של בנאים.

התלבטנו איך להמשיך משם, ובסוף הסכמנו על מסבחה שעועית לימה עטופה בשמן זית, שחלות עגבניות ופלפל חריף (28 ₪), עוד מנה מהיסודות. אני לא הכרתי את הלימה הזו, והיא התגלתה לי כשעועית לבנה גדולה. והמסבחה הזו, שלא היה בה לא חומוס טחון ולא חומוסים שלמים, היתה עשויה משילוב נפלא של שעועיות שלמות ומחית של שעועית, וזה היה יותר טעים מהדבר האמיתי. אבל בעוד שהצלחנו להסתדר עם הפלפלים החריפים, ברבים, שהיו בסלט הלחם, הפלפל החריף, ביחיד, שהיה במסבחה שעועית, שבר אותנו. זה היה חריף אש, ונאלצנו לאכול מסביב לו, ולוותר בצער רב על האפשרות לסיים את המנה. גם המנה הזו הגיעה עם חלה לצידה, והחלה הזו הצילה אותנו מעלייה באש הגיהינום. גם כשסיימנו את המנה (כמעט), לא באמת הבנו מהן שחלות עגבניות.

נורא רציתי לטעום עוד מנה, אבל החלטנו לנוח קצת לפני שנקבל החלטה. זה היה צעד נבון, מכיוון שאחרי דקות סבורות היה נדמה שגם לקינוח לא נשאר בנו מקום. אבל מאחר וידוע שלקינוח יש קיבה נפרדת, העזנו להזמין עוד מנה של לחם, והפעם מפינת ה-אוכל מתוק לקחנו פרץ’ טוסט, קרם פרש, ריבת אפרסקים (24 ₪). טוב, לא ציפינו למנה כזאת ענקית כמו זו שקיבלנו. היו שם שתי פרוסות ענק של חלה מתוקה, שלפי הפייה, שהיא מבינת דבר או שניים בענייני קינוחים, היו מושרות היטב בשמנת מתוקה. זה היה כל כך רך ומתוק ונמס בפה, גן עדן של טעמים. אבל כמה לחם אפשר לאכול בארוחה אחת??? בצער שלא יתואר נאלצנו לפרוש מהמקום כשאנחנו משאירות על השולחן פרוסה שלמה, ממש חצי מנה. מחשבה מטרידה ללא ספק, להשאיר ככה אוכל נהדר על השולחן, ביודענו שיש אנשים רעבים באפריקה.

כשהגענו היה מלא, כשהלכנו משם היה מפוצץ, ובכל זאת, השולחן שישבנו בו בחוץ הרגיש בין כולם, אבל בכל זאת בפרטיות. ככה זה כנראה כשמתכננים נכון מקום.

גם המקום בפנים מרשים, יש בר חמוד שעליו פזורים ירקות וחלות, כנהוג במקומות אחרים של אייל שני (כמו ב”סלון” וגם ב”מזנון“).

וממול לבר תקליטייה, קיר שלם עם מדפים של תקליטי ויניל ישנים, וביניהם גם עגבניות ובצלים. ואם יש לכם בבית תקליטים ישנים שמחפשים בית חדש, תביאו לפורט סעיד, כי הם קונים תקליטים משומשים. הם מחפשים גם טבחים, אז אם יש לכם כאלו בבית ואתם לא יודעים איך להיפטר מהם, אתם יכולים להביא גם אותם, אולי גם מזה יצאו לכם כמה פרוטות.

פורט סעיד
הר סיני 5, ליד בית הכנסת הגדול
תל אביב
03-6207436

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה