הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 307

החל מאוגוסט 2010

לאכול, לשתות ולרקוד כאילו אין מחר, ככה זה בראצ’ה, מסעדה גרוזינית נהדרת בירושלים, עם אוירה ביתית גרוזינית מחד וחגיגה במשתה מטרוף מאידך.

16/08/2012

ראצ’ה היא מסעדה גרוזינית כשרה בירושלים, הקרויה על שם חבל ארץ בגרוזיה, משם באה המשפחה של לילי וישראל, שני אחים מקסימים שפתחו את המסעדה הזו, בלי שום רקע במסעדנות. לילי, כפי שהיא הזכירה לא פעם לאורך הארוחה, בכלל עבדה קודם לכן בדואר. כשנכסנו למקום, מיד קיבלנו את ההרגשה שנכנסנו לסלון של בית, עם שטיחים קווקזים פרוסים על הרצפות, רהיטים ביתיים, כלי הגשה פרחוניים מהממים ותמונות משפחתיות על הקירות. אבל המקום הזה, שהיום הוא מסעדה שמרגישה כמו בית, היה קודם לכן מפעל לניירות, ששירת את מערכות העיתונים באזור. מדובר במבנה עתיק מתקופת המנדט הבריטי, שעבר לא מכבר שריפה גדולה, וישראל במו ידיו שיפץ את המקום והפך אותו למה שהוא היום, סלון חם ומזמין, שמתקיימות בו ארוחות שחיתות מטורפות, שנמשכות בממוצע לא פחות מארבע שעות. בשביל האוטנטיות, הוא שמר על שני קירות חרוכים מהשריפה.

הארוחה נפתחת במגוון מעניין של סלטים גרוזינים. המשותף לכל הסלטים, ומה שנותן להם את טעמם היחודי, הוא שבכולם יש אגוזים. למנות שמות גרוזינים כמו צ’אנחי, קינדזמרי, אצ’צ’לי ופטריג’אני. היו שם סלק, שעועית, גרסה גרוזינית למטבוחה וגם חצילים, אבל הסלט שלי באופן אישי היה הכי טעים הוא סלט העוף (קינדזמרי עוף – רצועות חזה עוף ברוטב אגוזים טחונים). הסלטים הוגשו בלווית לחם גרוזיני שנקרא שוטיס פורי.

אחרי הסלטים מגיעים המאפים. המאפים הם גולת הכותרת של המטבח הגרוזיני, אבל כאן נכונה לנו מעט אכזבה. כי המאפים הגרוזינים המרגשים ביותר הם אלו שממולאים בגבינות (כמו אלו שאכלתי בדדה), אבל ראצ’ה היא מסעדה כשרה, ולכן המאפים כאן ממולאים בבשר. ולא שזה לא טעים, זה היה מעולה, אבל לא כמו מאפי הגבינה הגרוזיניים. אנחנו קיבלנו בליני, חינקאלי וחצ’פורי.

כשכבר היינו מאוד מלאים הגיעו המנות העיקריות. היה שם צ’אנחי – שכבות כבש עם תפו”א, חצילים, עגבניות ועשבי תיבול, והיה גם סליאנקה – הגולש של הגרוזינים, שאותו אהבתי יותר. לצידם הוגש גם אורז, והרעיון הוא לכסות את האורז בתבשילים, שזה שילוב מנצח.

את הארוחה ליווה יין ישראלי. ולמה לא יין גרוזיני, אתם שואלים? אז גם אני שאלתי. כי המסעדה כשרה, וליינות הגרוזינים אין הכשר. ובכל זאת לילי הבטיחה שהם פועלים להכניס יין גרוזיני כשר למסעדה בקרוב. ולמה בכלל אני מדברת על היין? כי ליין יש תפקיד מאוד מרכזי במשתה הגרוזיני הזה. בשלב של הארוחה שבו כל הסועדים כבר שיכורים מספיק, מתחיל טקס שלם של ברכות, טקס הטמנדה, שנפתח בראש השולחן. מי שמצא את עצמו ישוב בראש השולחן מקבל קרן אייל ענקית (שופר), שמכילה לא פחות מ-1.7 ליטר יין (שזה קצת יותר משני בקבוקים). בעודו מחזיק את השופר, הוא נושא ברכה למי שבא לו: למישהו בקבוצה, לקבוצה כולה, למארחים או לכל מי שעולה על רוחו. אז הוא מעביר את השופר למישהו אחר בשולחן שמעוניין לשאת ברכה, וכך השופר עובר מיד ליד וממברך למברך, אבל אף אחד אינו רשאי ללגום מהיין. כשתם סבב הברכות, השופר חוזר לראש השולחן, ואז מוטל על היושב בראש לשתות את כל תכולת השופר. בקבוצה שלנו לילי חסה על הבחור שנפל עליו לשבת בראש השולחן (עודד), והיא הגישה לידיו שופר קטן יותר מזכוכית, שהכיל כמות של כבקבוק יין אחד בלבד. ואחרי שהוא שתה את כל התכולה ללא כל בעיה, הוא המשיך משם ללוויה. סיפור אמיתי, אני נשבעת.

את כל המשתה הזה ליוותה מוזיקה גרוזינית, בהתחלה מוקלטת ואח”כ חיה. בימי רביעי יש במקום באופן קבוע הופעה חיה של מיקי מירלי, ואנחנו זכינו לקבל אותו ספיישל ביום שלישי. הוא שר לנו ופיזז עם לילי בעוד חברו מתופף, ואליו הצטרפו עוד ועוד אנשים מהשולחן, שרקדו בטירוף לצלילי השיר “גם אני רוצה להיות גרוזיני”.

רגע לפני שהלכנו עוד הספקנו לטעום ממתקים גרוזיניים, אבל הצטערתי לגלות שאחרי שלילי סיפרה לנו על הצ’ורצ’חלה שחיכיתי לו כל הארוחה (אגוזי לוז מצופים ברפרפת יינות ומבחר קונפיטורות ביתייות) הוא דווקא נעדר מהצלחת. ובכל זאת, מה שקיבלנו היה מאפים, וזה היה טעים, עד שממש היה צריך לגרור אותי משם, כי כבר כולם היו על האוטובוס, ואני המשכתי לבלוס.

חשוב להדגיש שמסעדת ראצ’ה חורטת על דגלה שהיא מגישה מנות ללא גלוטן, למען חולי צליאק, ואני חושבת שזו עוד סיבה מצויינת ללכת לשם, כי לצערנו עדיין אין מספיק מסעדות שרגישות לנושא.

המקום מושלם לאירועי חברה המוניים, ומבטיח חוויית משתה מלהיבה על-פי כל כללי הטקס הגרוזיני המסורתי, שנחתם בשיא הערב בטקס הטמנדה, שמחזק את תחושת השייכות והקרבה של המשתתפים בו.

ולסיום, הפעם אני חורגת ממנהגי, ולמרות שאין סיכוי שאנסה את זה בעצמי, לטובת הבשלנים שבין קוראי (אני מניחה שרובם, זו אני שיוצאת דופן), קבלו מתכון מאמא של לילי וישראל, הלא היא תינה שימשלשוילי:

פרקילוביו – קדרת בשר בשעועית ירוקה
מרכיבים (ל-8 מנות):
4 ק”ג שעועית ירוקה
3 ק”ג בשר שריר
1 ק”ג פלדה כבש חתוך לקוביות
2 בצלים קצוצים
5 שיני שום
צרור כוסברה גדול קצוץ דק
מלח, פלפל שאטה

אופן ההכנה:
מבשלים במים את שעועית עד לריכוך.
מבשלים בנפרד את בשר הבקר והכבש במים עם מעט מלח, למשך שעתיים בסיר פתוח
עד לריכוך הבשר (כמות הנוזלים צריכה להצטמצם עד לכשליש).
מאחדים את השעועית המסוננת והבשר עם שארית הנוזל, מוסיפים את הבצל, שום והכוסברה
ומתבלים במלח ובפלפל שאטה לפי הטעם.
מבשלים כשעה והתבשיל מוכן.

ראצ’ה
החבצלת 6
ירושלים
057-9428666
אתר הבית

הזנב – (אני משאילה באופן חד פעמי את רעיון השוונץ של הגרגרנית): אם אתם כבר בירושלים, לבד או בקבוצה, דעו לכם שיש מיזם חדש ומרגש שנקרא יאללה באסטה: יאללה באסטה הקימה אתרי אינטרנט עם מלא תוכן ומידע על השווקים המובילים והמוכרים בישראל, ביניהם: שוק מחנה יהודה, שוק העיר העתיקה, שוק הכרמל, שוק לוינסקי, שוק הפשפשים, שוק נמל תל אביב, ושוק נצרת העתיקה, ובקרוב יעלה לאוויר אתר השוק של עכו. בנוסף, יאללה באסטה פיתחה רעיון מבריק: כרטיסי טעימות לבודדים וקבוצות קטנות המגיעים אל השווקים השונים ומעוניינים לחוות בצורה העשירה ביותר את הטעמים, הריחות והאווירה הייחודית באותו השוק. כרטיסי הטעימות של יאללה באסטה פועלים בשוק מחנה יהודה בירושלים, השוק בעיר העתיקה בירושלים ושוק לוינסקי בתל אביב, ובשבועות הקרובים יעלו כרטיסי טעימות נוספים לשוק נצרת, שוק עכו ושוק הכרמל בתל אביב. הכרטיס עולה 10 ₪ ל-10 טעימות, ויש אומרים שהטעימות יכולות בשקט למלא בטנם של שני אנשים.

* גילוי נאות – הביקור נעשה במסגרת סיור יח”צ

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה