הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 304

החל מאוגוסט 2010

טיול קולינארי בברצלונה, לא יומן מסע, אבל בכל זאת כמה המלצות חמות לחובבי הקולינאריה, עם הטאפאס בר הכי מגניב בעיר, כמה מנות בלתי נשכחות, ולא פחות מארבעה שווקים של אוכל. את כל זה מומלץ לשטוף עם סנגריה טובה או בירה ספרדית.

12/06/2012

מנות קלאסיות

אל ברצלונה נסעו שתי בחורות, האחת חובבת הרפתקאות קולינאריות אתגריות, והשנייה שמעדיפה לאכול דברים שהיא מכירה. בערב הראשון היא הפתיעה אותי ואת עצמה, והעיזה לטעום שלוש מנות שלא טעמה מימיה. היא הרגישה איתן בנוח, ולכן דבקה בהן עד סוף הטיול, ולא הסכימה אפילו לטעום משום מנה שהזמנתי. מדובר בשלוש מנות קלאסיות שאפשר למצוא בכל טאפאס בר או מסעדה ספרדית, ואי אפשר להתחיל את הטיול בברצלונה בלעדיהן (אבל מבחינתי הן מספיקות להתחלה בלבד):

Pan con Tomate – לחם עם עגבניות

מדובר פשוט בטוסטים שעליהם רסק עגבניות. זו המנה הכי בסיסית שיש, וגם לא מרגשת במיוחד, אבל בדרך כלל לא יכולה לאכזב. כמו מנות אחרות, מסתבר שיש המון דרכים לכתוב את זה, גם בספרדית, וכנראה גם בתלות בעד כמה מנסים להקל או להקשות על התיירים, אבל קל למצוא את המנה בכל תפריט.

Patatas Bravas – תפוחי אדמה אמיצים, סליחה, צלויים

מנה שכבר נהייתה די מוכרת גם כאן בישראל. קוביות תפוחי אדמה צלויות, זה כל הסיפור. גם את השם של המנה הזו כבר מצאתי בשמות מגוונים, אבל השיא היה האינגלוז המעניין של השם ל-“Brave” Potatoes – תפוחי אדמה אמיצים… (נשמעת כמו מנה משלימה לביצים המפוחדות שפגשתי בבלגיה).

Spanish Omelette – חביתה ספרדית

חביתה תפוחה, נראית כמו פשטידה, שמלבד ביצים, המרכיבים הבולטים בה הם תפוחי אדמה ובצל. מאוד טעים, במיוחד לחובבת תפוחי אדמה כמוני.

שווקי אוכל

למרות שזה היה הכי לא טיול קולינארי, הצלחנו להגיע לשיא מרשים בכמות שווקי אוכל לעיר אחת, ואף שזה לא ממש תוכנן כך, ביקרנו בלא פחות מארבעה שווקי אוכל. למזלי הגדול, שותפתי הלא קולינארית היא צלמת חובבת שמאוד חובבת צילום מכל סוג שהוא, והיא הצטרפה בשמחה לכל השווקים, וצילמה שם לא פחות ממני (על מי אני עובדת, היא צילמה שם פי 3 ממני).

שוק לה-בוקרייה Mercat de la Boqueria

על השוק הזה בנו לי הררי ציפיות. זה שוק האוכל המרשים ביותר באירופה, כך אמרו לי, וכך גם כתוב בכל מדריכי המטיילים, ובאתי מוכנה לחוויה חדשה. אבל מסתבר שאם כבר ראיתם שוק או שניים באירופה, יש סיכוי שנכונה לכם מעט אכזבה. זה לא שהוא לא מרשים, אבל הוא לא עולה בעיני בשום דבר על השוק בבדופשט (בו ביקרתי פעמיים: כאן וכאן) ועל זה המקסים בפירנצה (כאן). גם בלונדון מצאתי כמה שווקי אוכל מדהימים (כאן וכאן), ואפילו באיסטנבול מצאתי שניים. אז אחרי סיבוב אירופאי לא קטן בשווקי אוכל, סף הריגוש שלי כנראה עלה.

ובכל זאת, הצלחתי למצוא לא מעט דברים מעניינים שם, ובלי להכביר יותר מדי במילים, קבלו טעימה:

ביצים

בשר, שלא פעם נעץ בנו מבט מאיים

דגים ופירות ים, וגם הרבה צדפות

ירקות (מישהו יודע אולי מה זה Yuco?)

מיצים ופירות, שהמראה שלהם הרבה יותר מוצלח מטעמם, אבל הוא ללא ספק מוכר

ממתקים

מסעדת שוק

ברחבי השוק פזורות מסעדות שוק רבות. אין לי דרך להמליץ על איזו מסעדה בשוק הכי כדאי ללכת. לא קראתי המלצות ברורות, ופשוט הלכתי על זו שנקרתה בדרכי. לא הייתי אומרת “לכו לזו שיש בה הרבה אנשים” כי בכולן יש הרבה אנשים, כולם תיירים, ובכולן בשעה מסויימת יהיה תור. בכולן מדובר בבר ארוך, והתפריט כתוב על הלוח.

הזמנתי מיקס פירות ים. המלצר אמר שזה זוגי ואני אמרתי שאני לוקחת את זה לבד. שאלתי כמה? ענה 12.5. אמרתי, יאללה, בסדר, ניקח. קיבלתי מנה ענקית, עם שני סוגי דגים, סרטן, שרימפס, קלמארי וגם כמה סוגים של צדפות. לא מעט עבודת פיצוח חיכתה לי שם, אבל זה היה שווה. המנה היתה טעימה, במיוחד הסרטן. אבל החשבון היה מפתיע, כשפתאום חוייבתי על 25 יורו, כי המלצר, למרות שאמרתי לו שאוכל את זה לבד, אמר לי מחיר לאדם ולא מחיר למנה. ראו הוזהרתם.

Barcentral
Mercat de la Boqueria

שוק סנטה קטרינה Mercat de Santa Caterina

לה בוקריה הוא שוק מאוד מתוייר, אבל בכל זאת השוק המרשים ביותר בעיר, ואסור לוותר עליו. סנטה קטרינה, שבמקרה היה ממש ליד המלון שלנו, הוא שוק מקומי יותר, קטן יותר, נקי יותר, קצת נותן הרגשה של בית מרקחת. האלמנט המרשים ביותר בשוק הוא דווקא הגג שלו, שמופיע בכל ספרי המטיילים.

ובכל זאת, שני דוכנים בשוק הרשימו אותי במיוחד. באחד היה מבחר בלתי נתפס של סוגי עגבניות שונים ומשונים. בתמונה שלפניכם בחרתי רק דוגמית מכל המגוון. אז בפעם הבאה שתרצו לזרוק על מישהו עגבניות, אתם יודעים לאן צריך ללכת.

הדוכן המרשים השני כלל מגוון מעניין של פטריות, מגוון שלא היה מבייש את יער הפייות. ולמרות שלא היו שם פטריות עם כיפה אדומה ונקודות לבנות, היה נראה שתכף יצא מתחת לאחת מהן גמד קטן (ותודו שעדיף גמד קטן על תולעת גדולה).

שוק סנט אנטוני Mercat Sant Antoni

על השוק הזה כבר הייתי מוכנה לוותר, כי קראתי שהוא עבר מקום לרגל שיפוצים, ולא היה לי כוח לחפש לאן. אבל במקרה כבר היינו בשכונה, והשלטים כיוונו אותנו לשוק, אז איך יכולנו לסרב? הגענו למבנה עתיק מרשים ביופיו, ואי אפשר היה לפספס שהוא בשיפוצים. מיד הצטערתי שלו זכינו לראות אותו מבפנים. שאלנו מישהו לאן השוק עבר, וזה הצביע על מבנה ארעי ארוך ממול. בכניסה התבשרנו שלא נוכל להיכנס לשוק בבגדי-ים. נו מזל שהשארנו אותם בישראל. אם לה בוקריה זה השוק של התיירים וסנטה קטרינה זה שוק בית מרקחת של המקומיים, סנט אנטוני זה השוק של הזקנות. הן באות לשם עם העגלות שלהן לעשות קניות.

Col·Lectiu d’Artesans de l’Alimentació

על השוק הבא קראתי באחד הספרים – שוק מצרכים ואוכל, בימים ו’ ושבת הראשונים של כל חודש, ב-Placa del Pi. בצירוף מקרים שכזה, במקרה היינו בברצלונה בסוף השבוע הראשון של החודש, וחשבתי לחפש את זה, אבל אחרי כל כך הרבה שווקים, כבר קצת איבדתי את הסבלנות. אבל בכיכר ליד היה שוק אומנות שהשותפה חיפשה, ובלי להתכוון בכלל, פתאום מצאנו את עצמנו בשוק הזה. להבדיל משלושת השווקים הקודמים, מדובר בשוק קטנטן בכיכר, לא מקורה, שמזכיר שוק איכרים, של מצרכים טריים מהכפר: גבינות, דבש, ריבות, לחמים, נקניקים ועוד. באחד הדוכנים מישהו ניסה למכור לי ריזוטו עם פטריות שממש קל הכנה. והוא גם הצליח למכור לי. ולמרות שמה שטעמתי בדוכן היה די טעים, אני מודיעה לכם שמה שיצא לי בבית לא דומה לריזוטו, ואורז רגיל יוצא לי טעים פי כמה.

מסעדות טאפאס

אני מודה שהיו לי ציפיות שונות ממסעדות הטאפאס של ברצלונה, בהשוואה למה שמצאתי בפועל. אולי בהשפעת המסעדות שמצאתי בלונדון מסביב לשוק Borough, דימיינתי בראשי מקומות קטנים שבהם אנשים עומדים ואוכלים מנות קטנות שעולות גרושים. בפועל, המסעדות ליד השוק לה בוקרייה נמצאות ב”לה רמבלה”, והן מסעדות תיירים יקרות רצח עם אוכל ברמה ירודה. בדיעבד שמעתי שמסעדות כמו אלו שציפיתי להן, נפוצות יותר במדריד.

אבל בכל זאת, ברובע הנהדר והמומלץ אל-בורן El Born, חלפנו על פני טאפאס הומה אדם, בו מרבית האנשים עמדו בצפיפות. מיד הבנתי שהגעתי אל המקום הנכון, ושאני חייבת להיכנס, למרות שגם שם היו לא מעט תיירים. למקום קוראים אל צ’מפנייט (מעניין אם שמו של הבר התל-אביבי “לה צ’מפה” קשור, ואגב, מדבקת הפרד של “לה צ’מפה” היתה תלויה שם…). השותפה שלי הרימה גבה, ולא הבינה איך אפשר לנהל ארוחה בעמידה, בעוד אני הרגשתי שהגעתי אל הגן-עדן שלי לטיול הזה. מה שאהבתי במיוחד בכל הסיפור הוא שיכולתי להסתכל בכל שפע המעדנים שמוצג בויטרינה, ולהצביע על המנה שחשקה נפשי, מבלי לנסות לקרוא תפריטים בלתי מובנים. הנפש ההרפתקנית שלי עלצה. מבחינתי זו היתה הפסגה הקולינארית של הטיול.

התחלתי עם תפוח אדמה ממולא, מתוך תקווה שאצליח לגרור את השותפה לאושר שאפף אותי, אבל היא פתחה וסיימה במנה המסורתית של לחם עם עגבניות. המשכתי עם פנצ’טה מגולגל על מקל גריסיני. לא פינצטה, פנצ’טה. זה כמו פרושוטו, אבל עם הרבה יותר שומן, ועל כן לבנבן יותר. המנה הבאה עליה הצבעתי היתה סוג של צדפות בצורת אצבעות. אין לי מושג מה שמן, אבל טעמן היה אחד הטעמים היותר טעימים שאכלתי מימיי, נשבעת, והתשוקה שעלתה על פניי גרמה למשפחה ההודית לידי לברר מה אני אוכלת. סיימתי את מסע הטעמים עם משהו לא מזוהה. זו היתה פרוסה של משהו ממולא במשהו, שכנראה קשור לקלמארי, אבל אני לא לגמרי בטוחה. זה גם לא ממש היה משנה לי. זה נראה מעניין וזה היה מאוד טעים. בכלל, כל מנה היתה נפלאה בפני עצמה, והייתי מוכנה להמשיך כך עד שאסיים לטעום את כל המנות בתצוגה, אבל די שעממתי את השותפה. את כל זה ליוויתי בבירה ספרדית (עליה אפרט בסעיף נפרד), והכל ביחד עלה לי רק 11.5 יורו. אבל מאחר ורק טעמתי מכל דבר, אחרי זה הייתי צריכה ארוחת ערב אמיתית.

כשהזמנתי את הצדפות וניסיתי לברר מהן, הסביר לי הברמן (בעל הבית?) שאלו צדפות שגודלו בים המוות. לקח לי כמה שניות לקלוט שאין חיים בים המוות, ושזו היתה הלצה המיועדת במיוחד לי. תמהתי אם הוא שמע אותנו מדברות עברית, אבל הוא טען שהוא זיהה את המבטא שלי (דבר שמאוד העליב לי את המבטא הבריטי שאני משכנעת את עצמי שיש לי). הוא סיפר לנו שגידי גוב ביקר במקום 5 ימים קודם לכן. או שנים. אני שמעתי ימים, השותפה שמעה שנים. מסתבר שגידי גוב צילם שם איזו תוכנית. אז מה, גידי, ימים או שנים? (כן, אני יודעת שגידי גוב לא קורא את הבלוג שלי, But a girl can dream, can’t she?).

El Xampanyet
Carrer de Montcada, 22
Barcelona

בתי קפה

אני מאמינה גדולה במציאת מקומות מעניינים לבד, בלי ללכת עם רשימות ולחפש, ובמיוחד כשמדובר בבתי קפה. בתי הקפה המעניינים ביותר בהם ישבתי בחיי, כולל בתל-אביב, היו אלו שגיליתי לגמרי במקרה. כזה הוא דולצינאה. המקום נראה עתיק ומיוחד, וגם השם מיוחד מאוד. חלון הראווה הקטן של בית הקפה מציג את המאפים שמוצעים היום. כשחלפנו שם לראשונה, המקום היה הומה, אבל אנחנו לא היינו במוד של עצירה. הבטחתי לעצמי שחייבים לחזור לשם. אבל כשכבר רציתי לחזור, לא ממש זכרתי היכן המקום היה, ורק לאחר נדודים מביכים של קרוב לשעה הצלחנו להגיע אל המקום, רק כדי לגלות שבוקר, כפי הנראה, אינו מהצדדים החזקים של המקום, ואנחנו היינו הראשונות שם. אפילו בעלת הבית רק פקחה עין תורנית, וירדה לשירותים של בית הקפה בכותונת הלילה שלה. ובכל זאת, בשביל חוויה סוריאליסטית שכזאת היה שווה לבוא. הקפוצ’ינו שקיבלנו היה תזכורת לקפוצ’ינו בישראל בשנות השמונים, עם קצפת במקום חלב, אבל הוא היה די טעים. כשקמנו ללכת המקום סופסוף הואיל להתעורר, והשולחנות התחילו להתמלא.

Dulcinea
Carrer de Petritxol 2
Barcelona

חנויות אוכל מעניינות

אם עושים סיור קולינארי בעיר, תמיד מעניין לבחון את חנויות האוכל שהיא מציעה. אז הנה כמה המלצות:

Vila ViniTeca

מעדנייה וחנות יין מהממת בשכונה המקסימה אל בורן, שכבר הזכרתי קודם.

Carrer de Agullers 7
Barcelona
אתר הבית

Products Sabor

חנות של פעם. גם היא בשכונת אל בורן, שכה התחבבה עלינו.

Carrer de Sombrerers 23
Barcelona

PapaBubble

חנות של אומנות בסוכריות. הסוכריות שם מרהיבות, ועושים אותן בבית מלאכה בתוך החנות. מיד כשנכנסתי ידעתי שכבר הייתי בחנות הזאת, אבל באמסטרדם. וידאתי, ואכן כך. אך זו שבברצלונה, כך מסתבר, היא הראשונה ברשת שהתפרסה על פני הגלובוס, והגיע עד לטוקיו. ואני אומרת, תחנה הבאה ישראל. מי מרים את הכפפה?

Ample 28
Barcelona
אתר הבית

El Transwaal

ואם הלכתם עם הקולינאריה כמה צעדים יותר ממני (הרבה צעדים) והחלטתם להיות שפים, כאן תוכלו למצוא לכם לבוש הולם. לי החנות הזאת הזכירה את הסרט “השף” שראיתי לאחרונה, ונזכרתי איך כוכב הסרט נעמד מול מדי השף המכובדים בחלון הראווה, צפה בהשתקפות שלו משתלבת במדים, ודמיין לעצמו איך יראה בהם כשירכוש אותם ביום מין הימים.

Carrer de l’Hostpital 67
Barcelona
אתר הבית

ארוחת בוקר

זה הזמן לספר לכם שהייתי במלון מצויין, 4 כוכבים, ממש מול הקתדראלה, במקום הכי מרכזי בעיר, בהמלצתה של חברה טובה. בזכות ההזמנה המוקדמת, העלות כללה גם ארוחת בוקר. ארוחת בוקר ספרדית שונה מאוד מזו הישראלית. לא תמצאו פה מבחר של מאפים מעניינים, וגם לא מגוון דרכים להגשת ביצים. גם במחלקת הירקות לא תמצאו נחמה, ותגידו תודה ששמו לכם עגבניות. אבל מבחר הנקניקים העשיר היה נפלא, וחסך ממני את הצורך להזמין צלחת נקניקים בטאפאס בר. גם מבחר הגבינות עשה את העבודה. השותפה נהנתה מהפירות הטריים, שכללו בין השאר מנגו ואננס. כיף של ארוחת בוקר בשבילי.

Hotel Colon
Av. Catedral 7
Barcelona
+34 93 3011404
[email protected]
אתר הבית

קינוח

תאמינו או לא, אבל הצלחתי לסיים ביקור של כמעט חמישה ימים בברצלונה מבלי לטעום “טורוס“. טוב, זה לא לגמרי נכון, כי קניתי שלישייה בשוק, אבל הקשר בין זה לטורוס שאני מכירה היה מקרי בהחלט. גם “קרם קטלן” (הגרסה הספרדית לקרם ברולה) לא טעמתי שם. למעשה, כמעט באף אחת מהארוחות לא לקחנו קינוח (ולא, זה לא מנע ממני להעלות 4 קילו בטיול הזה).

בכל זאת, ביום הראשון, בבית קפה קטן וחמוד שהציע ארוחת צהרים ב-9.40 יורו, שכללה מנה ראשונה, מנה עיקרית, מנה אחרונה וגם שתייה אלכוהולית, השותפה בחרה בסלמי דולצ’ה Salame Dolce. בניגוד לסלמי שאנחנו מכירים, לא מדובר בנקניק בשר, אלא בנקניק שוקולד. היא קיבלה שתי פרוסות נדיבות, ואם היא לא היתה מצליחה לשכנע אותי לקחת חלק, היא היתה מחסלת את שתיהן בלי בעיה. כי זה טעים. מדובר שוב בגרסה ספרדית, והפעם לכדורי השוקולד שכולנו גדלנו עליהם מהספר “ילדים מבשלים” של רות סירקיס. הקינוח הזה עד כדי כך לא יצא לשותפה מהראש כל הטיול, עד שחזרנו לבית הקפה החמוד הזה בבוקר האחרון בטיול, רק כדי לשתות קפה ולאכול שוב סלמי דולצ’ה. הקפה היה מזעזע, אבל הקינוח היה מנחם.

Buenas Migas
Baixada de Santa Clara 2
Barcelona
אתר הבית

אלכוהול

סנגריה

אם אתם בברצלונה, אתם חייבים לשתות סנגריה, הגרסה הצוננת והמרעננת של הפונץ’. ברוב המקומות יציעו לכם חצי ליטר או ליטר. אני הייתי הולכת על ליטר, כי זה לא מאוד אלכוהולי (למעט פעם אחת שקיבלנו לארוחת צהרים סנגריה מחוזקת בוודקה, ונפלתי לשנת צהרים עמוקה), אבל תמיד התפשרתי על חצי ליטר, שגם זה לא מעט. יש מקומות בהם ניתן להזמין כוס, אבל זה לא משתלם במיוחד ממילא.

בירה – Cerveza

אחרי שחזרתי מטיול בירה בבלגיה, זה הרי לא הגיוני שלא אשתה בירה. אמנם הבירה הבלגית ששתיתי בבלגיה היא אייל, והבירות הספרדיות ששתיתי בברצלונה כולן לאגר, אבל כל השלוש היו נהדרות ומרעננות, ובדיוק מה שהייתי צריכה בחום הנורא שפקד אותנו שם. ואלו השלוש: Moritz, San Miguel, Estrella.

ולסיום, קבלו את הלהקה המקסימה שהנעימה לנו שני אחרי צהרים, בנגינה מקפיצה, ריקוד סוחף ושירה מגניבה. כל כך נהנינו עד שכל אחת מאיתנו קנתה לעצמה דיסק שלהן למזכרת.

קבלו את Buenas Costumbres הנהדרים:

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה