הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 304

החל מאוגוסט 2010

יום שישי, ערב הפסח שלנו היה גם “יום שישי הטוב” של הנוצרים, היום בו הם מציינים את יום צליבתו של ישו, בתהלוכות עם צלבים גדולים לאורך ויה דולורוזה, דרך היסורים האחרונה של ישו. הלכנו לחזות בתופעה, ועל הדרך ראינו וטעמנו ממנעמי השוק של העיר העתיקה.

07/04/2012

כהרגלה, נעמי חיפשה לנו פעילויות מענייניות לימים הקרובים. היא מצאה סיור, שעל הנייר נשמע מרתק. הסיור, בהדרכתו של המדריך המעולה מויש מעוז (שהזכרתי אותו בהקשר של אמריקן קולוני, לגבי סיורו חו”ל בירושלים), היה אמור לקחת אותנו לאורך התחנות של ישו בדרכו האחרונה לקראת צליבתו, במסלול היסורים שלו, הויה דולורוזה, ולצפות בקבוצות הצליינים שמציינים יום זה בתהלוכות בהן הם נושאים צלבים. זה היה נשמע מסקרן, אז נרשמנו. אבל עם ישראל לא מסייר בבוקרו של ערב החג. הוא מבשל, הוא מנקה, הוא עושה הכנות אחרונות לסדר. אנחנו, נעמי ואני, לא. אם כן, הסיור המאורגן לא יצא לפועל, אז החלטנו לחזות בתופעה בעצמנו, בלי סיור מאורגן.

הגענו לעיר העתיקה ב-9:30. עברנו ליד דוכן הכעכים הירושלמים, ולא יכולנו להתעלם. נעמי, שהחליטה השנה לשמור כשרות, הסכימה לחלוק איתי כעך אחרון, רגע לפני 10:00, השעה שממנה עליה להימנע מחמץ. אתם מבינים, גם כשהנסיעה אינה קולינארית כלל ועיקר, היא קולינארית. האם יכול להיות אצלי אחרת?

מיהרנו לויה דולורזה והמקום כבר היה מוקף שוטרי מג”ב, וגם המוני צוותי טלוויזיה זרים. בדיוק הספקנו לראות קבוצה ראשונה של צליינים נושאי צלב. הסתובבנו ברובע הנוצרי של השוק, ולעתים אפילו מצאנו את עצמנו נשאבות לתוך אחת מהתהלוכות. לעתים מצאנו את עצמנו נאלצות לעשות סיבוב, כי דרכים מסויימות נחסמו לכבוד התהלוכה. בכל זאת הצלחנו לבקר בכמה תחנות בדרך היסורים של ישו. הנה כמה מהמראות שראינו.

עצרנו בדוכן מיץ, והמוכרת סחטה לנו מיץ תפוזים במקום. טעם גן עדן, וביום חם שכזה, זו היתה הצלה. אחרי עוד כמה הסתובבויות, כבר ממש היינו חייבות לשבת לנוח ולשתות מים. היה לי זיכרון מתוק מכנאפה מצויינת שאכלתי לפני 4 שנים, גם אז עם נעמי, במסגרת סיור של חורף של בית שמואל. בפעמים הבאות שביקרתי בשוק, חיפשתי את המקום ללא הצלחה. הפעם הרגשתי שאני דווקא מצליחה לשחזר את הכיוון הכללי, ולמרות שלא זכרתי את שם המקום, נעזרתי ברוכלים המקומיים ושאלתי איפה הכנאפה. עוד 6 חנויות משמאל, ענה לי המוכר. ואכן, מטרים ספורים לאחר מכן נגלתה לפנינו ממלכת הכנאפה של ג’אפר – Jafar Sweets. יש כנאפה סולת וכנאפה עם שערות קדאיף ועוד כל מיני מתוקים מגרים, אבל אני הלכתי על הזיכרון המתוק – כנאפה סולת. מאחר ונעמי לא חשקה בכנאפה, נאלצתי להתמודד עם החתיכה הענקית הזאת לבד, וזה היה חסר סיכוי, אבל התמודדתי יפה עם חלקים נדיבים ממנה.


Jafar Sweets
הרובע הנוצרי, העיר העתיקה,
ירושלים
02-6283582
אתר הבית

המשכנו לטייל, וחלפנו על פני דוכנים נוספים. נתקלתי בגושים מוזרים, שבחוץ לבנים ובפנים צהובים. המוכרת, שהסבירה לי שזו גבינה, בצעה לי פיסה לטעום. אני חייבת לומר שזה לא היה לטעמי, אבל זה היה שונה ומסקרן. היא לא הסכימה שאצלם אותה ואת מרכולתה, וכיבדתי זאת, אז צילמתי את הגבינה המעניינת הזו בדוכן הבא בו נתקלתי בה, אך בדוכן הזה כל הנתחים שלמים, ולכן אין לי אפשרות להראות לכם כיצד זה נראה מבפנים.


ראינו עוד כל מיני מתוקים, אבל המסקרן מכולם הוא הממתק האדמוני, שמככב בהרבה דוכנים. הוא מזכיר ממתק מרוקאי, אבל כאן הוא אדמדם. לא ברור לי איך למרות סקרנותי, בסוף לא קניתי לטעום. אולי כי זה היה לי ברור שזה מתוק בטירוף. בכל מקרה, בדוכן אחד הגדילו לעשות ובנו מהממתק הזה חומה, עם תאורה בפנים:


והיו עוד הרבה ממתקים נוספים. על התבלינים המרהיבים בשוק דילגתי הפעם.


גם דג גדול היה שם, שנעמי ברחה ממנו בזמן שאני צילמתי.


נעמי רצתה ללכת לכותל, לרגל היום הקדוש שלנו, שהוא גם ערב חג וגם שבת. בדרך חלפנו על-פני חומוס לינא ברובע הנוצרי. נעמי התחילה לפתח תיאבון, והחלטנו לסגור את הסיור עם מנת חומוס אצל לינא. בדרכנו חזרה ניסינו לשחזר את צעדינו, על מנת להגיע שוב ללינא. כבר היינו ממש קרובות. נעזרנו בעוד רוכל שהבטיח לנו שלינא נמצאת 13 חנויות בהמשך. מסתבר שככה מקבלים הסברים מרוכלי השוק. כבר היינו מרחק של 2-3 חנויות משם, אבל אז נתקלנו שוב במחסום משטרתי. לא עזרו תחינותינו, השוטרים לא היו מוכנים לתת לנו לעבור. התייעצנו עם בחור מקומי, שייעץ לנו על חומוס אחר, ברובע המוסלמי. הוא אמר לנו שחומוס אבו ניזמי יותר טוב מזה של לינא, ונתן לנו הוראות הגעה, בדיוק מאיפה שבאנו. סבנו על עקבנו רק כדי לגלות את כל החנויות סגורות, אף שדקות ספורות לפני כן עברנו לידן והיו לגמרי פתוחות. חומוס אבו ניזמי דווקא היה פתוח. אמנם אין שלט, אבל בחנו את המוכר כדי לוודא – איך קוראים למקום? שאלנו, ניזמי, ענה. יופי אז באנו לאכול חומוס. אי אפשר, ענה, יש עכשיו תפילה. אסור לאכול בזמן תפילה. אוף. כבר היינו מותשות ורעבות. הצלחנו לשכנע אותם לתת לנו חומוס בקופסא. נעמי לקחת חומוס עם טחינה וגרגרי חומוס, ואני לקחתי חומוס עם גרגרי חומוס וגרגרי פול. חזרנו לכיוון החנייה, התיישבנו על מדרגות בקניון ממילא, ואכלנו חומוס אבו ניזמי. החומוס היה מצויין, וחבל שלא זכינו לאכול אותו באוטנטיות של המקום.

השוק בעיר העתיקה הוא מקום מרתק וגם טעים, ולא בכדי שאני כותבת עליו כבר פעם שנייה. היה בוקר מקסים, ודרך נהדרת לקבל את פני השבת והחג.

חג פסח שמח לכל בית ישראל.

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה