הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 304

החל מאוגוסט 2010

בזמן שהתל-אביבים והתיירים נדחקים בשוק האוכל הקטנטן שבנמל תל-אביב, מסתבר שבדרום העיר מתחבא לו שוק אוכל מדהים ומרווח, שהקהל התל-אביבי וגם התיירים עוד לא גילו אותו. רוצו מהר לפני שיתקלקל.

30/03/2012

אז בביקור הקודם של ניימן מברלין לקחתי אותו למסעדה חדשה, קאסה נובה. זה היה יותר מדי בשבילו, והוא הודיע לי שבביקור הבא שלו נלך למשהו יותר עממי, אולי המסעדה הסודנית בתחנה המרכזית. מרוב סקרנות, לא התאפקתי, והלכתי לסודנית לפני שהוא הספיק לחזור. אז התחלנו לגבש תוכנית לבקר בשוק התקווה. ניימן מכיר את השוק עוד מילדותו, אני בקושי שמעתי עליו. כחובבת גדולה של שווקים, ממש התרגשתי מהביקור, ולקחתי לרגל האירוע יום חופש, ממש כשם שעשיתי בביקורי הקודם שלי בשוק, אז זה היה שוק מחנה יהודה.

ניימן הנחה אותי לנסוע עד לקצה הדרומי של רחוב יגאל אלון, והיה מאוד סקפטי לגבי הסיכוי שלי למצוא חנייה. אבל חנייה לא היתה חסרה, וכתושבת העיר זה גם עלה לי גרושים. בכניסה לשוק, ניימן כבר המתין לי עם מתיוש, תייר מפולין, וטניה, תיירת מאשדוד. מולי נפרש שוק מקורה רחב ידיים ובמקביל הלב שלי גם התרחב.

טניה מיהרה, אז לא התמהמהנו, וישר ניגשנו לאכול. את הסיור בשוק דחינו לאחר-כך. כפי שתבינו בהמשך, השוק כולו מרגיש כמו הבית של העיראקים, ולכן היה טבעי לבחור לסעוד במסעדה עירקיתדוד חביב ובניו. דגמנו כמות לא שפויה של מנות, אבל החלטנו שהצורך לטעום כמה שיותר מנות עולה על החובה לסיים מה שיש בצלחת, וכך היה. כאילו היה מדובר בארוחת בלוגרים, כל מנה לא נטעמה לפני שהיא צולמה מכל הכיוונים האפשריים, משתי מצלמות ומשני טלפונים סלולאריים. השולחן היה קוסמופוליטי, ולמרות שבין השפות שדוברו שם היו עברית, אנגלית, גרמנית, פולנית, רוסית, צרפתית ומי יודע מה עוד, הארוחה היתה עיראקית עם נגיעה סורית.

התחלנו עם כמה מנות של קובה יבש, והראשון – קובה ברוז מצופה אורז עם שניצל (15 ₪). קיבלנו קובה צהוב, אמנם טעים, אבל לא מהמרגשות במנות שאכלנו שם.

המשכנו עם קובה בטטה תפו”א שממולא בבשר (15 ₪). כאן כבר היה מדובר בהצלחה גדולה יותר, אבל זאת לא חוכמה, אני שבוייה של תפוחי אדמה, וזה היה נהדר.

לסיום הפרק של הקובה היבש לקחנו קובה חלבית ממולא בשר (סורית) (4 ₪). אני בעיקר הייתי סקרנית מהשילוב המוזר של החלבי והבשרי, משהו שהמלצרית לא הצליחה להסביר, עד שנפל לי האסימון שלחלב אין קשר לעניין, ושמדובר בעיר חלב בסוריה… גם הקובה הזה לא ריגש במיוחד.

המנות הבאות היו מדהימות. לקחנו קובה אחד במרק – קובה טומיה עם שום חמוץ מתוק, נענע וקישואים (30 ₪). נרתעתי מאוד מהנענע, אבל רציתי לטעום מנת קובה שאני לא מכירה, וההימור היה כדאי, כי המנה היתה מעולה.

ניימן לקח לעצמו מנה לבד, אבל לשמחתנו הרבה הוא נתן לנו לטעום. הוא לקח יפרא עלה סלק ובצלים ממולאים (35 ₪). זו ללא ספק היתה המנה הטעימה ביותר, לאוהבי סלק.

טניה ואני היינו אמיצות, והחלטנו לטעום פאצ’ה (40 ₪). מדובר בבטן פרה ממולאת באורז ובשר. קשה לי לוותר על ניסיונות הרפתקנים עם חלקים פנימיים, למרות שאני כבר יודעת היטב שלבטן יש טעם גס במיוחד. התוצאה היתה שלמרות שהטעם היה מעניין, זו המנה שהשארנו ממנה הכי הרבה בצלחת.

כשביקשנו חשבון קיבלנו לקינוח מלבי, שהיה כל-כך ורוד, שממש היה לי קשה לאכול ממנו, אז רק טעמתי. חברי לשולחן חיסלו.

דוד חביב
מבשר 19, שכונת התקווה
תל-אביב
03-6870743
אתר הבית
פייסבוק

ניימן לקח אותנו לדוכן הסמבוסק שזכור לו עוד מילדותו. לצערנו היינו מלאים מדי מכדי לבחון אם זה באמת כזה אגדי כמו שניימן זוכר. הסמבוסק, בכל מקרה, מוכן במקום, והייתי מצלמת את הסיר, אבל המוכר אמר שזה לא מביא ברכה לעסק, אז כיבדתי את בקשתו.

עברנו בין דוכנים צבעוניים שמכרו ירקות, פירות, פירות יבשים, זיתים, תבלינים, חלבה וגם ממתקים.

היה הרבה אוכל מוכן, ברובו עם אוריינטציה עיראקית. היו שם קובה מכל הסוגים, סיגרים, פסטלים ואפילו מעיים.

אבל האהבה הגדולה שלי היא בשר. יאמי (לבעלי לב חלש מומלץ לדלג על התמונה הבאה).

כיאה לשוק עם נטייה עיראקית, אי אפשר היה להתעלם מדוכני העמבה. ושם, לא כלי אחד, לא שניים כי אם דוכנים שלמים שהכל, אבל הכל שם עמבה.

כל שטחי השוק אינם גדולים במיוחד, אבל מצאנו שם עולם ומלואו. לא יודעת איך לא ידעתי שיש כל כך קרוב אלי שוק אוכל כזה מהמם, אבל עכשיו כשאני יודעת, אני כבר לא יכולה לחכות לביקור הבא.

על סיורים קולינארים בשווקים נוספים:

בארץ:
נצרתשוק נצרת
ירושליםהעיר העתיקהעוד העיר העתיקהמחנה יהודהשוב העיר העתיקהועוד העיר העתיקה
תל אביבשוק התקווהנווה שאנן (התחנה המרכזית הישנה)שוק לוינסקישוק הכרמל

בעולם:
לונדוןLeadenhallBorough
אמסטרדםAlbert CuypmarktLindengrachtNoordermaktAlkmaar
בודפשטLehel MarketCentral Market
פירנצהSan Lorenzo Mercato
ברצלונהMercat de la BoqueriaMercat de Santa CaterinaMercat Sant AntoniCol·Lectiu d’Artesans de l’Alimentació
ברליןשווקי חג מולדMarkthalle NeunMarheineke MarkthalleWinterfeldt MarktRogacki (שוק דגים)Street Food Thursday at Markthalle Neun

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה