הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 307

החל מאוגוסט 2010

איפה לקנות גבינות? היכן לאכול קובה? מה המקום הנכון לדגום פסטה? מה כדאי לבדוק ומה אסור לפספס? כל זאת ועוד בחגיגה של צבעים, טעמים וריחות בשוק מחנה יהודה בירושלים.

27/01/2012

היו לי תוכניות נפלאות לקבלת סוף השבוע הזה, והן גובשו זמן רב מראש. קודם כל, היה את מופע האיחוד של מינימל קומפקט, שכבר 9 שנים, מאז האיחוד הקודם, אני מפנטזת לראות. עד שהזמנתי כרטיסים, כבר אזלו אלו ליום חמישי, אז קניתי לרביעי. כאן התחילה להירקם תוכנית לקחת יום חופש בחמישי. ובדיוק אז פנתה אלי פשוט יעל, אחת המגיבות בבלוג של ניימן, שיום אחד קלטה שאנחנו 3 יעל שמגיבות במקביל (יעל ר., פשוט יעל ואנוכי, שחתומה שם בתגובותיי כ”לא סוגרת ת’פה”), והגתה מפגש פסגה של יעלות. אבל באין תשובה של יעל ר., החלטנו שהירושלמית תוביל אותי לסיור של אוכל ובליסה בשוק מחנה יהודה, ביום החופש שממש לפני רגע תכננתי לי.

אבל כידוע, אתה מתכנן תכנונים ואלוהים צוחק. ביום שבת, ממש לפני תחילתו של אותו שבוע שכבר ייחלתי לסופו, נתפס לי הגב. ואני לא מדברת על משהו בקטנה, אני מדבר על התפרצות חוזרת של פריצת הדיסק שלי, שבין רגע שינתה את מבנה הגוף שלי לסימן שאלה מלוכסן. לא רק שהגב היה נעול, לא יכולתי להתיישר ונראיתי כמו פריק שואו, הכאבים היום קשים מנשוא. חיכיתי בקוצר רוח ליום ראשון, כדי שאוכל ללכת לטיפול אצל הפיזיותרפיסט הקוסם שלי, אבל הסתבר שהוא במשחק כדורגל. בלונדון. ביום שני, כשהוא חזר, לא היו לו תורים, ורק אחרי מופע דרמה טלפוני הצלחתי להגיע לטיפול בשעת ערב מאוחרת במיוחד, ולהזכירכם, יומיים בלבד לפני ההופעה. ביום שלישי כבר חזרה לי התנועתיות בגב, אבל עדיין הייתי עקומה וכואבת, וברביעי כבר חזרתי לעבוד, עדיין די עקומה ודי כואבת, אבל בסיומו של יום עבודה קיבלתי טיפול נוסף מהקוסם, והגעתי להופעה כאילו כל הסיפור הזה היה רק חלום רע שחלמתי. עמדתי במופע העמידה בגבורה, וזכיתי להיות בערב הבכורה של מופע האיחוד של מינימל קומפקט, בערב מדהים ומלא אנרגיות.

למחרת הצלחתי בלי בעיות להכניס את עצמי למכונית ולנסוע לירושלים. בהמלצתה של פשוט יעל, השארתי את הרכב בחניון החינמי בגבעת התחמושת, כך גם עשתה הירושלמית, ומשם נסענו ברכבת הקלה, “התקלה” בפי תושבי העיר, ישר לכניסה האחורית של שוק מחנה יהודה.

בהתחלה שוטטנו בסמטאות ללא תוכנית מגובשת וללא תכלית ברורה. רק שזפנו את עינינו. תמהתי מתי ביצים התחילו לקבל מידות של חולצות, אני זכרתי אותן במספרים. ראינו חמוצים מסקרנים בכוסות קוניאק ענקיות, חליטות מרשימות אצל “בשקוביץ, מרכז הקפה והתבלינים”, רימון מרהיב, פירות יבשים, אבל לא הבנאליים שאנחנו תכף נראה בט”ו בשבט, וגם גיליונות ענקיים של לדר.

עם כל ההתמסחרות של השוק, וכל המקומות החדשים והמודרניים שנפתחו בו, נשארו בו עדיין שכיות חמדה עם טעם של פעם, כמו משחיז הסכינים, “קפה דנון – טחינת קפה, אורז, בשמים וכל מיני ממתקים”, “מספרה רענן” – מספרת גברים של פעם, וגם בגין ששם עין על הירקות.

מאחר ויום חמישי הוא יום שוק, פשוט יעל וידאה שאני לא אפריע לעורכי הקניות עם הצילומים שלי, אף כי ככל שהתקדם היום ורבו הקונים התמימים, כך גם רבו התיירים הצלמים, שכמותי. לכן מדי פעם, פשוט יעל מצאה את עצמה מתנצלת בשמי כשצילמתי – היא מתל אביב…. אבל היא בסדר.

לספתח של הטעימות, פשוט יעל לקחת אותי למקום בשם מרציפן, ברחוב אגריפס. היא הבטיחה לי שאוכל שם את הרוגלך הכי טובים בעיר, ויש האומרים שהכי טובים בארץ. בעודי עושה סיבוב צילומים, היא כבר רכשה ארבעה רוגלך כאלו. כאן לראשונה התגלה הפער האדיר בין החיך הירושלמית לזו התל-אביבית, או סתם בין דעתה האישית של פשוט יעל לדעתה של לא סוגרת ת’פה. כי בשבילי הרוגלך האלו היו עשירים מדי בשוקולד, ורכים, בעוד שאני מעדיפה אותם פריכים, עם קקאו בלבד. הרוגלך הזה היה ארוחת הבוקר שלנו.

מממלכת החלבה לא יכולנו להתחמק. המלכים עם הכתר הסתובבו בשוק וחילקו קוביות חלבה לעוברים והשבים. אז אכלנו קובייה אחת לארוחת בוקר, שהיתה חלומית לגמרי בטעם קפה. את השנייה אכלנו כקינוח לארוחת הביניים שלנו, ואת האחרונה כקינוח לארוחת הצהרים. מדי פעם, בשיטוטים המבולגנים שלנו, גם חלפנו ליד אחד משני הדוכנים של הממלכה. מאוד מרשים, ומאוד מומלץ למי שמעז להכניס אל ביתו את מתקפת הקלוריות הזאת, בריאה ככל שתהיה.

את הארוחה הראשונה שלנו, זאת שלא קראנו לה צהריים, אבל בשום פנים ואופן אי אפשר היה לקרוא לה בוקר, עשינו אצל מורדוך. במורדוך אוכלים ממולאים או קובה. אפילו זכינו לראות את האיש שעושה חורים בירקות, רגע לפני המילוי. אבל פשוט יעל בחרה לקחת קציצות, אותן ליוותה בשתי תוספות – מג’דרה ובמיה. ולמרות שבמורדוך התעקשו שזו העונה של הבמיה, פשוט יעל לא הצליחה למצוא במיה טריה באף דוכן בשוק. הקציצות הזכירו לפשוט יעל את הקציצות המיוחדות של הסבתא רבה המסרית שלה, והיא היתה שמחה בחלקה. אני לקחתי את המנה עם השם הארוך ביותר בתפריט “מרק קובה סיסקה – מרק קובה למתקדמים ובעלי ניסיון… קובה צהוב, דומה לקובה חמוסתה במרקם, יותר מתובל, יותר שום, יותר לימון והבשר של הקובה לא טחון אך מטוגן שעות על האש” (30 ₪). ואני מחשיבה את עצמי גם מתקדמת וגם בעלת ניסיון, אז ברור שלקחתי את המנה הזו, שאף שהיתה טעימה מאוד, לא הרגישה יוצאת דופן במיוחד. היו גם סלטים לפתיחה, שעלו 4 שקלים לאדם, אבל נזנחו מרגע שהגיעו המנות החשובות באמת. הכל היה טעים, ובשעה טובה עשיתי וי על מורדוך, שנמצא כבר שנים ברשימה הלא כתובה שלי.

מורדוך
אגריפס 70
ירושלים
02-6245169

אבל ארוחת הצהריים האמיתית עוד היתה לפנינו, אז היינו צריכות להוריד את הארוחה של מורדוך, כדי שיתפנה מקום בבטן. אז המשכנו לשוטט. פשוט יעל לקחה אותי לביקור בחנות האהובה עליה: “מנה אחרונה – חומרים וציוד לאפיה וקינוחים”. היא גם קנתה שם דבר או שניים, כי היא לא יכולה להתאפק מלקנות שם בכל ביקור וביקור. עברנו גם ליד “חצ’אפוריה – אפייה גרוזינית” שם היא אכלה עם ניימן במפגש שהיה לה איתו, שהסתבר לה כשותף די רע לבליסה, כי הוא פשוט לא אוכל הרבה. לצערי, לא יכולנו להרשות לעצמנו מאפים גרוזינים בסיור הזה, כי התוכניות שלנו עוד היו רבות. משם המשכנו אל השוק העירקי, ונפגשנו עם אלו שמשחקים שש בש. עברנו גם ליד שיפודיית מוריס (שלמיטב ידיעתי לא קשור משפחתית אלי), אבל לא היה לנו מקום לבשר, וגם ליד פסטה בסטה, שהזכירה לי קצת את המסעדות בשוק האוכל בפירנצה, אבל לפשוט יעל היו תוכניות אחרות בשבילנו לפסטה.

בשוק העירקי עברנו ליד עזורה, שאפילו יוסי בנאי כתב עליהם שיר. אבל הביקורות שקראה פשוט יעל היו חלוקות, בין אלו שמשבחים ומהללים ובין אלו שגורסים כי הפרסום הרס את המקום. כך או כך, עזורה היתה המקום המלא ביותר שראינו, אבל אנחנו כבר היינו אחרי הקובה של מורדוך, ולכן נאלצנו לוותר.

אז אחרי שוטטות ארוכה, פינינו לעצמנו מקום לארוחת הצהרים האמיתית. פשוט יעל לקחה אותנו לטופולינו, טרטורייה איטלקית מתוקה. חלקנו למנה ראשונה מרק ערמונים ושיטאקי (35 ₪) שהיה במיוחדים. ביקשנו וקיבלנו אותו בשתי קערות נפרדות. המרק היה נפלא, אף כי לא פוטוגני במיוחד. לעיקרית פשוט יעל לקחה, גם מהמיוחדים, “קציצות דגים סיציליאניות מדג מוסר במרק חסה חמצמץ וקרם פרש בצד” (69 ₪ לעיקרית או 40 ₪ לראשונה). אני לקחתי בהנחייתה של פשוט יעל “ניוקי סלק בשמנת, אגוזי מלך ותרד” (65 ₪), שהיה בצבע סגול עז כמו של סלק, ושלמרות שהיה מעולה, לא היה לי מקום לסיים את המנה, וכך פשוט יעל זכתה למנה נאה הביתה.

טופולינו
אגריפס 62
ירושלים
02-6223466
אתר הבית
פייסבוק

רציתי לקנח במשהו שיהיה יאה לשוק. התלבטתי בין כנפה לסחלב, למרות שכנפה יותר הולמת את השוק של העיר העתיקה, והחלטתי לבסוף ללכת על כנפה. אבל תוכניות, כמו שכתבתי בראשית דברי, נועדו להשתבש. ככה זה. אבל פה השיבוש היה מהמוצלחים. בכל השוטטויות שלנו, עברנו שוב ושוב אצל באשר פרומג’רי. לא ליד, אצל. כי בכל פעם שחלפנו על פני באשר, היינו חייבות להיכנס. חוץ מהמבחר האדיר של הגבינות, תמצאו שם גם פסטות טריות במגוון מרהיב של צבעים, וגם מבחר חמוצים מעניינים. בביקור הראשון שלנו שם, פשוט יעל קנתה תבלין. בביקור השני היא חמדה את עגבניות השרי המיובשות. בביקור השלישי היא קנתה כמה גבינות, ואחרי שטעמה מהעגבניות המיובשות בחרה בארטישוקים כבושים. אני לא עמדתי בזיכרונות מאמסטרדם, ולאחר שאמיר נתן לי לטעום עוד ועוד גבינות, כבר היה ברור לי שהקינוח שלי להיום יהיה כמו ב- Alkmaar, מגוון טעימות גבינה. אמיר לקח קופסה קטנה, והחל למלא אותה בזנבות של גבינה, חלקם בחרתי בעצמי, וחלקם בחירה שלו. אם אני זוכרת נכון, אני חושבת שזה עלה לי 30 ₪, אבל אני לא בטוחה. בסופו של דבר הייתי כל כך מלאה, עד שדגמתי ביס מכל גבינה כשחיכינו לרכבת הקלה שתיקח אותנו חזרה לרכבים, ואת השאר חיסלתי כארוחת ערב מוקדמת בביתי בתל-אביב. זה היה קינוח מושלם, ואני לא מצטערת לרגע שויתרתי על הכנפה והסחלב.

את הסיור בשוק סיימתי ברכישה של ערמונים, כי זו העונה וחייבים. הגב שלי עמד בכבוד גם בהרפתקה הזו, ואפילו נראה כי ההליכות בשוק עשו לו טוב, מה שהישיבה לכתיבת שורות אלו מקלקלת עכשיו. היה יום משובח, ותודה לפשוט יעל על יום הכיף שהעניקה לי בשוק מחנה יהודה. פשוט יעל, מתי אני גומלת לך אירוח קולינארי בתל-אביב?

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה