הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 294

עוקבים: 231

החל מאוגוסט 2010

בר שהוא גם ביסטרו ומסעדת שף, חמוד נורא, קטן וסודי, חבוי בצידה של כיכר השעון ביפו. אבל שיישאר בינינו, אל תספרו לאף אחד, כדי שלא יתקלקל…

29/10/2011

- אני מבין שיש לך בלוג של ביקורת מסעדות? וואו, אז בטח מזהים אותך בכל מקום שאת הולכת אליו.
- לא, דווקא לא מזהים. אפילו אם אני חוזרת למקומות שכתבתי עליהם והיו המוני צפיות, גם אז בדרך כלל לא מזהים. וזה דווקא טוב לבלוג שלי, האנונימיות הזאת.

אם כן, זו היתה חלופת משפטים בינינו בטרם הפגישה הראשונה. החלטתי לנצל את הפגישה כדי ללכת למקום שעוד לא הייתי בו, ככה גם יותר בטוח שאף אחד לא מכיר אותי, נכון? ושתי הוא גם בר וגם ביסטרו וגם מסעדת שף. חשבתי שזה מצויין לפגישה ראשונה. לא ברור מה עבר לי בראש, מקום שנקרא ושתי, המכשפה בהיסטוריה הנשית של היהודים (בשונה מיעל, שאמנם היתה רוצחת, אבל היא בהחלט היתה מהצד של הטובים). הייתי צריכה לדעת שדייט במקום שנקרא על שם מכשפה לא יכול להיגמר טוב, וזה בכלל בלי שהראיתי לו את אוסף המכשפות שלי (ויש כזה, תאמינו לי).

אבל הבטחות לחוד ומציאות לחוד. איך שנכנסנו למקום הקטנטן והחמוד הזה, מיד קפץ עלי בחור בחיוכים – מה נשמע??? הוא היה מוכר לי, אבל לקחו לי כמה שניות לקלוט שמדובר בהוא שמכנה את עצמו “זן אור“, שהיה ברמן בשישקו, אבל בתקופה הפחות מוצלחת במערכת היחסים שלי עם המקום.

רציתי דייט שקט ואינטימי, אבל זה היה הכל חוץ מזה. הסתבר לי מיד שאותו זן אור מנהל את המקום ביחד עם אחד דוד הירשפלד, שכרכר סביבנו ללא הרף מרגע שנכנסנו. כשאני אומרת כרכר, אני מתכוונת לכך שבמהרה למדתי שהמקום פתוח מזה חמישה חודשים, שהבעלים הם שלושה (פלורה בלוך, השחקנית, שגם הסתובבה במקום וחילטרה במטבח, שמוליק דוידסון ורחל חגיגי, שניים מהם חברים בקבוצת זיק), שזו כבר ההנהלה שלישית של המקום, וגם השפים התחלפו כבר מספר פעמים, שהשף הקודם היה משוגע ועזב באמצע משמרת, שדוידסון הזעיק את בתו, מרב דוידסון, אז בת 22 בלבד, אבל עם עבר מפואר במחניודה, ואפילו למדתי שאבא של דוד הוא איש חשוב באקדמיה ללשון העברית. אם כן, דייט אינטימי זה לא היה.

חוץ מלספר לנו את כל תולדות, זכינו עם הכניסה גם לצ’ייסר אלכוהולי על חשבון הבית. לבחירתנו. הפינוקים ליוו אותנו גם בהמשך.

כמי שאוהבת לדגום כמה שיותר מנות, כידוע, אני אוהבת לחלוק מנות. לכן כה הצטערתי שהבחור הגיע שבע. ובכל זאת, כל אחד מאיתנו בחר לעצמו מנה מהפתיחים.

בזמן שחיכינו למנות, והצלחנו לנהל שיחה נעימה, הונחו על שולחננו שתי כוסיות קטנות של צ’ייסר עם גספצ’ו.

-          מה זה?
-          זה מרק עגבניות
-          אבל הוא קר
-          כן, גספצ’ו זה מרק עגבניות קר
-          אני אוותר
-          למה?
-          יש בפנים סלט. אני לא אוכל סלט
-          יופי. More for me. (בדיוק הבחור בשבילי, לא מבין באוכל)

אז בכוסית הקטנטנה היה גספצ’ו נפלא, בצבע כתמתם יפהפה, סמיך בדיוק במידה הנכונה, עם קרוטון אחד וכמה קוביות קטנות של ירקות. הייתי מוכנה לאכול מנה שלמה מזה, זה היה כל-כך איכותי. נו, לפחות זכיתי לשתי כוסיות… ובביקור הבא מימשתי את זממי, והזמנתי מנה שלמה.

המנות שהזמנו עדיין לא הגיעו, אבל מולי (אני מדגישה, מולי, לא מולו) הונחה מנה – פינוק מהמטבח. בלי לברר איתי מה אני כן אוכלת או לא אוכלת, קיבלתי מנת סטייק טרטר. הבהרה למי מקוראי שלא בטוח מה משמעות המנה, המרכיב המרכזי של המנה הוא בשר בקר טחון נא. ללא ספק לא מנה לכל אחד (אפילו ניימן היה מוכן לאכול את זה רק עם עיניים עצומות). אני, לעומת זאת, עוד מילדות נהגתי לגנוב לאמא שלי מהתערובת הטרייה לקציצות,וממש שבוע קודם לביקור המדובר בושתי תחבתי אצבעות לבשר הנא הטעים ביותר שאכלתי בחיי, אצל שי עשהאל.

לכן זה בהחלט היה משעשע שהמנה הונחה מולי ולא מולו, כי הוא לא היה מסוגל להעלות על דעתו לאכול בשר נא… אני, לעומת זאת, חיסלתי את המנה כהרף עין. דוד מיד היה חייב לברר איך היתה המנה. מה אני אגיד לכם… הטרטר קצת הלך לאיבוד בתוך ערימה של עשבים שוטים. אני מעדיפה אותו יותר נטורל.

בינתיים הגיעה המנה של הבחור – זוג קבבוני טלה עם טרגון, סלט כבושים וחיים ושמנת חמוצה (39 ₪). כזכור, הבחור לא אוכל סלט, ולכן וידא שכל הירקות הללו, החיים והכבושים, יהיו הכי בצד שאפשר. את הקבבונים הוא חיסל בהנאה.

ואז הגיע הרגע המרגש של הערב. לא, זו לא היתה נשיקה סוערת, אל תבלבלו, זו היתה מנה מעלפת. פינוק נתח קצבים עם ביצת שלו (48 ₪). מסתבר שלמרב דוידסון יש מערכת יחסים מאוד מיוחד עם הבשר שלה, והיא יודעת להוציא ממנו נפלאות. קיבלתי שלושה מדליונים של פילה בקר (בביקור הבא היו כבר רק 2), עשויים בדיוק במידת העשייה הנכונה, רכים ועסיסיים, וטעמם טעם גן עדן. כבר מהריח של המנה התחלתי להתרגש.

זוכרים שהבטחתי לבחור שאף אחד לא מכיר אותי? זוכרים שכבר הצלחתי להוכיח את ההפך? אז זהו, שזה לא נגמר שם, כי פתאום, כאילו משום מקום, צץ רותם דרוב, עורך ראשי ב-Rest ועיתונאי אוכל בעבר, שגם אותו אני מכירה משישקו, רק מהצד של הלקוחות. זן אור ציין בהתלהבות איך בעת ובעונה אחת ישבו במקום בחפיפה מספר כותבי אוכל. רק אז נזכרתי שזן בעצם יודע על קיומו של הבלוג שלי. או אז הבנתי את פשר הכרכורים והפינוקים הרבים, אבל זן הבטיח לי שככה הם מטפלים בכל הסועדים, ונטיתי להאמין, אבל בביקורי השני זה כבר ממש לא נראה ככה.

מאחר ובביקור הראשון לא צילמתי, קבלו סיכום מקוצר של הביקור השני.

קרפצ’יו מוסר ים וטונה (32 ₪) שאמור להגיע עם פסיפלורה אבל ביקשנו בלי, לטובת אחת הסועדות. קיבלנו עם זה גם פרוסות לחם לצד שמנת חמוצה, וחיסלנו הכל.

סלט ירוק חסה ערבית, רוקט, אגוזים, פירות העונה ורוקפור (38 ₪):

ולעיקריות

זוג סרטנים עם צ’יפס, כרוב מוקפץ ושומשום ירוק (62 ₪), שמי שאכלה אמרה שהיו מעולים, תוך כדי פירוק, ליקוק אצבעות והשפרצה על החברות.

חריימה בורי חריף בדיוק במידה (68 ₪), שלמרות שהובטח שהוא לא נורא חריף, היה נורא חריף, אבל גם הסועדת שאכלה אותו התמוגגה מהמנה, למרות שנהיה לה חם מאוד משום מה, ואני די משוכנעת שראיתי את העשן יוצא לה מהאוזניים.

ואני לקחתי פפרדלה עם ארטישוק איטלקי, עגבניות ופטרוזיליה על בסיס חמאה לימונית (62 ₪) שהיתה נפלאה.

סיימנו עם שני קינוחים: שלישיית מלבי ברטבים – תפוז, ענבים ופסיפלורה (28 ₪) שמאוד אהבנו

וגם עוגת סולת על רוטב פיסטוק עם קצפת מתובלת בהל וקינמון (35 ₪)

ואחרי שדגמתי שם לא מעט מנות, אני עדיין זוממת לחזור לשם, כדי לנצל את ארוחת הטעימות הזוגית ב-199 ₪ שזכאים לה לקוחות לאומיקארד. האוכל שם כל כך טעים, האווירה נפלאה ואפילו המוסיקה משובחת, שזה פשוט משתלם.

ושתי
רציף העלייה השניה 8 (כיכר השעון)
יפו
9428679–057
אתר הבית
פייסבוק

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה