הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 284

עוקבים: 230

החל מאוגוסט 2010

חגיגה של צבעים וטעמים מול השקיעה בנמל יפו, המקום הנכון הבא.

22/09/2011

ניימן, בעל הבלוג האהוב עלי ניימן 3.0, הודיע לי שהוא מגיע לביקור בארץ (הוא עושה דוקטורט במתמטיקה בברלין). אני מצידי הודעתי לו שהפעם אני רוצה לקבל קדימות בתור הפגישות עם החברים, כדי שהוא לא יהיה שבע מדי מאוכל או אלכוהול (כפי שהיה בטקסידרמי, שם אכלתי לבדי. 2 מנות). רצינו מקום חדש, ששנינו עוד לא ביקרנו בו. במקרה שלו זה לא ממש בעיה, הרבה מקומות נפתחו פה בתל-אביב מאז ביקורו האחרון, אבל לי זה היה יותר מאתגר, עד שהבנתי שיש לי רשימה ארוכה של מקומות חדשים שנפתחו, ואני רק צריכה לבחור מה קודם.

קאסה נובה היה המקום שהכי משך אותי. המיקום בנמל יפו המתחדש קסם, וכן, גם התיאורים בכל יחסי הציבור שנעשו למקום, כדוגמת מרמלדה (מייל בדיוור יומי). הנטייה שלי לרפרף על מרמלדה, גרמה לי לקרוא כמה שורות נבחרות, להעיף מבט בתמונה (ראו בקישור) לחשוב שקאסה נובה הוא הבר החמוד שנפתח גם הוא ממש לאחרונה, קאסיטה שמו. קריאה מעמיקה יותר בהמשך הבהירה שלי שטעיתי. רק כשהגעתי למקום הבנתי את מקור הטעות. עדשת המצלמה שצילמה את מקומות הישיבה בחוץ של קאסה נובה, קלטה גם את קאסיטה השכן, שמרפסת הים שלו נושקת לזו של קאסה נובה.

אם כן, זה קאסיטה, והוא נראה כמו מקום מלבב לבוא אליו לערב שתייה:

הפרסומים הבטיחו מבנה עתיק עטור קשתות אבן, בו שכן במאה ה-17 המנזר הפרנצ’סקני, ששימש אכסנייה לטינית להלנת צליינים. למרות אהבתי הגדולה למבנים יפואיים בעלי קשתות, העדפתי להעביר את שעת השקיעה בחוץ מול הים, במרפסת שלגמרי מופרדת מהמבנה. אבל הסקרנות הכניסה אותי פנימה להציץ. מה רבה היתה האכזבה. המבנה בפני עצמו די קטן ולא מרגש, והריהוט הכה מודרני לא מחמיא להיסטוריה של המקום.

אבל בחוץ מראות השמש השוקעת והים נתנו מענה מושלם לצורכי האווירה של המקום.

המסעדה ממוקמת ממש ליד צופי ים, ובדרך לסעודה חלפתי על-פני פעולת השבת. אומנם חאקי ועניבות לא היו שם, אבל בכל זאת הצופה שבי התעוררה לחיים.

ולמה אני מראה לכם כל-כך הרבה תמונות שהן לא של אוכל? כי זה מה יש. איך שהגיעה המנה הראשונה, עדשת המצלמה שלי החליטה למרוד, נעצרה ולא יספה. מכאן נעבור לשימוש בדימיון מודרך. אני אתאר לכם כמה מרהיבות, עשירות וטעימות היו המנות, ואתם תזילו ריר, מבלי לקבל גירוי חזותי.

ניימן נרתם תחת לחץ ואיומים לחלוק איתי את המנות, וגם לתת לי לבחור אותן. הארוחה שלנו לא כללה מנות עיקריות. אבל יצאנו שבעים (כלומר, אני יכולתי לקחת עוד איזו מנה או שתיים, וניימן היה מפוצץ. הוא כבר מזמן הפסיק להתווכח איתי אם לא סוגרת ת’פה זה שם הולם לבלוג). המטבח של המקום מכנה את עצמו נואבו לטינו. אם תרצו לדעת עליו קצת יותר, תוכלו לקרוא על זה בתפריט כשתמתינו למנות.

ניגשנו לפרק הראשון בתפריט – סביצ’ה. אם אתם לא יודעים מה זה סביצ’ה, אתם יכולים לדפדף בתפריט לפרק הביאורים והפירושים. מהפרק הזה בחרתי במיקסטו – דג ים, שרימפס, קלמארי ומולים בליים, בצל סגול, כוסברה, וקרם צ’ילי (40 ₪). אוף, כמה חבל שהמצלמה שבקה חחים לפני שהספקתי לצלם את היופי הזה. מנה צבעונית ומקסימה, בשילובי טעמים נפלאים.

צירפנו אל המנה הזו אלמוחבנס – לחמניות תירס וגבינה עם חמאת צ’ימיצ’ורי (28 ₪). בעצם מדובר בלחמניות מאפינס קטנות ורכות, שטעם התירס והגבינה מורגש בהן מאוד, והן פשוט נפלאות. הן גם היו בדיוק מה שהיינו צריכים כדי לנגב את השאריות של המיקסטו מהצלחת, ולא להשאיר עדויות בשטח. הנה הן, באחד מהניסיונות העגומים לפצות על בגידתה של המצלמה באמצעות הסלולאר.

המשכנו עם המבורגסה (39 ₪) – מנת המבורגר של סלמון. המנה היתה המלצה של המלצרית מהספיישלים, והיא היתה מעולה. אני חייבת להודות שאני לא חובבת סלמון מבושל, ובביס הראשון לא כל כך התלהבתי, אבל מהביס השני זו כבר היתה אהבה גדולה. ככה זה כנראה אהבה ממבט שני.

שוב להמלצתה של המלצרית, ולמורת רוחי, ניימן בחר מנה נוספת מפרק הסביצ’ה – תאי – שרימפס, ליים, קארי ירוק, חלב קוקוס, שום, ג’ינג’ר, בצל סגול ובזיליקום (39 ₪). ככה אני אוהבת תפריטים, שאין הפתעות במנות. אני נרתעתי קצת מהתיאור, מהיותה מנה תיאלנדית בכלל, ומחלב הקוקוס בפרט. אני לא חובבת של קוקוס, עם זאת הופתעתי לגלות מנה קלילה וטעימה.

את הטעימות שלנו סיימנו בפרק הפיקאוס, שעל פי התפריט מדובר בנשנושים טובים שבאים במנות קטנות על צלחות יפות. פיקאוס, כך על פי התפריט, הוא אוכל של ציפורים. ניקורים. כאן, אם כן, המשכנו לאוכל של הציפורים. למרבה המזל, בחרנו במנה שכל קשר בינה לבין זירעונים לציפורים הוא מקרי בהחלט. בחרנו (סליחה, בחרתי) באנצ’ילדה פירות ים – טורטייה ממולאת בשרימפס, קלמארי, מולים, עגבניות לחות ומוצרלה, אפויה ברוטב עגבניות פיקנטי (38 ₪). גם, כאן, כמו במיקסטו איתו פתחנו, השילוב של פירות הים היה נפלא.

את הארוחה ניימן ליווה ב-Youngs Double Chocolate Stout – בירת סטאוט עם שוקולד אמיתי וטעם קפה קלוי, 5.2%, שלמרות שיש בה שוקולד וקפה, היא מהשחורות המרירות, קצת מזכירה גינס לכאלו שלא מבינים מספיק (כמוני) ומאוד לא מזכירה גינס למביני עניין (לניימן). אני התלהבתי מקיומו של Weston’s Premium Cider – סיידר תפוחים אלכוהולי מוגז, מיושן בחביות עץ אלון, 4.5%, אז בחרתי בו. קיבלתי אותו לתדהמתי עם קרח, כי ככה מקובל במקום, אבל לא אנגליה שכמוני תרשה שמחדל כזה יתרחש (ובלי קשר, רק במים אני מוכנה שישימו לי קרח). בשני המקרים חצי עולה 28 ₪, כאשר שליש סיידר הוא 18 ₪ ושליש הבירה 20 ₪.

את הקינוח כבר אכלנו במרחק מטרים ספורים משם – מלבי קר. קינוח מתוק לארוחה מעולה.

קאסה נובה
רציף העליה השנייה
נמל יפו
03-5413636

ומנת האלמוחבנס הזכירה לי אלמו אחר. קבלו את שירו של אלמו:

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה