הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 306

החל מאוגוסט 2010

במסעדה החדשה של מאיר אדוני מקבלים מתקפת חושים מטורפת, אם כבר מצליחים להזמין מקום… חגיגה של טעמים, צבעים, קולות ומראות. וכמו בכל מתקפה, לפעמים זה קצת יותר מדי.

25/06/2011

מיד כששמעתי שמאיר אדוני פתח מסעדה עממית יותר, ידעתי שאני חייבת להיות שם. בעיני ובעיני רבים אחרים, כתית של מאיר אדוני היא כיום המסעדה הטובה ביותר בארץ, עם האווירה המדהימה ביותר, השירות המקצועי ביותר, ומעל לכל המנות הנפלאות ביותר, וכשכל זה בעסקית צהריים, אז זה גם במחיר המשתלם ביותר.

אבל כשהתקשרתי ביום רביעי שעבר להזמין מקום ליום חמישי למחרת, נאמר לי שהכל כבר מוזמן עד יום שני, אבל אם ארצה, אוכל להזמין לחמישי הבא. מעולה, אמרתי לעצמי, ממילא אני נוהגת לצאת בימי חמישי, נשריין מקום מבעוד מועד. יופי, אמרתי לנציגת המקום מעברו השני של הקו, אזמין לחמישי הבא שני מקומות על הבר. אה… על הבר כבר הכל מוזמן. אני יכולה לשמור לך מקום במסעדה, כך ההיא מהצד השני של הקו. ובצער רב התפשרתי על מיקום, שבוע ויום מראש.

לאור הטרנד החדש של מסעדה קלילה לשף גדול, כדוגמת המזנון של אייל שני (אפילו השם דומה), ציפיתי למשהו קטן. בטח בגלל זה קשה להזמין מקום. אבל התבדיתי. המקום, שנמצא על חורבות ארמידילו פינצ’וס, ואורקה לפניו, רחב ידיים. בר ענק באמצע, ועוד חלל עצום של שולחנות משני צדדיו. האקוסטיקה די נוראית, וככל שהתקדם הערב הרעש הפך לקשה מנשוא. ואני אפילו לא זוכרת את המוזיקה שליוותה את הערב. הרעש היה רעשם של האנשים. אולי זה חלק מהקונספט של מזללה, אף כי העיצוב הנקי יכל להזכיר כל דבר מלבד מזללה. ואם כבר בעיצוב עסקינן, חשוב לציין כי הכיסאות היו לא נוחים בעליל, ולא התאימו לבחורות קצרות רגליים. יכול להיות שהם תוכננו למזללה, אליה מגיעים גברים גדולים ודשנים.

על השולחן חיכו לנו בוטנים, ממש כמו ב-For Sale בבודפשט, אבל במזללה, כבר אמרנו, נקי, אז כדי שלא נטעה לחשוב שאת הקליפות זורקים לרצפה, חיכתה לנו על השולחן גם קערה ריקה. עם זאת, בהמשך הארוחה, כשהיא היתה נחוצה למנות עם שיירים, דווקא אז היא נעלמה.

התפריט מחולק לארבעה חלקים, שמסומנים בפשטות במספרים – 01, 02, 03, 04. בהמשך הערב, כששאלנו מה ההבדל בין הסעיפים השונים, נאמר לנו שהחלוקה היא לפי מורכבות המנה. אנחנו בחרנו מנות לפי מורכבות הסקרנות.

מ-01 לקחנו “הקובנה של צביה” אפוייה בסמנה, עגבניות גריל מרוסקות ופלפל ירוק חריף (18 ₪). אם קרוביי התימנים היו יודעים שהזמנתי קובנה במסעדה, הם היו מעמידים אותי מול כיתת יורים. אבל אני מרימה דגל לבן – אין סיכון למעמדו הבלתי מעורער של הקובנה של שרה. ויותר מכך, אני בספק אם אפשר לקרוא למה שקיבלנו קובנה. בשלב ההתייעצות עם המלצר, הוא הסביר לנו שמדובר בקובנה בסגנון בריוש, עשוי עם חמאה מזוקקת. כששאלתי “אז מה זה סמנה” הוא התחיל לענות “זה הכלי” ושיר, שלא שמעה שהוא “יודע” את התשובה, הסבירה שסמנה היא היא החמאה המזוקקת, ומאחר ופספסה את התשובה האלטרנטיבית של המלצר, לא הבינה מדוע הרמתי גבה…

אם כן, מה שנראה מבחוץ ממש כמו קובנה, מבפנים נראה כמו בריוש. בעוד לקובנה שאני מכירה, זה המעולה של שרה, יש מרקם חום ספוגי, לדבר שלפננו היה מרקם של חלה לבנה. זה אמנם היה טעים מאוד, אבל קובנה זה לא. זה היה כל כך טעים, שהיינו צריכות לעצור את עצמנו מלחסל את המנה, כי בכל זאת תכננו להזמין מנות נוספות. בסוף היתה זו דווקא החמאה המזוקקת שעצרה אותנו. קשה להתחיל ארוחה ערב עם כל כך הרבה שמן.

אז המשכנו הלאה. מ-02 לקחנו טרטר “פלשתיני”, שייטל קצוץ, טחינה גולמית, צנוברים, יוגורט, קרם חצילים שרופים וכמון (49 ₪). את הטחינה לא מצאנו, אף שהמלצר הבטיח לנו שהיא היתה שם, בנגיעות מעל היוגורט. הצנוברים נעלמו גם הם, והמלצר אמר שהוא ילך לברר לאן הם נעלמו. הוא כנראה לא הצליח לגלות.

מצד שני, את הכמון אי אפשר היה לפספס. גם הטרטר היה רחוק מלהיות טרטר קלאסי. וגם הטרטר, למרות שהיה מעולה, היה יותר מדי. יותר מדי קישוטים ותוספות מסביב, יותר מדי שמן. הוא ממש שחה בשלוליות של שמנים. אבל לא תמות נפשי עם פלישתים. המשכנו בתוכניות המקוריות לסעיף הבא.

מ-03 לקחנו קובה סולת במילוי שרימפס, דגי ים, תבשיל סלק ובמיה, מולים ובייקון (63 ₪). נתחיל בקובה. הוא היה נפלא. שילוב הטעמים של השרימפס בתוך הקובה היה מיוחד ומפתיע. אבל היו רק שלושה קובה, ובמקום הרבה מרק וירקות מסביב, היה מעט מרק והמון קשקושים מסביב. גם מולים, גם סלק, גם במיה וגם קוביות שומן של בייקון. לאורז שהגיע בקערה נפרדת לא היה מקום בכל זה, וגם לא בבטן שלנו.

להפתעתי, בשלב הזה הבטן שלי אמרה די. אבל לצערי הראש שלי חשב אחרת. אז החלטנו לקנח במנה נוספת. מ-04 לקחנו רביולי פרמזן, זוקיני ומרווה, ירוקים של קיץ וריקוטה (53 ₪), רק שהזוקיני הוחלף בארטישוק. להפתעתנו, דווקא המנה שסוגרת את התפריט היתה פשוטה ונחמדה, אף שלא חפה מקישוטים מיותרים, אבל לא הצלחנו להשתלט עליה לאחר כל מה שקדם לה. על קינוח אמיתי ויתרנו. היינו מפוצצות.

נהנינו מאוד, אבל הכל היה קצת יותר מדי. וכשלוקחים בחשבון שצריך לתכנן כל ביקור שבועות מראש, שתינו לא בטוחות שנחזור לשם כל-כך מהר.

מזללה
נחלת בנימין 57
תל אביב
03-5665505
אתר הבית

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה