הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 310

החל מאוגוסט 2010

חלק שני ובו יסופר על האוכל שאכלנו. על החוויה המופלאה שחווינו במסעדת אל רידא.

10/02/2008

לא מעט מהאנשים ששמעו שאני מתכננת טיול בנצרת, שאלו אותי אם אני אוכל בדיאנא. הביקורות על המקום חלוקות  ונעות בין מתלהבות לבין שליליות, ולכן בחרנו בטרנד החדש – אל רידא. על החלון שלוש מדבקות – מומלץ מפה בשלוש השנים האחרונות.

בחלק הקודם סיפרתי איך הגענו למסעדה וגילינו שהיא סגורה. כזכור, עשינו סיבוב וגילינו גן עדן של תבלינים וממתקים. כשחזרנו למסעדה, בדיוק מישהו פתח את הדלת. זה היה דאהר זידאני (תמונה) הבעלים והשף של המקום, איש מדהים ומשכיל, איש העולם הגדול, בעל שפה עשירה, שהנעים את ביקורנו מרגע שנכנסנו ועד ששבענו. הסתובבנו קצת להתרשם מהמקום. העיצוב מעניין, עם רהיטים ישנים בטעם טוב, פסנתר, תמונות מקסימות ואוירה נעימה.

היה נראה שלמרות פתיחת הדלתות הם עדיין לא מוכנים להגיש. ללא שהות דאהר לקח אותנו לתצפית. יצאנו החוצה ועלינו קומה אחת. עצרנו והתפעלנו, אבל דאהר האיץ בנו להמשיך לעלות. מפה לא רואים עוד כלום, כך אמר. ובאמת, למעלה במרפסת הגג, היתה תצפית מדהימה על גגות העיר. המרפסת וכל הדרך אליה, היו מטופחות ומושקעות, עם עצי הדר ננסיים וכיסאות מעניינים. דאהר קטף תפוזונים והגיש לנו לטעום. שתינו הכנסנו לפה רק מהנימוס, כי אנחנו לא חובבות הז’אנר. אבל להפתעתנו אהבנו. זה היה מעולה.

ואז הגיעה ההפתעה הגדולה. הוא פתח דלת על הגג, ונכנסנו לסטודיו רחב ידיים, עם שתי מיטות זוגיות ורהיטים מדהימים. הצימר. אז נזכרתי שקראתי עליו. דאהר פתח לכבודנו את הטלוויזיה ובחר בתחנה עם מוסיקה קלאסית. זה לא בשבילכן, הוא אמר, זה בשביל היונים, שלא יבואו.

חזרנו למסעדה, וברקע התנגנה מוסיקה ערבית. בהמשך היא התחלפה ליצירות בפסנתר. כך או כך, שני הסגנונות מאוד מתאימים למקום. כששאלתי אותו מה המשמעות של אל רידא, הסביר שזה שם של איזה סבא רבא או דוד של סבא רבא, אבל שהוא בחר בשם כי משמעו נחת. איש תחת גפנו (מילותיו שלו). ועוד כי צורת הכיתוב של השם יפה בעיניו, הדגים בכתיבה עם אצבעו באוויר, ואץ להביא שוב את התפריט שנראה ונבין.

 

אחרי כל כך הרבה דיבורים, הגיע הזמן לדבר האמיתי לשמו התכנסנו כאן – האוכל. למנה ראשונה חלקנו מרק תרד עם רוקפור (אני חושבת ש-28 ₪). דאהר חילק לנו את המנה לשתי קערות נדיבות, והטעם היה מופלא. המרק לא רשום בתפריט, אבל הוא המליץ לנו, וגם קראנו עליו.

 

למנה הבאה חלקנו ממנות התנור מוחמר עם בצל בשר וצנוברים (40 ₪). זה מגיע כמו פיצה אישית מחולקת לשמונה חלקים, עם הרבה בצל וסומק, וקצת נתחי חזה עוף. על זה היו הרבה צנוברים. אני טרפתי שלוש פרוסות בזמן ששירה טעמה אחת, וחיסלה את הצנוברים מיתר הפרוסות, שדאהר אחר כך ארז לנו לקחת.

 

למנה עיקרית רצינו קדרת עגל עם אורז וצנובר, שהיתה רשומה בתפריט, אבל מסתבר שהיא אינה מוגשת עוד. במקום זה לקחנו צוואר כבש אפוי עם ארטישוק ופריקה (75 ₪). פריקה זו חיטה שיש לה טעם קצת מעושן. אמנם קיבלנו הסבר מפורט על פירושה, אבל אני לא זוכרת במדויק. כששירה התעניינה בתבלינים המרכיבים את הרוטב, נידב לה דאהר את המידע שהמתכון לתערובת התבלינים נמצא באתר מבשלים. היה מעולה, אף שכבר היינו מלאות מדי בשלב הזה.

 

ולמרות שהיינו מלאות, חשקה נפשנו בקינוח (מה הקשר?). אבל אז הסתבר שאין ממתקים. אני לא מגיש מה שאני לא מתמחה בו. זה המוטו של דאהר, שמגיש לקינוח בעיקר דברים קרמיים, בסגנון ברולה ופנקוטה. ויתרנו הפעם. אבל רק הפעם. גם את הפסטיה הבטחנו שננסה בפעם הבאה.

לסיום שירה לקחה בהמלצת השף עינר, משקה בטעם קינמון עם צנוברים.

 

אני טעמתי וויתרתי, והעדפתי קפה הפוך, שהוכן על ידי דאהר שפינק עם אבקת קקאו.

כל החוויה היתה עילאית, והאוכל היה נפלא.
נחזור, בטח נחזור. עכשיו עם כביש 6 זה רק שעה נסיעה (מתל אביב).

בסוף בכלל לא טעמנו ממתקי נצרת. מילא שלא אכלתי בקלאווה, אני לא נורא מתלהבת, אבל זה אבסורד שלא טעמתי כנפה. מתי כבר פעם הבאה?

אל רידא
אלבשארה 23, ליד המסגד הלבן
נצרת
04-6084404

תגובות מהפוסט המקורי:

איזה יופי !!!
עשית לי חשק שחבל על הזמן , אני חייב לציין שהמנה הראשונה נראית מצוין (לפחות כמו העיקרית אם לא יותר ) מה שבטוח – צנוברים לא חסר להם. ואם זה שעה בכביש 6 …. מה טוב. אני מקווה שאגיע לשם באחד הימים.
10/02/2008 23:52:34 תיבת דואר עוזי
נראה ונשמע מדהים
אני מצטרפת לנסיעה הבאה, נראה לי אוכל טעים ומיוחד, חוץ מזה הביקורת כתובה יפה ומגרה …..גם בשעת בוקר מוקדמת
11/02/2008 06:31:57   וני
נראה מעלף!
גם הנוף, גם האוירה, גם האוכל. המוחמר נראה מעולה, איך אפשר לעמוד בפני פיתה שסופגת את כל הטעמים של הבשר… יאמי!
11/02/2008 08:29:45   יפעת
גם אנחנו היינו – מצטרפת לכל ההמלצות
 
11/02/2008 15:11:07 תיבת דואר יעל מורג
ממש חזרתי לשם כשקראתי…
והיה לי שוב כיף. תודה!
11/02/2008 16:04:34   שירה
בעקבות ההמלצה – ביקרנו שם!!!!
המיקום באמת מדהים! ממש עולם אחר! המסעדה מאוד מיוחדת ויפה במבנה מדהים. היינו המשפחה: בעלי הילד והורי בעלי. בעלי לקח מרק פריקה וקבבים – הכל מעולה. הוריו – סלט עם המון עלי נענע טריים שלמים – איזו נענע! ומנה של ארטישוקים ממולאים בבשר (אני אהבתי פחות כי היו שם תבלינים פחות אהודים עלי). אני לקחתי מרק תרד ורוקפור (מנה ראשונה) וקוביות קטנטנות של בשר (מפילה ומאנטריקוט) בהמון שום וחמאה – היה מעולה. לחם הבית היה נהדר!!! הבעלים -נחמד ביותר!!! בקיצור סיום מוצלח ליום!
17/02/2008 08:58:45   גלית א
גלית א.
מאוד שמחה לשמוע שקיבלת את המלצתי, ועוד יותר שמחה לשמוע שנהנתם. תודה רבה על פירוט המנות. הזכרת לי שיש הרבה סיבות טובות לחזור לשם…
17/02/2008 18:09:23 תיבת דואר יעל מוריס

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 6 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה