הבלוג של יעל מוריס

לא סוגרת ת'פה

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים:... +עוד

לא סוגרת ת'פה זו גם אחת שלא מפסיקה לדבר, וגם אחת שלא יודעת שובע מאוכל. כזו אני. לא סוגרת ת'פה הוא בלוג אוכל, אבל מתכונים לא תמצאו בו. אני בחורה קטנה עם תיאבון גדול, הרפתקנית קולינרית שמחפשת כל הזמן אתגרים קולינריים חדשים: מנות יוצאות דופן, מסעדות מרתקות מכל הקשת, החל במסעדות פועלים וכלה במסעדות שף, שווקי אוכל ומסעות קולינריים בארץ ובעולם. עקבו אחרי בפייסבוק: facebook.com/Losogeretapeh

עדכונים:

פוסטים: 297

עוקבים: 231

החל מאוגוסט 2010

עוד ערב מוצלח בעוד מסעדת שוק חדשה. איזה כיף לבלות ערב ארוך, טעים ומהנה, ולצאת בלי חור בארנק. בואו בהמוניכם.

30/04/2011

אחרי שבתחילת השבוע ביקרתי בבר-מסעדה החדש בכיכר דיזינגוף לה-שוק, וציינתי את נקודות הדמיון למחניודה בירושלים, עמית שלחה לי כתבה שהופיעה בוואלה ובישרה על פתיחתן המתקרבת של מסעדות שוק בתל-אביב, כאשר, לטענת הכותבת, גרדה גלזר, מודל החיקוי שלהן הוא מחניודה. באותה כתבה בדיוק, הוכרזה פתיחתה העתידית של מסעדת שוק נוספת, מונטיפיורי 7. התלהבתי וחיכיתי להזדמנות הראשונה לבדוק גם אותה, וזו לא אחרה לבוא.

מונטיפיורי שבע, מלבד היותה חלק מגל של מסעדות שוק, גם אם קירבתן הפיזית לשוק מוטלת בספק (למרות שמונטיפיורי 7 כבר הרבה יותר קרוב לשוק הכרמל מכיכר דיזינגוף…), היא מהווה גם חלק מטרנד חדש של מסעדות שדואגות שלא נלך לאיבוד בדרך אליהן, ונותנות לנו את הכתובת החלקית או המלאה כבר בשמן, רק ליתר ביטחון כזה (מקומות כמו טאפאס אחד העם, בייקרי 29, יבנה-מונטיפיורי וטשרניחובסקי 6).

מונטיפיורי שבע מצוי במבנה ישן מפואר, שעד לא מזמן שכן בו הביסטרו-בית-קפה תיאודור. רינת זכרה שהיתה שם הרבה שנים מסעדה סינית, ולמרות שאין לי שביב זיכרון לגבי זה, היא צודקת. לפי המקורות המוסמכים שלי, עד נובמבר 2009 ישבה שם המסעדה צ’יינה לי.

כשהגענו למונטיפיורי שבע, הופתעתי מהמרחבים של המקום. אני תמיד מעדיפה מקום קטן ואינטימי, וזה גם יותר מתחבר לי עם מסעדת שוק. המטבח הפתוח שקראתי עליו בכתבה שהזכרתי קודם, בסופו של דבר די מופרד משאר המסעדה. גם במטבח הזה, כמו בלה-שוק, מצאתי אריחים צבעוניים, כאלו שהזכירו לי את מחניודה… הבר רחב הידיים היה ריק כשהגענו, אבל לשמחתנו הרבה התמלא לחלוטין בהמשך הערב. והבר הענק תופס רק חלק קטן מהחלל העצום של המקום, בו עוד הרבה שולחנות, ארגזי ירקות, ומנורות מעניינות מסירים. אני רק מקווה שהמקום לא ירגיש גדול כל כך כשיתחילו להציף אותו מבקרים, ואני מאחלת לו את זה בכל ליבי. כי הפוטנציאל שלו אדיר.

מיד כשהתיישבנו לבר, פונקנו בכוס למברוסקו. התחלנו בטעימות של יין, והתקשינו למצוא אחד שידבר אלינו, אבל בסוף מצאנו את מבוקשינו – גונזלסביאס ברוניה קריאנזה ריוחה ספרד (120 ₪ לבקבוק).

קיבלנו תפריט הרצה על נייר חום, שהבטיח שהוא משתנה לפי עונות השנה והשלל היומי בשוק. התפריט עשיר מאוד, ובמחירים הוגנים למדי, מה שגרם לנו להזמין כמות בלתי נתפסת של מנות. ללא ספק מדובר בשתי חזירות לא קטנות… גם התפריט הזה, כמקבל, מחולק לנושאים שונים.

תחת “מהמדף” פתחנו במנה המסקרנת כבד דגים עם חמאה והרבה לימון (29 ₪). המדף הוא בעצם כוננית שעמדה ממש לידנו, ואכלסה קופסאות שימורים, צנצנות ולחם. המנה שהגיעה אלינו לשולחן היתה מצויה עדיין בקופסת סרדינים, ממש כמו זו של ברנד וביאנקה, כוכבי הילדות שלי.

למנה צורפו שתי פרוסות לחם בשקית נייר, וצנצנת של לימונים כבושים. הטעם העדין כל-כך של הכבד הפתיע וריגש אותי. אני מודה שלא שמעתי מימיי על כבד של דגים. אמילי (גולדברג), השפית של המקום, ניגשה אלינו בסוף הערב להציג את עצמה, וכשאמרתי לה שזו היתה מבחינתי הפתעת הערב, היא סיפרה לנו שזו היתה אחת ממנות הילדות שלה, אוכל של עניים. רינת, מצידה, חלקה איתה שלצערה, האוכל של עשירים שהיא אכלה בילדותה, היה בורגראנץ’…

המשכנו לחלק הבא בתפריט – “מהמעדנייה“. הרעיון של מעדנייה במסעדה הזכיר לי קצת את בנימין הנשכח, שבינתיים הבעלים שלו, חגי אבירם, חזר לברמן. מהמעדנייה הימרנו ולקחנו בוטרדו (28 ₪) בייצי דגים בצורת הגשה מעניינת. קיבלנו 5 פרוסות במרקם ג’לתיני, כל פרוסה עטופה בשעווה, אותה היינו צריכות להסיר. אני מאוד התלהבתי מהטעם, רינת פחות, מה שלא הפריע לה לחסל שתי פרוסות. עם זאת, אני מודה שטעמו של היין היה משונה מאוד בלגימה הראשונה אחרי המנה הזאת, ואמילי הסכימה שצריך להגיש אותה עם בוחה. היא גם הודתה שהיא עצמה לא משתגעת על הטעם של המנה.

דילגנו על שני הסלטים שהופיעו תחת “מהבסטה” עם ציטוט מקראי “ויצמח ה’ אלוקים, מן-האדמה, כל-עץ נחמד למראה, וטוב למאכל, ועץ החיים, בתוך הגן, ועץ, הדעת טוב ורע. ונהר יצא מעדן, להשקות את-הגן”. המשכנו לכותרת “מהדייגים“. גם פה ציטוט: “ואנו, הדייגים, ואבלו, כל משליכי ביאור חכה; ופרשי מכמורת על-פני-מים, אומללו”. בעודנו ממתינות למנה שהזמנו, פינקו אותנו בפילה דג מהים כבוש בלימון עם הרבה בצל, עגבניות איכרים, צ’ילי וגבינת פטה (36 ₪). המנה כייפית מאוד. ולמרות שרינת קראה לה קפרזה, היו שם נתחי דג מצויינים.

המנה שכן הזמנו היתה בכלל מהחלק האחרון בתפריט – “מהקצב“. ככתוב בתפריט: “אין שמחה אלה בבשר ויין”. מסכימה. יין כבר יש, עכשיו הגיע תור הבשר. גם פה לא פסחו על ציטוט: “ברוך אתה ה’ אלוהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציונו על השחיטה”. אמן ואמן. בשלב הזה, התחלנו עם בשר עדין, ולקחנו קרפצ’יו שייטל מתובל בשמן זית, חומץ שרי עם קשקבל טורקי וצנוברים גדולים (32 ₪). רינת אמרה שהגבינה קצת משתלטת על הטעם של הבשר. אני חשבתי ששילוב הטעמים מדוייק ומיוחד, ושגם הצנוברים נותנים טוויסט למנה.

אחרי שבדקנו את הבשר, חזרנו אל הדייגים, ולקחנו קלמרי סגול בשמן זית, אורגנו מוגש על יוגורט וסלט עדשים שחורים (39 ₪). ולמרות שהיוגורט היה עשיר בתבלינים, ראו את זה בעיניים, למנה כולה לא היה טעם מיוחד. אל תטעו. גם המנה הזו היתה טעימה, אבל מבין כל המנות שאכלנו בערב זה, וכאמור, היו הרבה מנות, זו היתה הפחות מלהיבה מכולן.

עכשיו חזרנו לבשר, למנה שהייתה אמורה לסגור את הארוחה – פיסטיקאלי קבאב על מסבחה ועגבניות חריפות (48 ₪). הקבאב היה מהטובים בעירנו, ומהווה איום לתהילתו של הקבאב הבולגרי האגדי של שישקו. העגבניות היו יותר מתוקות מחריפות, אבל לא נתנו לזה להפריע לנו. חיסלנו את המנה כהרף עיין.

הייתם חושבים שאחרי מנה כבדה כזאת, עם בשר וחומוס, ייגמר לנו סופית המקום בבטן. אבל לא כך אצל חזירות שכמונו. אצל הבחורים ליד ביקרה מנה מסקרנת, והחלטנו שאנחנו רוצות גם! קינחנו, אם כן, בכל מיני פיצוחי ים, בא עם סלסה חריפה רצח וטחינה (58 ₪). רצח לא היה שם, וגם לא מפתיע שאת המנה הזאת כבר לא הצלחנו לסיים. עיניים גדולות קראה לזה אימי, תכונה ידועה שלי בנוגע לאוכל עוד מהילדות. היה טעים, אבל בהחלט לא נחוץ במצבנו…

מהחשבון שהיה 354 ₪ הורדו 25% על מנות האוכל שבו, הנחה שמקבלים כל הסועדים לרגל הפתיחה ממש עד היום בערב (רוצו לנצל), כך שכל המשתה הענק הזה, בקבוק יין ו-7 מנות, עלה לנו כ-300 ₪. עסקה משתלמת לכל הדעות.

אחרי שטעמנו כמעט את כל התפריט (ככה לפחות חושבת רינת), הבטחנו לעצמנו שבפעם הבאה נפנק את עצמנו עם המנה המושחתת – פיאנקה, שייטל, קבאב, נתח קצבים, שקדי עגל בקטנה ובסלה בהדונס, מנה של 160 ₪ שמגיעה על גבי מנגל, שראינו אותו יוצא 3 פעמים ומונח אחר כבוד מול סועדים רעבים שליקקו את האצבעות. לנו, בשלב הזה, לא היה מקום אפילו לאצבעות.

מונטיפיורי שבע
מונטיפיורי 7 פינת הרצל
תל-אביב
03-5100094

כשיצאנו מהמסעדה, בעיצומו של האביב, חווינו שילוב הזוי של שרב עם גשם ועלים מסתובבים ברחובות. זה היה רגע סתווי במיוחד של שלכת. עכשיו זה שלכת???

הביאו את הסתיו, נתרפק עליו, עלים יסתחררו ברחובות…

אהבתם את הפוסט? רוצים לא לפספס פוסטים נוספים של ‘לא סוגרת ת’פה’?
לחצו על כפתור ה- עקבו אחרי – למעלה משמאל – הכניסו את כתובת המייל שלכם
ותקבלו הודעה למייל בכל פעם שאפרסם משהו חדש,
או עשו Like בעמוד הפייסבוק של לא סוגרת ת’פה

עוד מהבלוג של יעל מוריס

תצוגה מקדימה

סיור אוכל בחיפה עיר תחתית

הפעם אספר לכם מפגש של ארבע בנות שמסוגלות להעביר יום שלם באכילה בלתי פוסקת, בזחילה ממקום אוכל אחד למשנהו. את הסיור הפרטי שלנו הובילה נעמה סובול, כותבת הבלוג המעולה תרבות אכילה, בלוג חיפאי על אוכל,...

תצוגה מקדימה

דלידה – חמארה אירופאית בשוק לוינסקי

קשה למצוא תרגום מדויק למילה חמארה, אבל דבר אחד בטוח, וזה שזו מילה בערבית, והיא מתארת בית קפה שכונתי קטן, מקום מפגש לגברים, ששותים בו אלכוהול ומשחקים בו שש בש וקלפים. כך שאיך שלא מסתכלים על זה, חמארה אירופאית זה סוג של...

תצוגה מקדימה

אבושדיד – הלהיט החדש בלבונטין

לבונטין הוא רחוב מדהים. כל מבנה שחולפים על פניו מרשים ביופיו הארכיטקטוני. המבנה המרהיב בלבונטין 16, שהיה פעם ביתה של משפחת אבושדיד, המשפחה של לאה אבושדיד, אשתו של איתמר בן אבי, זוכה לעדנה. הוא מואר מבחוץ, ואפשר לראות כמה יפה...

תגובות

פורסם לפני 5 years

תגובות

טופ 20 - בלוגי אוכל

מתחברים לסלונה

הכתבות הנקראות ביותר

אסור לפספס

בחזרה למעלה